Prince Charming - ZIAM.

23

זאין:
ראיתי מטושטש לא ברור, בלעתי מים נחנקתי הזזתי את ידיי בניסיון להגיע לפני המים ראיתי כדור אור, השמש הזזתי את ידי כלפיה.
נשפתי ושאפתי, חמצן מלא את ראותי וגופי החל בפעולות פליטת המים שתפסו את מקומו של החמצן השתעלתי הריאות וקנה הנשימה שלי עלו בלהבות.
מה קרה לי?
ראיתי אדמה שחיתי כלפיה עם הכוחות האחרונים שלי.
שרירי החלו לפעום לזעוק מכאב אך המשכתי לא יכולתי להישאר בים, סביב עיניי הבנתי שזה לא ים זה היה אגם.
הגעתי לאדמה ונשכבתי עליה נשמתי ונשפתי עמוק אפשרתי לגופי להירגע להתאושש.
האגם הזה אני זוכר אותו.
"זאין, תפעיל את הגלגלים!" ואז נזכרתי הקולג' קרוב לפה זה האגם בו אני נייל וקליין נוהגים לבלות.
נעמדתי על רגלי והתחלתי לצעוד בוחן את הסביבה ורואה את החריטות שאני ונייל יצרנו על מנת לדעת את הדרך לקולג'.
עקבתי אחריהם והגעתי לשטח הקולג' חמישה מבנים מנהלה, מגורים, וכיתות הלימוד.
יכולתי לראות את נייל עם גניפר?!
גניפר?!
"נייל!" צעקתי
"זאין" הוא רץ לעברי וחיבק אותי חזק
"גניפר" מלמלתי בגועל
"אתה יודע איפה למצוא אותי ניילי" אמרה והלכה
"איכס אחי! גניפר!" צחקתי
"פגשתי אותה במועדון שהיינו בו לפניי יומיים, אותו מועדון החלטת להעלם אחריו ליומיים" אמר
"זה הרגיש יותר מסתם יומיים זה כאילו חמישה חודשים בערך חסרים לי" אמרתי
"זאין עם מי בילית את היומיים באלה?" שאל הצעדנו למבנה המגורים
"אני לא זוכר, אבל יש תחושות שאני זוכר" אמרתי בבלבול
"שפוך" אמר
"אני מרגיש כאילו אני מפספס משהו, חור כזה לא מוסבר" אמרתי מסתכל עליו, הבעתו השתנת כאילו הוא מבין אותי
"תאמת גם אני מרגיש שאני מפספס כמה ימים שבוע כזה פוף נמחקו" אמר
"זה לא חשוב עכשיו, איפה קליין?" שאלתי מודאג הילד הזה הוא פצצה מתקתקת
"אתה ממש מצחיק אתה יודע? אתה צריך לשאול איפה הוא? איפה הוא כבר יכול להיות?" צחק
"נו ברצינות" אמרתי בכעס
"הוא במחששה שלכם" גלגל את עיניו
"למה אתה לא איתו?"
"למה לי? אני לא רוצה שהריאות המסכנות של יהרסו יותר" אמר
"למה יותר?" על מה הוא מדבר?
"ריח של סיגריות שנוטף ממכם אני נושם, זה נחשב כמעשן פסיבי" אמר
"כן כן אדון אני ממש דואג לבריאות שלי ותוקע אקסטרה ציזבורגר כל יום" צחקתי ופרעתי את שערו
"מאוד בוגר זאין" התעצבן
"אני מאוד מאוד מאוד בוגר"
"רגזני" שמעתי קול יפיפה לא מוכר הסתכלתי סביבי אבל כל אחד היה עסוק במשהו אחר ולא שם לב לי ונייל
"מה קרה?"
"אתה קראת לי רגזני?" שאלתי מוודא
"לא אחי מה לקחת ביומיים האלה?" צחק
"עוגיות" עוד פעם הקול הזה מאיפה הוא מגיע, זה מהראש שלי? אני משתגע?
"אתה צריך לנוח" פתח את דלת חדרי.
"אבל קליין" מלמלתי
"שתוק אני אביא אותו, יחד עם אוכל ואיזה סרט" אמר דחף אותי על המיטה ויצא מחדרי

"תתעורר יפיפה הנרדמת"
"אוח נייל אתה כזה מעצבן" מלמלתי בכעס
"ממש רגזני" קליין צחק והוסיף "נייל סיפר לי שאיבדת את הראש שוב"
"לך לעזאזל" זרקתי עליו את הכרית
"האיי זאין זה פגע בי!" צעקתה של מיקיילה נשמע
"אחי אחותי פה!" צעק קליין
"היי מיקי מה את עשית עם אחיך במחששה?!" התיישבתי
"היא קראה" נייל צחק
"זו הילדה שלי" חיבקתי אותך והיא התחילה לצחוק
"אני הבאתי סרט! יצא הסרט סינדרלה הלא מצויר וקליין לא נתן לי לראות, זאיני אתה מסכים לי?"
"ברור מיקי תפעילי ונראה ביחד" חייכתי
"יש אתה הכי טוב שיש זאיני" קפצה לוקחת את הלפטופ שלי ומתחילה להפעיל אותו
"למה היא יודעת את הקוד שלך ואני לא?" שאל נייל
"כי אני יפה יותר" הוציאה לו לשון והמשיכה במעשיה
"תראה מה עשית לאחותי ניפחת לה את האגו" אמר קליין והניף את ידיו בהגזמה
"למדה מהטוב ביותר" חייכתי
"שמעתי שיש תלמיד חדש" אמר נייל
"שמעת כל הכבוד אתה יכול לשמוע!" אמר קליין
"אוצי" צחקה מייקילה
"יכול להיות שאלו רק שמעות" אמרתי, אין מצב שיגיע תלמיד חדש למחצית ב זה מוזר ומסכן מלא חומר להשלים
"אני מרחמת עליו אם יש לכם תלמיד חדש יש לו מלא חומר להשלים" אמרה מייקילה
"יש לילדה פיצול ק-"
"אישיות" צחקתי מהבדיחה שהמצאתי
"התכוונתי קשב" נייל גלגל את עיניו בזלזול
"צארמינג הוא הגבר הכי יפה שראיתי!" אמרה מייקילה
"מסכים" הפה שלי לא מחובר למוח יותר רשמית
"זאין אני יודע שאתה גיי וכל זה אבל לנסיך יש נסיכה לא נסיך" אמר קליין
"זו היתה אמירה הומופובית כלפי עצמך אח גדול"
"הילדה חכמה" אמר נייל
"למדה מהטוב ביותר" חייכתי, הייתי עושה למיקיילה ביביסיטר כמה שנים ואני עשיתי לה גם שיעורים פרטים
"אל תעוף זאיני, יש לי אח טוב" אמרה מפעילה את הסרט
לא יכולתי שלא להפסיק לחשוב על קול שאמר רגזני, והחור הענקי שאני מרגיש באמצע החזה שלי, משהו חסר.
שיחקתי עם הטבעת שנמצאת על האצבע שלי היא יפה כשהוצאתי אותה חשתי כאב חד בחזה ואז ראיתי חריטה בתוך הטבעת התעלמתי מה כאב ורואה שם חרוט בתוכה, ליאם P.C.
השחלתי אותה בחזרה והכאב נעלם, קסם
"תפסיק לשחק עם הטבעת זה מפריע!" אמר נייל
"אז אני אשחק עם התיליון" אמרתי משחק עם התיליון בצמיד העור, אני לא זוכר שמישהו הביא לי אותם או שאני קניתי אותם כאילו מאיפה הם הגיעו?
אבל תאמת הם יפים ואני אשאיר אותם, וזה לא משנה כי אני בבית עם נייל קליין ומיקיילה בחדר שלי.
אני בבית

"דיברת עם אחותך זאין?" שאל אותי נייל
"לא למה?"
"היא התקשרה היא רצתה לדבר איתך אבל לא הייתה" אמר
"קרה משהו?" שאלתי
"לא היא רק רצת לשאול את שלומך" אמר
"הו, מוזר היא לא מתקשרת סתם" מלמלתי לוקח את הטלפון שלי ומחייג לאילה

"היי זאין" אליה ענתה
"היי אילה, נייל סיפר לי שהתקשרת קרה משהו?"
"עשיתי משהו" אמרה לחוצה
"מה עשית?!" אוי לי הילדה הזו בלגן וכאוס מהלך
"נכון גברת בראון השכנה הזקנה?"
"מה עשית לה?" אוי לא, לא גברת בראון
"הייתי עם חברים הם היו שיכורים גם אני קצת ועשינו גרפיטי על הדלת שלה והכמה קירות של הבית היא התקשרה למשטרה והם מחפשים אותנו" אמרה
"אליה לעזאזל זה שאתם קצת שיכורים אתם לא הולכים והורסים בתים!"
"אני יודעת אבל הינו שיכורים! חשבתי שתבין זה למה אני מדברת איתך" צעקה
"אל תצעקי עלי קודם כול אני אחיך הגדול אז תכבדי, ומה את רוצה שאני אגיד? כל כבוד?" אמרתי
"לא אבל אתה אחי הגדול ואתה אמור לעזור לי" יאוש היה ברור בקולה
"אבל אתם לא בסדר" אמרתי
"אני יודעת זי אני לא יודעת מה לעשות זו הבעיה"
"תקשיבי לי קודם כול אליה אתם צריכים להפסיק לשתות בשכונה שלנו את יודעת שהתלוננו לאמא ואבא כבר דבר שני את צריכה לספר להם לפני שזה יהיה מאוחר מידי וארי זה הם יעזרו לך יותר ממני יהיה לך ת'תמיכה של ההורים" אמרתי
"אבל הם יכעסו" מלמלה
"אז מה את מצפה שהם יעשו? את ילדה שובבה תמיד הייתה שטויות כאלה לא משנים להם אבל הם כן יכעסו עליך אין מה לעשות עם זה, הם אוהבים אותך את הילדה שלהם הם יהיו תמיד לצידך לא משנה מה תעשי"
"תודה זי, הייתי צריכה לדבר איתך, אני עכשיו הולכת לאבא" אמרה וניתקה
"זי" אותו קול נשמע, לא היה אף נפש חיה בפרוסדור
"מי זה?" שאלתי
"אהובי, אני שמח שאתה שמח" אמר הקול ופתאום הרגשתי נוכחות כלשהי כשהסתובבתי ראיתי גוף מטושטש
"מי אתה?"
"אני תמיד איתך" הוא חייך
"מי אתה?!"
"רגזני" ציחקק
"תפסיק ללכת סחור וסחור!" אני מרגיש מוזר הנוכחות שלו כאילו אני אוהב אותה רגיש כלפיה שביר סביבה, מאוהב בה
"אני רק רציתי לראות אותך" אמר
"שם!" צעקתי
"הנסיך צארמינג" קד
"הסרט נכנס בי חזק" מלמלתי מבולבל
"להתראות" אמר והתפוגג באוויר
"אני השתגעתי" העברתי את ידי השיערי וחזרתי לחדר

"מה היא כבר עשתה?" שאל נייל, קליין היה צריך להחזיר את מיקיילה לבית שלהם אצל סבתא.
"גברת בראון" אמרתי בקצרה
"מסכנה הילדה, הסתבכה עם המכשפה" פעם אחת נייל היה אצלי שמענו מוזיקה בפול ווליום וגברת בראון דפקה בדלת מחזיקה מערוך בידה ואימה להתקשר למשטרה
"אכן אבל היא ילדה גדולה ויש את ההורים איתה" אמרתי
"ההורים שלכם הם פשוט הכי מגניבים שיש!" אמר קופץ על מיטתו
"אתה טיפש"
"אתה יודע היומיים האלה שלא היתה היו די מוזרים" אמר פתאום
"למה?"
"אני רגיל להיות איתך אני רגיל לראות אותך כל בוקר ואז בום שני בקרים לא הייתה ערב אחד לא היה לי מי לקחת למועדון חדש שנפתח לא היה לי מי שיעזור לי להתמודד עם פצצה מתקתקת"
"אני אמור לדמוע?" צחקתי אבל זה נגע, שאני חושב לו.
"אחי ברצינות בחיים אל תעשה את זה אני דאגתי לך" אמר
"אני אודיע ליפני" קרצתי ונשכבתי על מיטתי, בחור הדמיוני לא היה ברור אבל אכן היה מקסים, כאילו אני משער
קודם חשבתי שאני סופסוף בבית אבל עכשיו אחרי שראיתי את הבחור הדמיוני הזה אני כבר לא מרגיש ככה
אני מקווה שההרגשה הזו תעלם בקרוב



________________________

לא לשכוח להגיב ולהצביע!
פרק אחד ליפני האחרון אז תפרגנו
אוהבת!!!!!
אבל תצביעו ותגיבו, כן?
סומכת עליכן ;)