השותפים

-פרק 17:כדור ברזל-

גשם בתקופת מעבר העונות,גשם מפתיע ומעלים את זכר השמש שהיתה במרום עד לפני כמה שעות.

כביש ארבע אני נוסעת בזהירות כשערפל משתלט ובקושי אפשר לראות,שיר קצבי שלא מתאים למצב רוחי או למצב מזג האוויר נשמע מתחנת הרדיו ובלב תפילה רק להגיע לבית,לבית הריק אומנם אבל לבית ...

לפני שלושה ימים הלך עומר למלא את חובתו הצבאית,ואת שלושת הימים האלה העברתי בבית של אבא,יחד עם פעמיים ביום שהייתי עושה ׳גיחה׳ לבית,בכדי לרואה מה שלום לולה,
להביא לה אוכל,ולהוציא אותה לטיול.

דניאל ששמע שעומר צריך ללכת למלואים והחליט להזמין אותי לאחר שסרבתי לישון בלילות בבית של אמא או להזמין את רוני שגם כך מתחילה עבודה חדשה בצפון,ומנסה לסדר את חייה לנוכח המצב שדן כבר לא חלק מחייה.

״הלו דני״עניתי לפאלפון שצלצל,בפעם השניה לחצתי על ספיקר ועיני חזרו אל הכביש והגשם המטורף

״איפה את?״שאל שאני נוסעת על שלושים ומנסה לראות את הדרך שלא ברורה בתוך הערפל המורכב

״אני חוזרת לדירה״ מלמלתי בשקט והמתנתי לתגובתו.

נזכרתי ביום הראשון בביתו של אבא,יצאתי בלילה מהחדר שישנתי בו,עיני היו אדומות מדמעות ובקושי הצלחתי לנשום.

...ונתקלתי בדניאל שחזר מיציאה עם חברים.

הוא היה היסטרי יותר ממה שיכלתי להכיל באותו הרגע בנסיונות להרגיע אותו,ולבסוף בלת ברירה לאחר שלחץ על כפתורי הנפש שלי ושאל מליון שאלות נאלצתי לספר לו על לירון והסיוטים.

הוא קיבל את זה בהלם,ולאחר מכן בקללות קשות,ראיתי את הכעס והכאב בעינים שלו.יחד עם העצבים שלא הסכמתי לומר מי זה הבחור,הוא ידע שזה לא עומר,היה ברור לו,אבל את לירון
הוא לא הכיר,וטוב שכך...

״ למה אלה?״שומעת את היאוש בקולו אותו היאוש ששמעתי לאחר שלא הצליח להוציא ממני את מקום מגוריו של לירון.

״אני רוצה לחזור לשגרה שלי״ השבתי,אחד הדברים שהבנתי משיחות בלתי נגמרות עם רוני זו הדרך שלי לקום על הרגלים זה להמשיך את השגרה של פעם.עוד לפני המקרה עם לירון לא היה לי בעיה לישון לבד או להתנהל לבד

״נפרדתי מאבא ,אמילי ,וניקול שהיו בבית ודניאל באמת תודה על הכל״ אני מוסיפה בזמן שהראות בכביש נהיית קצת יותר ברורה

״אין על מה.את אחותי״אמר

״למחיצה״מלמלתי בשקט וחיוך קטנטן עלה על פני

״קטנונית ... רציני את לא צריכה להודות לי בכלל ואם את צריכה משהו אני פה״דניאל אמר כשברקע צעקות ומלמולים לא ברורים,הוא כנראה הגיע אל הבסיס.אני נפרדת ממנו,מאחלת לו
עשרים ואחד ימים נעימים בצבא,ותוך שומע את החיוך שאנחנו מתנתקים את השיחה.