השותפים

-פרק 11:פגישה-

״מתכוונת לצאת או להודיע לאבא שלך שנגיע ליום הולדת השמונים שלו?״קולו של עומר נשמע מבעד לדלת,בזמן שאני לובשת בעל כורחי שמלה בצבע אפור יודעת כמה אבא וניקול
אוהבים את המראה המחויט ואני לא יודעת למה אני ככ מנסה לרצות אותם, אני שונאת שמלות,במיוחד קצרות.מה נוח בזה?

״אני נראת מוזר״צעקתי מחדר המקלחת בתוך החדר של עומר ,בתקווה שהוא באמת שומע.

״צאי נראה אותך״

אני מסובבת את מפתח הדלת שדוקא בחדר שלו כן קיים.פותחת אותה ורואה את עומר יושב על מיטתו ומבטנו נפגשים,נדמה לי שמבט עיניו משתנה לפתע

״את נראת ... ממש טוב״ הוא חצי אומר וסורק את גופי אני יודעת ומרגישה שהפנים שלי סומקות לגמרי.

״אתה יכול לפתוח בבקשה?״אני מתקרבת אליו ומסתובבת כשגבי מופנה אליו,מזיזה את שערי בשביל שיפתח את הרוכסן שהצלחתי לסגור אבל לא פתוח

״היא מחמיאה לך״קולו נשמע עמוק יחד עם הרוסן שנפתח,אני מרגישה שמשהו מתחיל לבעבע בתוכי,מרגישה את המשיכה הנרכמת ויחד מרגישה נורא,אני אמורה להימשך לאדם אחד,
ללירון.

אני מרגיעה את עצמי,זה קורה,זה אפשרי וכולה משיכה,אין כאן מעבר

״לא מרגישה בנוח איתה ״מלמלתי והסתובבתי לכיונו,מחזיקה בידי את השמלה שלא תפול לגמרי,שלא תחשוף לי את החזה
ונעלמת חזרה למקלחת; למליון האופציות שהחלטתי לנסות.

״אך אני נראת?״אני יוצאת מהמקלחת.עלי שמלה שמגיעה לי מעל הברך בעלת שרוול קצר בצבע כחול כהה וסניקר לבנות זה נראה לי הפשרה הכי טובה שאמצא עם ניקול ואבא.

״את יפה גם אם תשימי על עצמך שק ״ עומר מלמל בחצי חיוך
ואני מרגישה מוחמאת

״אתה אומר את זה לכולן ?״ אני מכווצת את עיני ולא מבינה לגמרי לאין אני רוצה להגיע ... שיגיד שרק לי הוא מחמיא כך?

שהמשפט הזה נפלט לו עכשיו ללא הכנה או מחשבה?

״הראשונה״הוא משיב קורץ לי וקם ממקומו ובאותו רגע אני מבינה שאנחנו לובשים באותם גוונים,כחול לבן,לבן כחול.

״ פתטיים.ג'ינס כחול שמלה כחולה אתה חולצה לבנה אני נעלים לבנות ״ אני אומרת את מחשבותי בקול

״ באמת למי זה משנה?״עומר אומר ואנחנו יוצאים מחדרו  

״למה מפחד שיחשבו שאנחנו זוג?״אני מרימה את עיני לעומר שיותר גובה ממני ״ ואז לא יתחילו איתך כל יפיות הארץ...״

״מעולה״אמר בחיוך ונעל את דלת הבית

אנחנו נכנסים לרכב.עומר למושב הנהג ואני לצידו רושמת
את הכתובת שאבי סימס לי לתוך הוויז ושוקעת ישר לתוך מחשבות.