השותפים

-פרק 16:לא סובלת -

״החולצה ממש מחמיאה״

״-הצבע מבליט לך את העיניים״החמאתי לאחת הלקוחות בעבודה החדשה כמוכרת בגדים -בחנות הבגדים החדש בשם 'color׳ .

עבר חודש מאז המקרה עם לירון ולאט לאט אני מתחילה לחזור להיות קצת יותר עצמי .זה דורש ממני להתאמץ ;לקום בבוקר ולחייך למראה , לאהוב את עצמי למרות התחושה המלוכלכת שאני מתהלכת איתה,למצוא עבודה חדשה וזמנית שתמלאה לי את הזמן הפנוי.ובעתיד הרחוק - קרוב אני חושבת שארשם לאונברסיטה או מכללה ואתחיל באמת למצוא את הכיון שלי .

הנסיון לקום על הרגלים ולהמשיך את חיי למרות הקושי והכאב שחודר לי את הנשמה,הוא הודות לעומר שנמצא שם תמיד ...
בלעדיו אני מניחה שהיתי מוותרת לעצמי,ומבלה את הערבים בשתיית אלכוהול ודמעות אבל עומר החדיר בי מוטיבציה ואמונה שאני מסוגלת.

מסוגלת להמשיך בחיי ולהיות מה שארצה להיות,שאני מסוגלת להוכיח לעצמי שאדם כמו לירון לא יכול להרוס לי את החיים
ובכל פעם שהסיוטים הגיעו עומר נכח -ליטף , הרגיע , מלמל את המילים הנכונות והמדויקות כיאלו ידע מה עשוי להרגיע את הנפש.

״סליחה את יכולה לעזור לי?״מישהי בגיל הנוערים התקרבה לכיוני בעודה מסתכלת מסביב ונדמה שהיא נעלמת וקצת אבודה בתוך החנות הענקית שמחולקות למליון מחלקות 

״בטח״אני משיבה בצורה הכי אדיבה שאני יכולה ומתבוננת בתלתלים הבהירים שלה

״אוקי,אני צריכה לקנות לחבר שלי מתנה-אנחנו שנה ביחד - אבל אין לי מושג אך מגיעים מפה למחלקת הגברים״ היא אומרת מושיטה את זרועותיה לצדדים כיאלו נושאת תפילה אל המרום ומבקשת ישועה פרטית.

״בואי״ אני אומרת ועוברת שתי נשים שמתבוננות בנעלי ספורט

״מה דעתך על חולצה ומכנס?״היא שואלת שאנחנו הולכות בקצב אחיד

״מה?״אני שואלת ומסתכלת עליה בשאלה

״קניתי לו בושם,והדפסתי מליון תמונות שלנו יחד אולי אני אקנה כמה חולצות,לא חולצות ומכנס״היא אומרת בקול נלהב בעוד שאני מהנהנת בחיוך.

״תמשיכי פה ישר,צד ימין .אני חייבת לחזור למחלקת הנשים ״ אני אומרת לאחר שתי דקות נוספות של הליכה בקצב המהיר והלא הגיוני של הבחורה הנמרצת הזו

״לא!אני צריכה שתעזרי לי״היא אומרת ורוקעת ברגליה ונראתה נערה בתנהגות של ילדה בת ארבע

״יש עובדות שיעזרו לך ״אני משיבה וחושבת כמה זמן יקח עד שרוזה האחראית תבחין שיצאתי מהטריטוריה

״הן מבוגרות עם טעם עתיק,בבקשה ״ התחננה .

״טוב טוב ״ אמרתי שחשבתי שאם לא השיב בחיוב היא עלולה לבכות או יותר גרוע להשטח על הרציפה ולצרוח,החיוך חזר לפנים ואני תהיתי אם גם אני הייתי ילדותי כל כך בגיל הנוערים .