מלחמת האלים

פרק 1

יום אחרון של הלימודים! אני מקווה שאני לא אעשה בעיות כמו תמיד, 'היא ילדה מאוד מופרעת' כך כולם אומרים, אבל זאת אני האמתית, בכנות, עם יד על הלב… אז מי שלא טוב לו, יום טוב לו!
הדבר הכי מתסכל הוא שאני רק בת 15, יש עוד הרבה לימודים לפני, אבל זאת הזדמנות מצוינת לצאת לחופשה קצרה ולשכוח הכל… לפחות שלושה חודשים. באסה. לפחות אני הולכת בטח לבית ספר אחר כך שאני לא אצטרך לסבול עוד את המורים, לפחות דבר אחד טוב יוצא מכל העסק הזה…
כשהגעתי לכיתה נכנס אלינו מורה חדש. הוא היה לבוש בז'קט שחור, ועיניו היו מכוסות במשקפי שמש גדולות. מוזר, למה להם להביא מורה חדש ביום האחרון ללימודים? אבל ברצינות הוא נראה כמו ערס על אופנועים, אבל ערס חתיך... לעזאזל איתי.
הוא ניגש אל הלוח ורשם: "המיתולוגיה היוונית". כולם נאנחו והחלו לרטון ואני חייכתי לעצמי. סוף סוף שיעור שלא רק אני לא רוצה בו.
"שקט תלמידים. אני מר א', המורה החדש שלכם למקצוע החדש, "מיתולוגיה יוונית". בתור התחלה, יש מישהו שיודע משהו על המיתולוגיה?" המורה שאל, אבל אף אחד לא הצביע. הוא סרק את הכיתה עד שמבטו הצטלב במבטי האדיש.
"מה עם… קירה. יודעת משהו?" הוא שאל ואני גלגלתי עיניים.
"אני רק יודעת שהיה את קרונוס שאכל את הילדים שלו אבל זאוס נלחם בו, ניצח אותו, פיזר אותו לאלף חתיכות, והעיף אותו לעזאזל" אמרתי וחלק מהילדים גיחכו.
"אמת. את יודעת מי הם הילדים שנלחמו באביהם?" הוא המשיך לשאול ואני נאנחתי.
"זאוס, פוסידון והאדס. אבל בכנות עכשיו, מה זה השמות האלה?" שאלתי ועכשיו כבר ילדים צחקו בשקט. זה באמת היה מצחיק, כי ת'כלס מה זה זאוס? או פוסידון? מאיפה היה לקרונוס בכלל רעיון לשמות האלה? אבל המורה התעלם והמשיך לשאול.
"ואת יודעת על מה כל אחד שולט?"
עוד שאלה קלה.
"זאוס שולט על השמים הארץ ויש לו גם את הברק. פוסידון הוא אל הים, אבל גם יצר את הסוסים בדרך שלא כדי לפרט… והאדס הוא שולט על השאול, העולם התחתון" ילדים גיחכו. מה זה השם הזה העולם התחתון? הם בכוונה רוצים שנצחק?
"טוב ויפה. לאחר שזאוס חיסל את אביו ופיזר אותו לחתיכות האלים השתלטו על ממלכת אביהם ויצרו את האולימפוס. יש שם 12 אלים, מי יכול לומר לי את שמם?" הוא שאל ורק יד אחת היתה מורמת, הסתכלתי לעבר מי זה שהרים אותו וגלגלתי עיניים. זאת היתה אפריל. הילדה הכי סנובית, אגואיסתית שפגשתי בחיים! מי היה מאמין שהיא בכלל תצביע בשיעור. ועוד על מיתולוגיה…
"יש את זאוס, פוסידון, דמטר אלת תבואה. דיונוסוס אל היין. ארס אל המלחמה שהוא גם האל הכי מגניב לטעמי" היא הוסיפה במהירות והמורה עיקם את זווית פיו בבוז. "הרה אלת הנישואין, אשתו ואחותו של זאוס. הפיסטוס אל הנפחים. ויש את אישתו אפרודיטה שהיא אלת האהבה כידוע… אתנה, אלת החוכמה ואחת מהאלות שנשארו בתולות. יש את הרמס שליח האלים, ומגן הגנבים. אפולו, אל השמש, היופי הגברי, והנבואה. ויש את אחותו התאומה ארטמיס אלת הירח והצייד, היא נחשבת לאלה נקמנית ואכזרית אבל היא גם מגינת הנערים והנשים, וכמובן נשארה בתולה" היא סיימה סוף סוף והמורה חייך.
"יש עוד שני אלים חשובים שלא נכנסו לאולימפוס, את יודעת מי הם?" הוא שאל והיא גלגלה עיניים כאילו זה מובן מאילו.
"יש את האדס אל השאול שבגלל עבודתו נאלץ להשאר בשאול, אבל הוא בא לכינוס האלים ביום הארוך של הקיץ. ויש את הסטיה, אלת הבית והמשפחה, היא יכלה להיות באולימפוס אבל היא נתנה את מקומה לדיונוסוס האחיין שלה, אבל ברצינות נראה לי שיש סיפור איתם..." היא אמרה וחיוכו של המורה גדל מעט.
"אולי… טוב, האלים ירדו לפעמיים לעולם בני התמותה, מישהו יודע מה הם עשו פה?"
"התמזמזו" אמרתי בחיוך קטן וילדים אחדים צחקקו בשקט.
"אמת. והיו ילדים שיצאו מהמזמוזים האלה. היה את פרסאוס, הרכולס, מישהו יודע עוד אחד?" המורה שאל ואפריל שוב גלגלה עיניים.
"אכילס כאילו דא" היא אמרה תוך כדי שהיא מסתכלת במראה ומתכנת מעט איפור שלא נמרח. אני מודה שהיא סנובית אבל היא לא פחות יפה, כל הבנים בבית הספר רודפים אחריה…
"נכון. ומישהו יודע את המיתוס על אכילס?" הוא שאל ואז הביט בי.
"את לא ענית הרבה זמן" הוא אמר ואני נאנחתי וגילגלתי עיניים.
"אמא של אכילס היתה נימפה והיא תבלה אותו באגם קסום כזה שעשה אותו חסין מפני כל פגיעה, אבל היא לא תבלה את העקב שלו, ובמלחמת טרויה הנסיך של טרויה ירה לו חץ מורעל בעקב והוא מת. יש ביטוי כזה, 'עקב אכילס' שמסמן על נקודת חולשה במשהו שנראה חסין לגמרי" הסברתי והוא הנהן בהסכמה. לפתע נשמע הצילצול וכולם מיהרו לקום ולצאת מכיתה. חוץ מאפריל. היא ניגשה אל המורה, לחשה לו משהו, והעבירה לו מכתב. הוא חייך והנהן, והיא חייכה גם והלכה. סוף סוף קמתי מכסאי, אספתי את ספרי, העמסתי את תיקי עלי וניגשתי את אדון א'.
"מה השם המלא שלך?" שאלתי והוא חייך.
"אני חייב לומר?" הוא שאל משועשע ואני גלגלתי את עיני.
"וגם, מה הקטע של משקפי השמש? אתה רוצה שלא יסתנורו 'מהיופי' שלך?" שאלתי בלעג אבל הוא חייך והסיר אותם. העיניים הכחולות שלו… וואו. באמת היה אפשר להסתנור מהיופי הזה, והוא היה נראה בסביבות גיל העשרים! פניו היו חלקות, ושערו החום היה מסודר בקוצים קטנים ומושלמים.
"משהו כזה" הוא אמר, החזיר את משקפי השמש אל מקומם. הוא חייך אלי חיוך שחשף מעט את שיניו הלבנות והמושלמות.
"נראה לי שניפגש מתישהו" הוא אמר, לקח את תיק הצד שלו ויצא מהכיתה. ואחרי שהוא יצא נשענתי עם ידי על השולחן, חשבתי שאני הולכת להתמותת מהיופי הזה. הוא היה נראה כמו דוגמן מהשורה הראשונה, למה הוא באמת לא בחר לעבוד בזה? יצאתי מהכיתה שלי והלכתי אל המסדרון, ללוקר שלי. פתחתי אותו ולקחתי ספר צרפתית.
"מישהי פה מוקסמת" אמר קול מתוק.
"את זאת שמנסה לפלרטט איתו" אמרתי לאפריל והיא גלגלה עיניים.
"לא נכון. רק אמרתי לו להביא פתק ל... לא משנה" היא אמרה ואני הבטתי בה משועשעת.
"פתק למי?"
"זה לא עניינך לוזרית" אפריל אמרה, העיפה את שערה הבלונדיני לאחור והלכה משם. נאנחתי וסגרתי את הלוקר. הילדה זאת תמיד מצליחה להוציא אותי מהכלים, היא סתם פקאצה בלונדינית שנולדה כנראה כדי לחרפן אותי לגמרי. הלכתי לכיתת הצרפתית והמורה נכנסה לכיתה. היה לה שיער בלונדיני ועיניים כסופות. אולי לא מלכת היופי, אבל בהחלט מאוד יפה.
"בונז'ור" אמרה המורה החדשה במבטא צרפתי מתוק ואנחנו חזרנו אחריה.
"נעים להכיר, אני גברת א', ואני אחליף את המורה שלכם להיום" היא אמרה בחיוך ואני קימטתי את מיצחי. עוד מר או גברת א', הם רוצים לעשות מאיתנו צחוק? היא התחילה ללמד. היה לה מבטא צרפתי אבל כשהיא דיברה באנגלית הוא השתנה למבטא אמריקאי. מוזר. אחרי שיעור צרפתית המשעמם כל כך שכבר נתקפתי ברצון מוזר להתאבד היה אמור לנו שיעור שחיה. אני הכנסתי את הספרים ללוקר והתקדמתי לעבר האולם. אך לפתע שמעתי צעקות. הלכתי בעקבות הקול והגעתי לפתח חדר המורים. הם היו חמישה. אחת מהן ישבה והתאפרה כשרגליה על השולחן, היא נראת כמו מלכת יופי או משהו כזה. לידה ישב מורה ושיחק עם עיפרון, הוא היה ממש חתיך, היה אפשר לחשוב שהוא ומר א' אחים, אבל צבע שערם היה שונה ולמר א' היו פחות שרירים מאשר למורה שישב ושיחק בעיפרון בשיעמום, וגם העיניים של מר א' היו כחולות בזמן שהעיניים של המורה האחר היו אדומות כמו דם. שני המורים שלימדו אותנו התווכחו עם עוד מורה שהיה נראה מעט יותר מבוגר מהם. שערו היה ג'ינג'י והיו לו עיניים כחולות ירוקות.
"אנחנו צריכים להתרכז בדבר אחד עכשיו" צעק המורה הג'ינג'י ואז הנמיך את קולו באחת. "למצוא את המיועד"
"מי אמר שהוא בבית הספר הזה בכלל?" שאלה המורה לצרפתית ושליבה את ידה בעצבנות. אדון א' נאנח.
"האורקל אמרה" הוא השיב והג'ינג'י הנהן בהסכמה. האורקל? מה זה האורקל? או יותר נכון לשאול, מי זאת?
"אוקי. יש לי שיעור שחיה להעביר עכשיו, אז נדבר על זה אח"כ" הוא אמר ופנה אל הדלת, בעוד אני רצה במהירות כדי שהוא לא יראה אותי. הגעתי אל האולם ונכנסתי אל חדר הלוקרים, כולן כבר החליפו לביגדי ים. נאנחתי בזמן שכולן יצאו החוצה מחדרהלוקרים של הבנות, ואני החלפתי בגדים בשקט. ולאחר שגמרתי יצאתי אל הבריכה, וראיתי שכולם כבר התחילו לעשות את נשימות החימום ולשחות. ואכן, המורה הג'ינג'י עמד שם. היתה לו משרוקית קטנה, ודפים שעליהם הוא כתב הערכות. התקדמתי אל הבריכה ורציתי להיכנס למים אך המורה שרק אלי וסימן לי להתקרב.
"על מה האיחור?" הוא שאל בלי להעיף בי מבט.
"התעכבתי קצת בלוקר" שיקרתי והוא הנהן בהבנה.
"טוב. אני אסמן לך איחור. את יכולה להיכנס למים" הוא השיב ואני הנחתי את המגבת על אחד המושבים בצד ונכנסתי אל המים. עשיתי בריכה אחת והגעתי לאיפה שכולם היו. ליד המורה.
"אוקי. אתן יכולות להתחיל עם שחיית חזה, עשר פעמים הלוך חזור" הוא אמר וכולם הנהנו והחלו לשחות. המורה הזה אכזרי… לאחר כמה בריכות חזרנו חזרה והמורה רשם דברים. למה הוא רושם דברים? זה היום האחרון ללימודים! מקבלים את סיפרי המחזור היום!
לפתע שמעתי רעש של צליפות מים רמות. הסתובבתי וראיתי את אחת התלמידות במים העמוקים, מישהו או משהו משך אותה פנימה. היא חבטה במים וניסתה להתנגד, אך זה לא עזר. המורה מיד הוריד את החולצה וקפץ אל תוך המים בדיוק ברגע שבו הילדה נכנסה אל תוך המים. חצי דקה לא קרה כלום. כולן יצאו מהמים בפחד והתעטפו במגבות, הבנות רעדו ושיקשקו מפחד או מקור, אבל זה לא נשמך הרבה זמן. הם סוף סוף יצאו. המורה שלף אותה מהמים והושיב אותה על הרצפה הקפואה. היא רעדה כולה והמורה לקח מגבת לבנה שהיתה על אחד הכיסאות וכיסה אותה. ולאחר מיכן פנה אלינו.
"אף אחת לא נכנסת למים עד שנגלה מה זה היה!" הוא אמר ואנחנו הנהנו במרץ. לא היה צריך לומר לנו פעמים…
המורה יצא מהאולם בסערה ואני ניגשתי אל הילדה והתיישבתי לידה. היה לה שיער בלונדיני ועיניים כסופות, בדיוק כמו של המורה לצרפתית. מוזר.
"הי, את בסדר?" שאלתי והיא הביטה בי והנהנה.
"קצת קר לי זה הכל" היא אמרה ואני שתקתי לרגע והבטתי לעבר המקום שבו היא כמעט טבעה.
"אני מדיסון" היא אמרה ואני הבטתי בה בחיוך.
"קירה" השבתי והיא חייכה גם. "את יודעת מי זה היה?" שאלתי והיא הנידה בראשה לשלילה.
"אין לי מושג. אבל אדון פ' אמור לדעת"
"אדון פ'?"
"המורה" היא הסבירה ואני הרמתי את גבותי.
"איזה שם כבר יכול להתחיל באות פ'?" שאלתי והיא חייכה חיוך קטן.
"שם מוזר זה בטוח" היא אמרה ואני חייכתי גם. גם אחרי שהיא כמעט טבעה היא נראת רגועה יחסית. אבל ברצינות עכשיו, איזה שם מתחיל באות פ'?! וחוץ מזה, מה השטויות האלה? אדון פ', מר א', גברת א', לאף אחד אין שם מלא יותר?
"לא נראה לי שהמורה יחזור בקרוב" אמרתי לבסוף והיא הנהנה וקמה, ואני קמתי אחריה.
"בואי נלך להתלבש" היא אמרה, אני הנהנתי ושתינו הלכנו אל חדר הלוקרים.