השותפים

-פרק 13:נפש שבורה -

"All we had is gone now .Tell them I was happy And my heart is broken
All my scars are open..."

~~~

השקט תופס כל פינה,ובראשי סערה.

המשפטים של אמט מימי הנעורים מקבלים משמעות אחרת.

היא תמיד אמרה לי לשמור על עצמי ולבחון את הגבר שלצידי אבל במקום מסויים זלזתי בזה נתתי לכל אחד להיכנס לליבי.

עכשיו התחושה שהשמיים נופלים ,האוויר נלקח ובמקום לקלל אותו מתחשק לי רק לקלל את עצמי על זה שהיתי מטומטמת.

לירון בגד בי,לירון הכריח אותי לשכב איתו למרות שסרבתי , לירון הכאיב לי פיזית ונפשית .

אני יושבת על הרצפה,בפינה בסלון,הגוף שלי חלש כל כך בכדי לקום.על גופי הלבשה תחתונה בלבד,אני מחבקת את ברכיי חזק מבלי כוחות עוד לבכות,והדמעות יורדות מעצמן.

הוא ניפץ את הלב שלי,כל חלק של אימון שהיה לי באחרים.

לירון התייחס עלי כבובה ומעולם לא הייתי באמת פתוחה איתו אבל את זה אני מבינה רק עכשיו שמאוחר ואין לי יכולת להחזיר את הגלגל לאחור,הוא כנראה ימשיך בשגרת חייו,

ואני?אמשיך להרגיש מפגרת שנתתי לבין אדם הזה פינה בלבי.

באוזני אני שומעת כי מישהו את סיבוב מנעול הדלת במפתח.
אם רק היו לי כוחות לאעלם,לאעלים אותי מכאן,לברוח מכאן

״מה לעזאזל קרה?״עומר שואל,אני בקושי מרימה את ראשי אבל אני מרגיש שהוא קופא שהוא מבחין בי יושבת על הרציפה

צעדיו מתקרבים,הוא רוכן לעברי,הריח שלו מורגש באפי אני מורידה את ראשי ומניחה אותו על ירכי לא רוצה שעומר יראה אותי כך חצי ערומה ועם דמעות שלא נגמרות בעינים.

״אלה״אני שומעת את קולו שוב,ואין לי אומץ להרים את ראשי ולהסתכל לתוך עיניו.

הוא מעביר את ידו על זרועי החשופה ובתגובה שלא ברורה אני מזיזה את כתפי לאחור

״אני לא מבין ...״ שמעתי אותו לוחש מופתע מהרתעה שגופי יוצר ״דברי איתי בבקשה״ הוא מתחנן

״ליר..לירון״ אני אומרת בקול רועד ומרימה את מבטי לעומר.
עיניו היפות מבעות דאגה גדולה

״הוא הכריח אותי לש..כב איתו בכוח שהוא שיכור ..עומר הוא קשר אותי כיסה את עיני,הכאיב לי,צעקתי רציתי רק לברוח,לא הצלחתי הוא רמס כל חלק שבי...אני מתה״ אני אומרת ונותנת לדמעות לשטוף את פני ואולי הם יצלחו לנקות את המגע של לירון.לנקות את כל הזומה שמשתלטת על הגוף שלי בגללו.

״בן זונה ״הוא מלמל וקם ממקומו,דופק על השולחן ואני קצת קופצת,לא מפחד ממנו,אלא מרמת התגובה של עומר