מלחמת האלים

פרק שישה עשר

זאוס תפס ראשון והתחיל לטפס בסולמות, ממהר להתחמק מה"אגרופים" שיצאו מהמתקן בכל מקום. אחריו היו אתנה, פוסידון, ארס, וכל השאר. התפלאתי שאפילו אפרודיטה הצליחה לעלות, כל הילדים שלה הריעו וצעקו את שמה וכך עשו גם החניכים האחרים. האלים הגיעו לשלב השני במתקן.
זאוס התרחק מכמה דוקרנים מסתובבים והתחיל לטפס על המוטות. אתנה מיד אחריו, מתחמקת מכמה כדורי אש. הפיסטוס עבר את האש בלי בעיה ואתנה החמיצה פנים והביטה בו מלמעלה.
"זה לא פייר!" היא אמרה והמשיכה לעלות.
"תפסיקי להתלונן ותעלי כבר מפונקת!" צעק הפיסטוס והתחיל לטפס.
"חצוף! נראה מה תאמר אחרי שאני אנצח" היא צעקה חזרה וטיפסה בקלילות ממוט למוט. עקבתי אחרי כולם וראיתי שאבי נמצא די באמצע, ליד הפיסטוס. הוא קרץ אלי ומשך את איד המוטות.
"אהה!" צעק הפיסטוס אבל הצליח לטפוס מוט לפני שנפל מהמתקן. "אתה תשלם על זה אפולו!"
"על לא דבר אתנה!" אפולו צעק לאחות, והיא חייכה והמשיכה לטפס.
"חושבת תנצחי אותי אתנה?" שאל ארס כשהגיע לרמה שלה. הוא דחף מוט לביטנה, היא איבדה אחיזה באחת הידיים וכמעט מעדה מהבוקס הנוסף שקיבלה ברגל מהמתקן. היא רטנה, נאחזה במוט אחר ודחפה אותו אל ארס. אבל הוא כבר התחמק למעלה כמו נחש והיא רטנה עוד יותר ומיהרה להסיג אותו.
הבטתי בשעון העצר. 0:38.
נייל ומאיה ניגשו אלי ואני אפילו לא שמתי לב.
"הי קירה" אמר נייל ואני קפצתי בבהלה.
"אמרתי לך שלא תעשה את זה יותר!" אמרתי והוא צחק.
"כנראה ששכחתי" הוא השיב.
"של מי היה הרעיון לשדרג את המתקן המקולל‫?" שאלה מאיה ואני הרמתי את ידי.
"רעיון ממש מושלם" היא אמרה בלעג ואני גלגלתי עיניים.
"מה קרה? מפחדת להתמודד מולי?" שאלתי והיא החמיצה את פניה.
"ממש לא!"
"את זה עוד נראה" אמרתי והיא רטנה וקיללה ביוונית עתיקה.
"בקרוב" נייל אמר והסתכל על המתקן. זאוס, פוסידון, ארס ואתנה היו הכי קרובים לסוף המתקן. ואחריהם אפולו, הפיסטוס, הרמס, דיונוסוס, אפרודיטה ודמטר. כנראה היה לדמטר קשה להתנתק מהאדמה.
אבל אז קרה משהו מוזר.
"חכו רגע!" צעקה אפרודיטה וכולם הביטו אליה. איך היא עשתה את זה?
"אפרודיטה!" קרא זאוס בכעס בלי לזוז בזמן שהיא תמרנה במהירות בין כל האחים שלה ועלתה למעלה. הילדים שלה צרחו.
"זה לא חוקי! אסור לך!" צעקה אתנה, אבל אפרודיטה הוציאה לה לשון. "תגיד לה!" היא פנתה אל זאוס.
"אפרודיטה שחררי אותנו!" הוא אמר וניסה לזוז בכל כוחו, ואז היה הגיעה אליו ופלטה נשיפת התנשאות.
"בסדר, בסדר, אתנה את יכולה להיות ממש קרציה!" היא אמרה והקישה באצבעותיה. כולם השתחררו מהקיפאון שהיו ושלחו מבטים זועמים לעבר אפרודיטה.
"בי חבר'ה" היא אמרה והתחילה לעלות. היא היתה שני מטרים מתחת לראש המתקן.
זאוס ופוסידון טיפסו באותה רמה וניסו להכשיל אחד השני, ארס ואתנה עשו את אותו דבר, ורק אבי זיגזג בשקט וקפץ ממוט למוט בעודו משתדל לא ליפול מהמתקן המסתובב במהירות עצומה. נהיה לי כאב רק מלהסתכל עליו.
"מה קורה?" אפולו אמר כשהגיע לארס ואתנה ועקף אותם. שניהם רטנו ונתנו ספרינט אחריו. זאוס הגיע לרמה של אפרודיטה ושניהם עלו למעלה. לא הצלחתי לראות מה הולך שם אבל אז גם פוסידון עלה, ואבא שלי, וארס ואתנה. שמעתי רעש של חרבות מצטלבות וזעקות כאב.
"ניצחתי!" שמעתי קול אומר ושאר האלים שעדין טיפסו רטנו וקפצו מהמתקן. אין לי מושג איך, אבל הם שרדו את הנפילה בקלות. הפיסטוס כיבה את המתקן וכל האלים ירדו ממנו.
"דקה וארבעים ושש שניות" אמרתי וזאוס התנשף והנהן. "מי ניצח?"
"אני!" שמעתי קול מוכר.
"אבא?" שאלתי ולא האמנתי כשראיתי אותו מחזיק את הדיסק האדום. "איך?"
"שניים רבים השלישי לוקח" הוא אמר בחיוך וזאוס וכל השאר גלגלו עיניים.
"יופי לך, בואו נעשה עכשיו עם הילדים שלנו. אני צריך נציג מכל ביתן" הוא אמר והם צעדו קדימה בלי היסוס. סיימון מביתן הפיסטוס, איידן מביתן דיונוסוס, ניב מביתן דמטר, מדיסון מביתן אתנה, איתן מביתן אפרודיטה, פייג' מביתן זאוס, ג'ייסון... מביתן הרמס, ואלנה מביתן ארס.
"מי בא מביתן פוסידון?" שאלתי ומאיה ונייל הסתכלו אחד על השניה.
"לך אתה" מאיה אמרה. "אני אעודד"
הוא הנהן וניגש אל עמדת הפתיחה. נאנחתי והגשתי את שעון העצר לזאוס.
"מוכנים?" הוא שאל ואני נעמדתי ליד נייל בעמדת הפתיחה. "צאו!"