ליאם:
הזמן עף ומצבו של זאין מחמיר, הוא מצמצם לי את האפשרויות הוא מתנגד על לשמוע כל דבר הקשור לחזרה שלו, אבל הוא צריך הוא יפגע אם אני אשאיר אותו פה ואני לא יכול לראות אותו סובל זה כל כך רע להתעורר כל לילה כשהוא מזיע נע וממלמל דברים, אני מפחד ללכת לישון כי הוא יכול למות לי כל רגע בין ידי.
אני ופרמין דיברנו עם הספרן המלכותי, אנחנו מחפשים דרך על לתקשר עם חבריו של זאין כי אם הוא לא יסכים לעשות זאת בעצמו זה אני אצטרך לעשות זאת בדרך הקשה, ובשביל לעשות זאת אני מעמיס את זאין בעבודות אני למכלך יותר בגדים את המיטה כשאני אוכל עליה השריון שלי אני הורס אותו המגפיים אני מרטיב והולך על הבוץ ועם סנואו אני יוצא לרכב יותר.
אני יודע שזה לא בסדר אבל הוא אומר לי שהוא עושה משהו הוא לא מרגיש את הכאב, שהכאב במקום שהוא קרא לו פנסיה? אני לא יודע אבל אני חושב שזה טוב לא?
"צארמינג יש פה משהו" פרמין אמר והתחיל לקרוא בקול לי ולשראל "על מנת לתקשר עם ממד אחר ישנו צורך בדמו של המתקשר ערס של עקרב עורו של הנחש והחשוב ביותר הדבר השייך לממד האחר"
"זה פשוט" אמרתי
"לא הוד-מהלתך כמות הדם הנדרשת רבה מאוד ויכולה לגרום לאיבוד הכרה" שראל אמר
"זה לא מפריע לי" אמרתי סוגר את הספר בידיי
"את רק החלמת זה מאוד מסוכן" פרמין אמר
"זאין ימות וזה לא בא בחשבון, איבוד הכרה עדיף על פני מותו של זאין" אמרתי
"אני מסכים אך עליך להשתקם וזה יפריע בתהליך ויפגע בך" אמר שראל
"לא שיש לי משהו פה חוץ מזאין..." מלמלתי בכעס
"ליאם?"
"זאין?" שאלתי מופתע, איך הוא ידע שאנחנו פה, הארמון כל כך גדול יכולתי להיות בכל מקום
"ליאמו עשיתי את רוב הרשימה אבל משום מה אני לא יכול אני מרגיש את הרגליים שלי רועדות ואני כל כך עייף" נעמד מולי, משכתי אותו מושיב אותו עלי והא מניח את ראשו בשקע צורי
"תדבר איתו" פרמין לחש ויצא יחד עם שראל
"על מה לדבר איתי?" שאל זאין מסתכל עלי
"אתה לא יכול להישאר פה להרבה אתה צריך לעוזב"
"אתה מסלק אותי?" שאל בחיוך
"לא אבל אתה חיוור חלש לא נשאר לך הרבה זמן!"
"אז..."
"אני רוצה לתקשר עם חבריך נייל וקליין שיעירו אותך"
"אני לא צריך אף אחד שיעיר אותי אני ער ואני לא רוצה לעזוב" אמר ברוגז
"קדימה רגזני שלי אני לא רוצה שתפגע יותר" לחשתי
"מה אתה צריך בשביל לדבר איתם?"
"דם שלי עור של נחש ערס של עקרב ומשהו ששייך להם או משם" אמרתי
"את לא נותן את הדם שלך!"
"אתה לא במקום להגיד לי מה לעשות"
אתה מנצל בכל פעם מחדש את מעמדך" מלמל ומחזיר את ראשו על כתפי
"זה סוג של תחביב, אבל אתה רוצה לדבר איתם? אם לא אנחנו לא נעשה את זה אתה מחליט" לחשתי
"תודה שאתה נותן לי להחליט"
"אתה כועס של שתכננתי את זה מאחורי הגב שלך?" רק שלא יכעס
"אני קצת כועס, כי זו ההחלטה שלי לדבר עם חברים שלי וזו ההחלטה שלי אם אני רוצה לחזור" הדגיש כל פעם את המילה שלי
"זאין אתה יודע שאני עושה אתה זה כי אני אוהב אותך" הוא הרים את מבטו להניח את ידו על לחיי ואני מתמסר למגעו
"אני יודע" לחש
"אז אנחנו נדבר איתם עוד היום!" קבעתי
"ושוב אתה מחליט בשבילי אתה כזה בוסי" הניח בחזרה את ידיו סביב צורי
"סליחה"
"לא זה בסדר, אני אוהב את זה" קרץ ונשק לשפתיי
"ואתה יודע אני לא יכול להשאיר אותך פה להרבה זמן" אמרתי אחרי שהתנתק משפתיי
"אני יודע" לחש והניח את ראשו חזרה לשקע צוורי
"הוד מהלתך יש מתקפה נוסף! מספר אבירים נפגעו קשה שניים נהרגו, צריכים אותך בחוץ!" שראל נכנס לחדר הפאניקה ופחד רב היה בעיניו.
"זאין קח את שראל תמצא את פרמין ואמה ולך דרך המעבר הסודי לחדרי ותנעלו את כל הדלתות, אני יודע שאתה רוצה להילחם אבל אתה לא במקום הזה אהובי" קיפצתי נקשתי לראשו והתחלתי לרוץ
YOU ARE READING
Prince Charming - ZIAM.
Fanfictionואז הוא ניכנס לחיי ופשוט שינה הכל בשניה. ***גמור*** 2004storis ~קרדיט לרעיון דירוג הכי גבוהה 15# בפנטזיה 2# בזיאם 2# בספרות חובבים
