זה כבר מתסכל עברנו בינתיים בערך יותר נמ-1000 בתים ונשאר עוד אחוזה אחרונה וכל פעם מחדש אותה תגובה של אנשי הבית 'ברור שהנעל תתאים לה' או 'אתה אפילו לא צריך לבדוק' ממש יצירתיים כל משפחה קיבלה אותנו בצורה די דומה, זה ממש מעייף
ליאם לא ישן בכלל יש לו כבר עיגולים שחורים מסביב לעיניים אני מבקש ממנו שינוח אבל הוא מקשיב לי.
אנחנו עכשיו בדרך לאחוזה שהיא די רחוקה משאר המבנים האחרים
"אז צארמינג אתה חושב ששם הבחורה הסודית נמצאת?" שאל פירסיבל את ליאם
"אני רק מקווה שזה יגמר מהר" אמר חסר סבלנות
"צארמינג אנו מבינים את כעסיך על אי מציאת הנערה אך זה רק מחמיר מחוסר השינה שלך" אמר הלורד טובילטון
"אז בואו נעצור ונבזבז זמן יקר!" אמר בכעס
"מחילה הוד-מהלתך" אמר הלורד ושאר הרכיבה המשיכה בשקט
ליאם הגביר את קצב הרכיבה ואני ישר אחריו
"ליאם! תעצור!"
"זאין אתה לא תגיד לי מה לעשות" אמר וממשיך לרכב, אוקי אני אנשה משהו אחר האחוזה רחוקה ויש כשעה רכיבה ועד אז אני אהייה בסדר אני פשוט גאון.
הסוס שלי המשיך ברכיבה מהירה, טוב זה יכאב...
שיחררתי את האחיזתי משמושחת והתקופפתי משחרר את הרצועה מסביב לבטנו של הסוס שמחזיקה את הדבר הזה שאני יושב עליו והמוח שלי אומר לי דברים כמו 'זאין אתה תתחרט על זה' או 'אתה אפילו לא יודע דבר על הציוד של הסוס מה אתה עושה?' אך המשכתי וככול שהרצועה השתחררה הרגשתי אני מאבד את היציבות שלי עכשיו או לעולם לא זאין חיים רק פעם אחת.
שחררתי לגמרי את הרצועה ובזריזות משחרר את רגלי ונופל מהסוס מתגלגל על האבנים והאדמה הקשה כל גופי כאב צעק עלי מה לעזאזל עשית מטומטם חשתי טעם מתכתי הפי והבנתי שזה דם גופי המשיך להתגלגל מאט עד שנעצר לגמרי הראש שלי פעם כמו כול חלק אחר בגופי ראייתי הייתה מטושטשת
"צארמינג!"
"הוד מהלתך משרתך נפצע!" משרת הא, אני לא סתם משרת!
"אלוהים זי! תתרכז בקול שלי" קולי של ליאם נשמע יכולתי לזהות את מגע עורו על עורי בזכות ההתכווצויות הנעימות בבטני ובעקצוצים בין רגליי.
"ליאמו? עכשיו אפשר לעצור?" שאלתי מחפש אותו בטשטוש
"זאין שתהייה לי בריא אתה" לחש לאוזני והמהמתי כתגובה
"אנחנו עוצרים לנוח עד שזאין יוכל לרכב שוב או בבמקרה הכי טוב אתה תרכב איתי" לחש לאוזני את החלק האחרון ושוב המהמתי התחלתי לאבד את תחושת האדמה והאבנים על גבי ובמקום זה חשתי בחמימות נעימה שנוצרת בכל פינה אפשרית בגופי, ליאם
הנחתי את ידיי סביב צווארו וקובר את פניי בחזהו מקרב אותו אלי אתה לא יכול לברוח עכשיו
"הביאו את שני הסוסים נעצור מתחת לעץ שם" אמר ליאם
"אבל צארמינג זה די רחוק"
"לא שאלתי אתכם אני אמרתי אתם מביאים את הסוסים תרכבו יחד איתם לשם ואנחנו כבר נגיע לשם" אמר ולאחר מכן נשמעו דהירות
"ליאמו אל תהייה כה קשה" לחשתי
"זאין אתה צריך לנוח עכשיו" אמר
"גם אתה, אני אמשיך לדבר ולדבר ולדבר עד שאתה לא תנוח איתי עד שאני לא אוכל לדע אתה ישן כשאתה בין ידיי" אמרתי בהחלטיות
"הכול בשביל הנסיך שלי" נשק לראשי
"אתה הנסיך מבניו אתה יודע" צחקקתי אך ישר הפסקתי ונאנקתי בכאב
"מה שאתה עושה לי" לחש והמשיך ללכת בשקט
"גם אני שואל את אותה שאלה" אמרתי פוקח באיטיות את עיניי ורואה את סנטרו המורם אשר מקנה לי ראיה מצומצמת לפרופיל פניו.
הוא המשיך ללכת בשקט ואני שיחקתי בחולצתו ומריח את ריחה הטוב והחום שמועבר דרכה לגופי.
YOU ARE READING
Prince Charming - ZIAM.
Fanfictionואז הוא ניכנס לחיי ופשוט שינה הכל בשניה. ***גמור*** 2004storis ~קרדיט לרעיון דירוג הכי גבוהה 15# בפנטזיה 2# בזיאם 2# בספרות חובבים
