טוב אז אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל אבל אני אנסה..
בזמן האחרון אני מרגישה שאין לי חשק לכתוב, שאין לי את הכוח להגיד לעצמי: ״תכתבי הם מחכות לפרק!״ אני מרגישה שהסיפור לא מתקדם לשום מקום, שאין לנו קהילה.
שלא תחשבו לא נכון- אני אסירת תודה על 3000 וקצת צפיות, ואני לא צריכה עוד קוראות באמת אתם מספיקות לי!
פשוט אני מרגישה שבשביל 27 פרקים זה לא מספיק, אני לא רוצה להישמע כפוית טובה או מגעילה פשוט אני לא מרגישה שיש טעם להמשיך לכתוב...
אני לא רוצה להפסיק באמת! אבל אני מפחדת שאני אהיה חייבת..
אני פשוט מרגישה שאין לי תמיכה, כשרציתי לעשות לכם Q&A לא היה לי מענה.. באמת אולי זה קצת מביך אבל היו לי שתי שאלות, ויש לי פאקינג כמעט 70 צפיות לכל פרק.
ואני יודעת שהשבעים בנות הללו חוזרות כמעט בכל פרק אבל עצוב לי...
אני באמת אשמח אם פעם אחת תכתבו לי את הדעה שלכם בתגובות..
תודה רבה על הזמן, r.p
YOU ARE READING
The first time
Romance-נשכבנו אחד ליד השנייה, היא חיבקה אותי ואני ליטפתי אותה. ״זה היה מדהים״ היא אמרה לי בעייפות , ״את מדהימה״ עניתי ונשקתי למצחה ״זה אומר שאפשר לספר לכולם?״ היא שאלה אותי מתחננת ״לא״- סיפור אהבה מרגש וסוחף. עלול להכיל תכנים מיניים וקללות. אהובות שלי, זא...
