פרקקקקקק כפיים!!!!!!!!!
*********************************************
הכאב בלתי נסבל, אני מרגיש את החזה שלי מתכווץ ומדמם אבל אין כלום שום דם, אני מתעורר כל לילה מסיוטים אני ממש עייף בגלל חוסר השינה, והשרירים שלי תפוסים וזה מקשה עלי לתפקד.
ובואו לא נדבר על הטשטוש בראיה שלי, שבגללו אני פתחתי את בגבה שלי...
וליאם, ליאם באותו המצב.
המרפא אמר שמשהו מוזר שיש לו עדין דופק והוא לא התעורר עד עכשיו, הם עשו כל דבר אפשרי.
הם העבירו אותו בחזרה לחדר ואני עכשיו יושב לידו כשאמה מדברת בלי הפסקה.
"זאין זה נורא איך הם תוקפים את הממלכה, האכזריות! הם פצעו את פרמין והארי שבר את ידו"
הארמון הותקף כמה פעמיים כבר, המשמר לא חזק כמו שהיה אבל פרמין מנשה את כל כוחו אבל ההתקפות הן לא צפויות וכאילו יש משהו מבפנים שיודע ומכיר את המעברים ומוסר מידע.
"כן..." מלמלתי
"מה קרה זאין?" שאלה
"את לא חושבת שזה חשוד קצת?" הסתכלתי עליה
"מה חשוד?" התבלבלה
"מאז שמריה הגיעה המתקפות האלה מתרחשות בתדירות גבוהה"
"מריה היא אישה ענווה והיא אשתו העתידית של ליאם" אמרה
"אל תהייה כזו תמימה אמה" גלגלתי את עיניי
"אינני תמימה פשוט היא נבחרה מסיבה כל שהיא" אמרה
"כי לליאם לא הייתה ברירה" גלגלתי את עיניי
"אתה פשוט מקנא"
"טוב מה שתגידי" אמרתי נעמד נכנס לאמבט לשטוף את פניי, מריה מסריחה אבל אף אחד לא יקשיב לי כי כולם אוהבים אותה, זה כאילו הצדע הראשון במשימה שלא תהייה לה זה להיות חביבה על ידי כולם...
כשיצאתי אמה כבר לא הייתה בחדר, רק גופו הקר של ליאם היה שם
"ליאמו אתה יודע עבר יותר מידי זמן, אני מבין שאתה אוהב לדפוק איחור אופנתי אבל הוא כבר לא אופנתי אז תתעורר, אני למדתי להכין את העוגיות שאתה אוהב והלנה ואני הכנו המון כתרים מפרחים כמו שהייתה אוהב כשהייתה קטן, בבקשה" ליטפתי את פניו, אובד עצות
עצמות לחייו התחילו לבלוט פניו החווירו אף יותר שפתיו מאבדות את צבען הוורדרד.
"זאין?" קול נשמע ופקחתי את עיניי "אתה ידע שליאם אוהב אותך?" ליאם הקול הזה, רגע הוא התעורר?
"אתה בסדר?" שאלתי בעדינות
"הוא יהיה בסדר כל עוד אתה תהייה" לחש המיטה שלו הנושאת את ריחו וגופו החם, הוא נראה עוצמתי שוב
"איך אתה מרגיש?" שאל
"אתה יודע התופעות המקוללות של אמריס, אבל אני אשרוד" חייכתי, אני כל כך שמח שהוא התעורר
"אז זה אומר שלא עשית את מה שאמרתי לך..." אמר ללא הבעה
"על מה אתה מתכוון?" שאלתי, אך ידעתי בדיוק על מה הוא מתכוון
"הדמעות והפרח"
"אה זה, נעשה את זה ביחד" אחזתי בידו
"לא! ליאם לא סיכן סתם את חייו בשביל שאתה תחכה למשהו לא יתעורר" התרחק ממני
"למה אתה מדבר בכלל בגוף שלישי מאז תחילת השיחה!?" מה קורה פה?
"אתה עושה את זה כל כך מסובך זאין, ליאם עדיין רדום אני רק שליח" אמר אז הוא לא ליאם.
"מה זאת אומר שליח?" כואב לי הראש
"שליח זה אדם שעוזר לעובר לחזור למקומו הנכון, אמריס לא סמך עלינו והחליט להטיל את הקללה ואנחנו? לא היה לנו מה לעשות" אמר
"למה אתה בדמות של ליאם?"
"אתה לא תקשיב לאף אחד אחר אבל מסתבר שגם לו אתה לא מקשיב" גלגל את עיניו
"אתה לא יכול לעשות דברים כאלה!" אמרתי ברגוז
"ליאם צודק אתה באמת רגזני" צחק
"באיזו זכות אתה אומר את שמו הפרטי של הנסיך?!"
"אני אל! בחייך! מלכים מלכות ונסכים ונסיכות יכולים התגרד עם עצמם" צחק
"אז תראה לי את הצורה האמתית שלך!" דרשתי
"אתה תאהב אותי יותר מליאם כשתראה איך אני נראה באמת, ולא בתור בן תמותה" אור חזק בקע ממנו ולאחר מספר שניו עמד מולי אליל
תרתי משמע (?)
שיערו היה זהוב מתחת לכתפיים מוחזק במעין גומיית זהב עיניו בהירות מהירח ושפתיו היו מלאות גופו היה חשוף ברובו בד דק ואדום עטף אותו ורגליו היו יחפות.
"נהנה?" חייך
"לא מגיע לפופיק של ליאם" אמרתי בביטחון
"מה שתגיד, קוראים לי אזוזס ואני האל של השליחים אל שאחראי לסדר את אדמות אלו כפי שנועדו להיות" אמר בזלזול, מה אל רוצה ממני? שהיה שולח אחד משליחים שלו...
"הו זהו שהם עזבו" מלמל
"אז אתה לא כזה עוצמתי" חייך
"אני כן!" התחיל להתווכח
"אני הבנתי אחרת"
"אני יכול להחלים את הנסיך שלך" אמר בהרמת גבה
"באמת? אני לא חושב" הסתכלתי לעיניו
"הו אתה תראה, וברגע שזה יקרה תדע! יש לך שבועות ספורים, אתה לא עזבת אני אהרוג אותך העצמי" אמר ונעלם, נשארתי יושב על מיטתו של ליאם הלא אמתית זו שבראש שלי.
רגע!
עם זה בראש שלי אני יכול להיות איפה שאני רוצה להיות!
עצמתי את עיניי התמקדתי בחלקה שלי הקולג', חשבתי על נייל.
הוא תמיד יודע מה לעשות, מה להגיד הוא אופטימי כזה רואה כל בוורוד, אבל קליין...
קליין הוא ריאלי שומר על הרגליים על הקרקע
YOU ARE READING
Prince Charming - ZIAM.
Fanficואז הוא ניכנס לחיי ופשוט שינה הכל בשניה. ***גמור*** 2004storis ~קרדיט לרעיון דירוג הכי גבוהה 15# בפנטזיה 2# בזיאם 2# בספרות חובבים
