השותפים

- פרק 6 : מאור -

שוכתב

״אני לא מאמין״לירון צעק יחד עם שדרן הספורט שדיווח שהקבוצה הכחולה הכניסה גול.בעודי נכנסת לחדרי לבושה בחלוק המקלחת שלי על הלבשה תחתונה ובשיערי מגבת קטנה.

אני מגחכת שאני רואה את לירון מחבק דובי ורוד שרוני קנתה ליום ההולדת לפני שלוש ארבע שנים

״ נצחנו?״אני שואלת בתענינות שלא ממש מתאימה לי,כדורגל מעולם לא היה משהו שחבבתי או שגרם לי להתעניינות יתרה

״יש עוד שלושים דקות למשחק אבל מצבנו טוב״ לירון מרכיז בעדו מרוכז מול הטלוויזיה שעומר החליט להעביר לחדר שלי
כי לטענתו בחדר שלו זה מיותר.

אני מתיישבת לצד לירון ומנסה להבין מה הולך בשחק ולמה זה משחק כל כך גורלי?ובאותו הזמן אני מרגישה את מבטו מופנה

״את מושלמת״ הוא מלמל ומנשק אותי נשיקות קטנות בלחי ומשם יורד באטיות רבה לצוואר
״פתאום המשחק לא מעניין?״ אני שואלת בחיוך קטנטן
״את מעניינת יותר״ הוא לוחש

״נחמד לשמוע אבל לא עכשיו״ אני עונה ומניחה את ידי על סנטרו על מנת להרים את ראשו ומבטו לתוך עני

״למה?״ הוא שואל במבט לא מאופק 

״כי זה לא אפשרי״אני משיבה וקמה ממקומי,מקווה שיבין לבד את הדחייה שלי כרגע,מאז ותמיד הייתי קצת ביישנית בכל מה שקשור לענייני נשים.

״אה אוקי״הוא מחייך לכיוני,ואני קמה מהמיטה מתקרבת לארון
הבגדים.מוציאה מכנס לבן עם פרחים אפורים וגופיה לבנה שעם השנים הפכה להיות חלק מבגדי השינה שלי .

כשגבי ללירון אני פושטת את מגבת המקלחת במהירות ולובשת את הבגדים במהירות כפולה עדין במקום מסויים נותרתי עם חוסר בטחון שיראו את גופי למרות שמדובר בלירון.ולמרות שהוא ראה אותי חשופה לגמרי בלב עדין יש מחסום מסויים אולי בגלל שכעת יש אור אבל עדין אני בהלבשה תחתונה וזה הרי כמעט כמו בגד ים ...

אני מסתובבת חזרה ורואה את לירון יושב ונושך את שפתו התחתונה

״ טוב די״ אני דורשת בחיוך לאחר שלירון בוהה בי כמה דקות

״סליחה סליחה זה פשוט שאת מדהימה וקצת קשה ...״הוא מתחיל לדבר ואני מצמידה את שפתי לשפתו מה שגורם לו לשתוק ולא לדבר

״ טוב אז מה קורה איתנו ?״ אני עוצרת את הנשיקה מתיישבת לצידו ומחזירה את משחק הכדורגל לנושא השיחה , מי היה מאמין שכדורגל יציל אותי במצב של מבוכה ...
״ ננצח אני מאמין ״ הוא מלמל ומחזיר את מבטו למסך ושוב אני קמה והפעם לסרק את שיערי הרטוב שארך כל כך וצלצול הפאלפון של לירון נשמע .

״ מה קרה ?״ אני שואלת שלירון מתנתק את השיחה
״ מצטער אבל אני צריך ללכת ״ הוא אומר וקם ממקומו
״ קרה משהו ?״ הוספתי לשאול , קצת מוזר לי שלירון צריך ללכת הוא תמיד אומר שאנו צריכים להפגש יותר וזה שאנחנו נפגשים במסעדה כמעט כל יום זה לא נחשב
״ סתם ידידה שלי , היא ממש כמו אחות קצת הסתבכה ״ מלמל וישר עלי מבט
״אוקי ״ השבתי והנחתי את המסרק על השידה . לרגע עוברת לי המחשבה שאולי אני צריכה להתעניין במה היא הסתבכה אבל אני מבינה שאולי אני לא צריכה להיכנס לזה.ואם לירון היה רוצה לספר הוא היה מספר