השותפים

-פרק אחרון:סוף העולם-

לפני הכל הכל הכל רציתי לומר תודה ענקית
על 88 הצבעות בפרק הקודם !!!
אני מתרגשת לומר שזהו הפרק האחרון:סוף העולם .

כל לילה אני ועלמה נכנסות אל המיטה,היא שוכבת על הגב וגם אני.שתינו מביטות אל התיקרה ולעיתים אחד על השניה.אלו רגעים קטנטנים שאני מצליחה לחוש בהם סוג של נחת,אולי אפילו שלווה. כל העולם נעצר,כל הלחץ כיאלו מוריד ווליום
ואני והיא ביחד, בשקט, על מיטת יחיד קטנה ומצעים ורודים.

״אמא הכרת פעם גיבור על ?״ עלמה שואלת אני סוגרת את הספר שהקראתי לה ומחליקה לתוך המיטה שלה

״אולי,אולי הכרתי פעם מישהו כזה״ מלמלתי בחיוך כשראשי על המיטה הורודה שלה.היא אוצר ברגע שהגיעה לעולם גליתי מהי אהבה של אמא,בכל פעם שהבטתי בה הרגשתי שמחה , ואושר שהיא שלי. כל הכאבים נעלמים ברגע,כל רעשי העולם
נעלמים,כמעט כולם,כמעט הכל.

״והיו לו כוחות מיוחדים?״

״כוחות מיוחדים ? הוא יכל לגעת בלבבות של כל האנשים״ אמרתי והתבוננתי על מדבקת האור בצורת כוכב שהיתה על תקרת חדרה.הלב שלי פעם,כל פעם מחדש,כל פעם שהוא בא
אל מחשבותי.כל לילה שאני מניחה את ראשי על הכר,הראש
שלי מתחיל לעבוד. מעלה שאלות,איפה הוא היום?האם שמח?
אולי הוא מתגעגע כמו שאני מתגעגעת? אולי הוא בכל...

מצא אהבה חדשה.

על קצות אצבעותי אני יוצאת מחדרה .עלמה מתעוררת מכל דבר קטן שזז ועד שהיא נרדמת יכול לקחת כמה שעות טובות
אני שומרת על השקט שהיא ישנה,משתדלת לא לסגור את הדלת בחוזקה,לא להגביר את עוצמת הטלווזיה,להכניס את הפאלפון למצב שקט.

התיישבתי על הספה בסלון באפיסת כוחות העבודה והטיפול בעלמה שואבים ממני המון אנרגיה.אני שמחה בחיי, אני יודעת שזה לא מעט מה שיש לי. עבודה שמכניסה לי משכורת, ילדה מקסימה,משפחה אבל יש שם משהו שחסר לי...משהו שתוקף אותי בכל לילה.

את עלמה אני מגדלת לבד אני וסהר התגרשנו לפני שנה שעלמה היתה כמעט בת שלוש.סהר רואה אותה באמצע שבוע ולעיתים בסופי שבוע,הוא מתנהל כאב,או לפחות משתדל. הוא לא מעורב
באופן מלא אבל בביקורים נראה כי עלמה נהנת אצלו.

קמתי ממקומי בסלון ונגשתי אל קרטון הקורפנלקס. זה מה
שאני אוכלת בערבים,קורנפלקס עם חלב,ארוחת הערב היומי שלי

״רגע ״ צעקתי לקחתי בידי חופן קורפלקס ופתחתי את דלת הבית
״עידן ?״פתחתי את עיני לרווחה לא ראיתי אותו מיום חתונתי
״אנחנו צריכים לדבר״ אמר בפרצוף לא ברור ונכנס לחלל הבית