Prince Charming - ZIAM.

3

[תצביעו כי זאין בחור נאה]

[תגיבו כי אתם רוצים שאמשיך לכתוב]

זאין-

אתמול היה די נחמד וכל זה, אבל אני לא מרגיש אני במיטה שלי אני מרגיש אדמה והגוף שלי עייף מכדי לזוז רציתי לפקוח את עיניי אך לא הצלחתי.
שמעתי דיבורים מסביבה אבל היה קול יפה שתפס את אוזניי קול עדין אבל קצת מת.
"חיילי המשמר אינם כה עצלים העירו אותו, זה ציווי" הקול היפייפה אמר.
"מיד"
ואז הרגשתי את הלחי שלי לוהטת וזה גרם לי להתישר ולפקוח את עיניי.
"מה לעזאזל? השתגעת?" צעקתי
"הוא הרים את קולו על הנסיך, איזו חוצפה" שמעתי לחשושים
"אתה בסדר?" הקול היפה התברר כאל בחור בעל בורית חומה ועיניי איילה.
"לא, הראש שלי מפוצץ" אמרתי והוא חייך חיוך עדין ויפה
"הוד מהלתך הוא אמר שהראש שלו יפוצץ נצתרך לפנות אותך" אמר הבחור שכנראה סטר לי.
"זהו ביטויי, קחו את הבחור הצעיר ובקשו מהלנה להכין לו את התה שלי, זו פקודה" אמר
הו הוא נסיך מעניין איזה נסיך הוא מאיזו אגדה?
"צארמינג חוששני שזה לא אפשרי" אמר בחור מתולתל
"הארולד ידידי, הכל אפשרי יש הבדל בין אפשרי ובין רצון" הבחור היפה ששמו צארמינג עלה על סוס לבן והעלם האופק.
נסיך על סוס לבן, הוא שלי!
רגעע, הנסיך צארמינג הוא מאגדה של סינדרלה! אז יהיה נשף וסינדרלה תכבוש את ליבו והוא יתחתן איתה
אבל המכשפה הזו אמרה משהוא לגבי צארמינג שהוא עצוב, היה ניתן ליראות מאט עצבות בעיניו.
שני אבירים תפסו אותי וזרקו אותי על סוס וחד האבירים התישב על הסוס ובדר אל ה-
ארמון??
כשהגענו הם תפסו ברגלי ומשכו אותי מבסוס והושיבו אותי על קש.
"אח, עדינות לא תזיק!" שיפשפתי את ישבני
היגיעה אישה מבוגרת מחייכת ובידה כוס תה.
"אתם לא הולכים לעלף אותי, נכון?" שאלתי.
"אם הנסיך היה מבקש את זה, זה מה שהינו עושים ואם לא אז לא יקירי" הגישה לי את כוס התה.
"מה שלום האורח הלנה?" ניכנס הנסיך מעביר את אצבעותייו בבלורית שלו בצורה כזו יפה.
"הסר חשש מלבך צארמינג הוא יהיה בסדר"
"הלנה ביקשתי ממך לקרוא לי בשמי הפרטי" והיא צחקה
"ליאם" הרכינה את ראשה ועזבה.
ליאם שם יפה לבחור יפה, אבל חשבתי שצארמינג זה השם הפרטי שלו...
אבל הוא באמת מקסים...
"איך אתה עכשיו?" שאל אותי מתישב לידי.
"יותר טוב, היתי בטוח שאני צריך כדור להנגאובר אבל התה עוזר"
"לכאבי ראש יש להלנה תה ספציפי בגלל שאני סובל ממיגרנות רבות והיא תמיד מכינה בשבילי אם תוספת קמומיל" אמר מסתכל על הסוסים, ואוו הפרופיל שלו כזה יפה והכתם לידה שלו בגרון זו סקסית.
"תודה על הדאגה" חייכתי
"אז מאיפה הגעת אליינו?" שאל
"לונדון בייבי" אמרתי
"היכן זה?" הרים את גבותיו
"בריטניה"
"באיזו ממלכה כוונתי היתה" ציחקק
"הממלכה המאוחדת?" עניתי או שאלתי
"אין ממלכה כזו, יש את הצפונית פה יש דרומית יש את הממלכה הפינית ויש את המזרחית ומערבית"
"זה ממש לא הרבה" אמרתי בגלגול עיניים
"אכן כי הממלכה המרכזית השתלבה איתנו" אמר בחיוך
"הו" יש לו חיוך כזה יפה והשפתיים של עוד יותר.
"הרסת לאיכרים את גידוליהם" הסתכל עלי
"בטעות מצטער" מילמלתי.
"הצ'יף רוצה לזרוק אותך לצינוק" אמר
"מה? לא!"
"אל דאגה אתה תעזור לאיכרים ואז ננסה למצוא לך דרך חזרה הביתה, ואתה בינתיים תיחייה יחד עם נער הסוסים תעזור לו גם ומשם נגשש את דרכינו בחשיכה" אמר קם מחייך אלי והולך
"אני פרמין" אמר נער צעיר
"זאיין" אמרתי לוחץ את ידו.
"דע לך שזה נהדר שיהיה איתי עוד מישהו, אני כל הזמן לבד חוץ מהפעמים שצארמינג בא ומדבר איתי וזה לעיתים רחוקות כי אביו לא מרשה לו" אמר והכל להראות לי את הסוסים ושאל איזה סוס אני אתחיל לטפל בו
"בלבנה ההיא" אמרתי
"סנואו, היא של צארמינג אפילו לי הוא לא מרשה לטפל בה" צחק יש לו צחוק חמוד.
"אז אני אעשה את זה כל זאת איפה הציוד?" שאלתי והוא מצביע על סלסה למלא כל טוב לסוסים והתחלתי לטפל בסנואו.
היא חברתית היא נותנת לי לעשות את העבודה כמו שצריך
"היא ככה רק אם צארמינג, היא אוהבת אותך" אמר פרמין.
"כולם אוהבים אותי" אמרתי בביטחון
פרמין היה נער בעל שיער שחור פחם ועיניו היו כחולות כמו הים, הוא נער יפה אבל לא כמו הנסיך
"בן כמה אתה פרמין?" שאלתי
"18"
"אה יפה אני 19, יש לך חברה?"
"לא, זה קצת מביך אבל אני לא נמשך לבנות אף פעם לא התאהבתי בנקבה"
"אז התאהבת בבן?" שאלתי
"כן ליפני שנתיים ליפני שהמלך לקח אותי בטור נער סוסים אז בכפר היה נער בגילי יפה וחכם ועכשיו הוא אביר לוחם" אמר
"ולמה אתה לא אביר?"
"כי הראיה שלי היא לא מאה מתוך מאה היא רק 98 מתוך מאה."
צחקתי זה ממש דפוק זה הוא לא מאה מה יהרוג אותם הוא 98 וזה לא רע
"ומה קרה אם אותו בחור?" שאלתי.
"הוא התחתן אם אחותי..." אמר בזלזול.
"אוץ לא נעים" צחקתי שוב.
"תסתום ותתרחק מסנואו." לחש
"למה?"
"מי נתן לך אישור לגעת בסוסה של הנסיך אדון צעיר?" ניכנס אדם מבוגר.
"אבא אני נתתי אישור לזה" נכנס ליאם אחריו, אז אם ליאם הוא נסיך אז האדם הבוגר שהוא אבא שלו הוא המלך...
"מדוע?" שאל
"כי אני אמרתי לא כך פרמין?" הסתכל על פרמין בהרמת גבה.
"כן צארמינג" הינהן במהירות.
"בסדר ובני אני עדיין מחכה לתשובתך" אמר ויוצא מהאורווה.
"ויאו,  מתי יבוא היום שמלאך המוות יקח אותי!" אמר ליאם בכעס והנוחת על הקש"
"מה קרה?" שאל פרמין
"הוא רוצה לעשות נשף!" אמר בייאוש
"ומה רע בזה?" שאלתי
"הכל, נשים שרוצות כוח וכסף בשמלות מנפחות גברים בחליפה" מילמל את החלק האחרון
"ומה רע בזה?" המשכתי ושמעתי את פרמין צוחק.
"הכל!" אמר
"אל תדאג הרי לואיס והארולד יהיו שם איתך" פרמין אמר
"ראער לא רוצה נשף!" אמר בייאוש חוזר
"אתה רוצה חברים ולא שומרים איתך נכון?" שאלתי
"כן! בדיוק! הארי ולואי הם מהמשמר, פרמין אתה חבר מה אתה אומר אני אשיג לך חליפה!"
"ומה זאיין יעשה?" שאל מתחשב מצידו
"הו, כמה חסר נימוס מצידי לא לשאול את שמך זאיין" אמר השם שלי נשמע כל כך טוב כשהוא אומר את זה.
"זה בסדר" חייכתי
"אני אשיג לשניכם חליפות ואולי פרמין תמצא לעצמך לנערה" אמר ליאם
"נער" צחקתי.
"מה? סתום זאיין" אמר פרמין נבוך
"זה בסדר" לחש ליאם, זה מוזר הסתכלתי על פרמין והוא עלי משהוא קורה ואחנו לא מבינים?
"בקיצור יום ליפני הנשף המטופש הזה הלנה תבוא לקחת אתכם" הוסיף ויוצא במהירות.
"מה קרה פה?" שאלתי
"אל תשאל אותי"  והתחלנו לצחוק המשכנו לטפל בשאר הסוסים וכשסימנו הלכנו לאיכרים לעזור והם הביאו נו גם אוכל בחינם! נייל היה שמח לזה.
אבל בכללי נחמד פה...