השותפים

-פרק 2+3 : אז אתה לא כל כך נורא-

שוכתב
------

״לא לשבור את הדלת ״ צעקתי בעודי מתקרבת לדלת הכניסה לבית .לדן יש קטע דבילי,לדפוק בדלת בחוזקה במקום לצלצל בפעמון או פשוט לדפוק כמו בן אדם נורמלי.

״קופה קטנה״רוני צרחה וזינקה עלי לאחר שפתחתי את הדלת לחיבוק ענק כיאלו לא ראתה אותי סך הכל לפני שלושה ימים.

רוני חברתי הטובה,ובעצם הכי טובה.

האוזן הקשבת ובעלת לב רחב . מאז ימי היסודי דרכנו לא נפרדו תמיד היא עמדה לצידי ואני לצידה אבל יחד אנחנו גם הפכים;

רוני מחבבת טלנובלות בעוד שאני פעולה

רוני אוהבת גלידה בטעם תות ואני חשבתי שזה הטעם המגעיל ,

רוני אופטימית גם בזמנים הכי קשים ואילו אני פסימית

רוני מאמינה באהבת אמת ואני צועקת לה במהלך כל השנים שאלו שטיות,והטלנובלות שהיא רואה שטפו לה את ההגיון .

אבל איכשהו מאז שדן ורוני ביחד אני קצת פחות סקפטית לגבי השאלה האם באמת קיימת אהבת אמת.האהבה בניהם טהורה
דן מעריץ את רוני ואת האדמה עליה היא דורכת ומבחינת רוני דן הוא נסיך החלומות שלו היא חיכתה במהלך השנים .

באופן קצת מוזר אבל לא מפתיע במיוחד אני הכרתי בניהם.

בימי התיכון הלא כל כך רחוקים דן עבד בבית הקפה שהיה צמוד לבית של אמא, הייתי מבקרת שם כמעט כל יום ודן היה מקסים,והזכיר לי מישהי שמאוד קרובה אלי.לאט לאט התחברנו
ואחרי שלושה חודשים הכרתי לרוני את דן ומאז הם ביחד יש עליות וירידות בקשר הזה אבל כך זה בכל מערכת יחסים,לא ?

״שלום קוף״דן מלמל והצטרף לחיבוק וברגע זה הרגשתי אך כל גופי נמחץ תחת שני האנשים האלה שמפגינים חיבה תמיד

״טוב די״אני בקושי אומרת מנסה לגרום לשניהם לשחרר אבל נדמה שהם נהנים מכל הדבק הזה שעושה לי מגעיל בגרון

״כך לעולמים״דן אומר ורוני משלימה את דבריו
״ לעולמי עולמים ״

הם יודעים כמה שונאת גילוי האהבה והדבקות.ומידי פעם שאנו נפגשים מחבקים אותי חזק בנימוק שתמיד צריך להראות לאנשים הקורבים את הערכה ואהבה ,עם כל האהבה שלי לזוג הזה הם יכולים להיות מעצבנים ולגרום לי להתחרט על הכרות
בניהם,פעם היה לי להתמודד עם רוני,היום גם עם דן.

״תזכירו לי למה אני חברה שלכם?״שאלתי לאחר שהם שחררו מהחיבוק החונק

״כי את צריכה מישהו שיעזור לך לסחוב דברים ״ רוני השיבה בצחקוק וכרכה את ידיה סביב מותנו של דן

״חברות ללא אינטרסים ״ דן מלמל ונשק לקודקוד ראשה .

רק בפעם השלישית שאנו יורדים לרכב מוציאים שקיות ועולים בחזרה לדירה,הרכב מתרוקן מציוד שלי.