ליאם:
הערב העיניים שלי היו על זאין, כן אולי דיברתי ורקדתי עם נערות אחרות אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו, כל מה שאני רוצה זה לנשק את השפתיים המרעננות ולהסתכל בעיניים המחבקות וללטף את העור הנעים שלו.
נפגשתי נערה, היא הייתה הכי נורמלית מכולן היא הייתה ענווה ונעימת הליכות אבל פתאום היא ברחה כאילו משום מקום, פשוט ברחה.
לא ידעתי אם ללכת אחריה או לא חיפשתי בעיניי את זאין אולי הוא יגיד לי מה לעשות וכשמצאתי את עינייו חשתי את העיניים של כל האנשים עלי אז הלכתי אחריה.
"סיגרו את השערים, זהו ציווי" צעקתי כשיצאתי מהכניסה של האולם וממשיך לרוץ אחריה
"תעצרי!" קראתי לה, אולי אני צריך להסתובב ופשוט ללכת?
לא אני לא יכול לעשות את זה!
הצלחתי לצמצם פערים ותפסתי את ידה
"למה את בורחת?" שאלתי
"פשוט ככה, אני מצטערת" אמרה לוקחת בחזרה את ידה ומתחילה לרוץ במדרגות ומשאירה מאחוריה נעל זכוכית.
"הנעל שלך!" קראתי מרים את הנעל שלה אך היא כבר עזבה עם הכרכרה שלה.
"אני אמצא אותך" לחשתי "ואביא אותך לאבא שלי כדי שלא יחשוד בי ובזאין- לא זה רע מידי אבל אני צריך למצאו אותה" מהדק את אחיזתי בנעל ומתחיל ללכת חזרה לאולם הנשפים.
"פרמין איפה זאין?" שאלתי את פרמין שהיה ליד שולחן עגול וכוס שתיה בידו.
"הוא הלך, לא יודע לאיפה" אמר, לאיפה הוא כבר יכל ללכת
"תחפה עלי" אמרתי לו ורץ לחדרי לא מחכה לתשובה.
אני רץ הרבה היום אחרי אנשים, מעיף.
כשנכנסתי לחדר ראיתי את זאין ישן במיטה שלי, הוא נראה כזה רגוע ממש כמו מלאך.
החדר היה קר כמו שאני אוהב אבל על עורו של זאין היה ניתן לראות צמרמורות, הרמתי אותו בעדינות היד האחת ובאחרת הזזתי את השמיכה כך שאוכל לכסות אותו איתה.
הנחתי אותו בחזרה ושם עליו את השמיכה.
"ליאם?"
"לא התכוונתי להעיר אותך, ראיתי שהיה לך קר אז-"
"זה בסדר לי" השאיר את ידיו מסביב לצוריי מה שגורם לי להישאר קרוב אל פניו.
הוא פקח את עיניו באיטיות היה בהן היו מעורפלות מעיפות.
"אתה עייף, תמשיך לישון אף אחד לא יבוא נכנס לחדר שלי בשעות האלה" לקחתי את ידיו ומניח אותם על המיטה.
"כן אני חושב אבל גם אתה יפה" אמר, הוא אמר יפה?
"זאין?"
"התכוונתי עייף" התיישב בפתאומיות עם חיוך מוזר על פניו
"כן, אני במקלחת אז תנוח אני לא אפריע לך" אמרתי מצחקק
"אל תצחק עלי" אמר בישנוניות והניח את ראשו חזרה על הכרית, נשקתי למצחו כשעצם את עיניו והלכתי למקלחת, עכשיו אני צריך לפענח איך אני מוריד את התסבוכת הזו
אבל אני הנסיך צארמינג מפענח כל דבר!
"הצלחתי!" צעקתי לאחר כמה דקות
"ליאם שקט" זאין אמר מהחדר
"סליחה" אמרתי ושמעתי אותו צוחק.
לאחר שהצלחתי ללבוש את המכנס ללילה (כי אני ישן בלי חולצה- חם לי יותר מידי)
נכנסתי בחזרה לחדר נעלתי את הדלת שמישהו לא יכנס במפתיע בבוקר ויתפוס אותי ישן עם זאין
נשכבתי על המיטה כשחיוך גדול על פני בידיעה שאני אתעורר וזאין יהיה לידי.
זאין:
התעוררתי הבוקר במיטה הרבה יותר נוחה מהקש באסם שאני ישן שם מאז שהגעתי לפה
הזזתי קצת את ראשי, הרגשתי את לחיי על עור חמים, פקחתי את עיניי וראיתי את ליאם ישן וראשי היה מונח על חזהו וחיוך עלה על פניי
"בוקר טוב זי" אמר מבלי לפקוח את עיניו.
"איך ידעת שאני ער?" שאלתי מופתע
"הו קצב הנשימות שלו היה יציב ואז הקצב שלהם השתנה" אמר כשפקח את עיניו
"אתה צריך לקום" אמרתי מתיישב
"לא תודה"
"טיפש! אתה צריך להגיד היום לאבא שלך במי מחרת" אמרתי צוחק
"בך" חייך
"אני חושב שאתה צריך לבחור בבחורה שרצת אחריה, כאילו היא הכי נחמדה בעיקרון" התעלמתי ממנו.
"לא רוצה" אמר בילדותיות הסתובבתי עליו בהרמת גבה
"ליאם קדימה! אני מוציא לך שהוא ללבוש ואחרי זה אביא לך ארוחת בוקר" אמרתי יצא מהמיטה ומתקדם לארון שלו ומוצא לו משהו ללבוש וזורק אותו עליו.
"הי הי הי מאיפה האנרגיות?"
"תתלבש!" אמרתי
"זאין אתה עם אותה חולצה מאתמול את יכול לקחת חולצה מימני" אמר
"תתלבש!" אמרתי מוריד את החולצה שלי ולקחתי חולצה רנדומלית מהארון שלו לבשתי אותה ויצאתי מהחדר כחיוך תקוע על פני.
"מה אתה עושה?" שאל פרמין כשניכנס למטבח.
"אוכל לליאם" אמרתי מדלג מבין מטעמים למטעמים ומעמיס על שלושה צלחות
"אתה מלא אנרגיות" צחק ולוקח לעצמו אוכל
"אכן כן ישנתי כמו שצריך"
"כן לא הייתה באסם בבוקר, איפה ישנת?" שהוא שאל את השאלה נעצרתי ולא ידעתי מה להגיד.
"אממ זה לא חשוב אני צריך ללכת לליאם בכל מקרה" אמרתי מתחמק מהשאלה ויוצא מהמטבח המלכותי והולך במהירות לחדרו של ליאם
"משרת! תגיד לבני להגיע לפגישה היום!" אמר אביו של ליאם כשעבר לידי.
"הוד מהלתך!" אמרתי וממשיך ללכת במהירות לחדרו של ליאם
פתחתי את הדלת וראיתי את ליאם לבו שאבל הוא ישן
"ליאם! אפ אפ הינה האוכל ואבא שלך אמר להגיע לפגישה!" אמרתי מניח את האוכל על השולחן
"אכן" אמר מתקדם לשולחן, מתיישב ומתחיל לאכול.
"מהר מהר!"
"אני עייף ניראה לי ששאבת לי את כל האנרגיות"
"תודה כי אני זה שמתרוצץ סביבך כל היום!" אמרתי מסדר את המיטה שלו.
"יש לך נקודה אבל..."
"ציפ צופ! אל תגרום לאבא שלך לחכות" אמרתי דוחף לו לחם לפה ולוקח את הצלחות.
"אני עדיין אוכל!" צעק
"כבר לא" אמרתי מניח את הצלחות בכניסה לחדר כדי שייקחו אותם.
"זאין!" קרע תופס בידי ומושך אותי עליו.
"מ-מה?"
"כלום" אמר מניח את שפתיו על שלי וצמרמורת עוברת בעמוד השדרה שלי כשהוא הניח את ידו על גבי התחתון ומקרב אותי עליו.
"בוא נלך" אמר מנתק את שפתינו וחיו גדל על פניי באיטיות בזמן שהלכתי אחריו.
"יופי ליאם יש לך משהו להגיד לי קשור לאתמול"
"אמ לא?"
"כן הוד מהלתך יש לו" אמרתי מחייך "תגיד לו" לחשתי
"א- כן אתמול יש נערה אני לא מזהה אותה כל כך אבל אני יודע שאינה בת מלוכה והיא ברחה והשאירה מאחוריה את נעלה, אני אשמח אם נתחיל את החיפושים אחריה" אמר במהירות
"הו לא מלוכה, אמ אני אשלח כמה בחורים תיתן לאביר ליאון והם יחפשו" אמר
"זאין יבא לליאון" אמר ויצא מהחדר וישר יצאתי אחריו.
הוא המשיך ללכת ואז הגיע למעבר ההוא שאף אחד לא הולך בו אף פעם ותפס אותי ממותניי והחל לנשק אותי.
"ליאם" מלמלתי מבין שפתיו, והוא התנתק.
"תהיה בשקט זי אני רק רוצה לנשק אותך" אמר וחוזר לנשק אותי ויכולתי לחוש במליחות והבנתי שליאם בוכה
"לי? למה אתה בוכה?" התנתקתי
"זה כלום" אמר ניגב את דמעותיו.
"כשתרצה לדבר- אתה יודע אני פה " אמרתי וחוזר לנשק אותו.
פרק (כפיים)
תגיבו ותצביעו לא לשכוח!
YOU ARE READING
Prince Charming - ZIAM.
Fanfictionואז הוא ניכנס לחיי ופשוט שינה הכל בשניה. ***גמור*** 2004storis ~קרדיט לרעיון דירוג הכי גבוהה 15# בפנטזיה 2# בזיאם 2# בספרות חובבים
