תקראו את התמונה!
זה כזה פאקינג יפה
תהנו מהפרק!ליאם:
אני מרגיש כמו רכרוכית, אני נשבר מהר יותר, נותן ל'ברז' להיפתח בקלות.
זה מאז שזאין הגיע, לא שאני מאשים אותו אבל ברגע שהוא הגיע החומות האלה התחילו להיסדק וה'ברז' שדאגתי שהיה הדוק השתחרר- אולי אני כן מאשים את זאין?
אחרי מה שאבא אמר לי קברתי את עצמי באימונים או בגיבוש המסלול של המסע שלי וכשאני לא עושה אחד מהדברים האלה אני עם זאין.
הוא המפלט שלי, המקום השלו הזה שתמיד חיפשתי הוא כזה טוב ויפה הוא פשוט מושלם, המראה המחוספס הזה והלב הענק אני לא יכול להפסיק לחשוב עליו זה.
"ליאם על מה אתה חולם?" קולו היפיפה של זאין העיר אותי ממחשבותיי
"תנחש" חייכתי
"איך אני אמור לדעת על מה אתה חושב? אני לא גר במוח שלך!" אמר בבגזמה
"הו, אני חשבתי שכן" המשכתי לחייך
"אתה!" דחף אוי וגרם לי לפול על הקש, הינו באורווה- בעיקרון זאין היה באורווה ואני החלטתי להציק לו
"למה באת מכלל?" הוסיף מסתכל עלי
"היום בערב אני יוצא למסלול קבעתי, למצוא את הפרח שלך" אמרתי
"אני רוצה לבוא איתך!" שילב את ידיו כמו ילד קטן
"זאיני שלנו חזר להיות בן 4?" שאלתי בהרמת גבה
"אני לא רק בן 19 אני בן 1 2 3 4 5 6 7 8 9-"
"הבנתי!" צחקתי
"יופי" חייך בילדותיות וחזר לנקות את פרסותיה של סנואו
"סנואו ממש מפונקת, לא כמוני, לפחות מישהו מעביד אותך"
"הצחקת אותי אתה לא מפונק? על גופתי המתה!"
"זי! אני לא כזה גרוע!" מלמלתי ברוגז
"אוי רגזני" החל לצחוק, לקחתי דלי של מים שהיה לידי ושפכתי אותו עליו.
"אופס" נשכתי את שפתי התחתונה בכדי לא לצחוק, אך לא עזר וצחקוקים שקטים נהפכו לקולניים
"מאוד בוגר מצידך!" צעק
"מי רגזני עכשיו?" שאלתי בחיוך
"התעוררת היום במצב רוח מאוד טוב האה?!"
"כן כי אתמול בלילה היה מאוד כיף והדובדבן בקצפת זה היה להתעורר איתך" חייכתי, הוא לא אמר כלום מה שבטוח הוא חייך, אני מאוד אוהב להציק לו ולראות אותו מובך- כיף חיים!
"אז אני אמור לבלות איתך את השעות הספורות שנותרו לי איתך?" שאל לאחר מספר דקות
"כנראה יפה שלי"
"טוב אז מה אנחנו עושים?" אמר במהירות ומתיישב עלי כשידיו מסביב לצוורי.
"מה אתה רוצה?" עניתי בשאלה
"אני שאלתי קודם!" אמר ברוגז
"אוי רגזני, אני הנסיך עם הכתר אז תענה אתה קודם" אמרתי בחייך מורשע
"אתה מנצל את מעמדך לרעה" מלמל
"אני יודע" לחשתי התקרבתי עליו והוא ישר נישק אותי בעדינות כזו מענגת
"ליאם, בני" עא המזל שלי ממש טוב לאחרונה
"אמא" סובבתי מאט את ראשי בכדי שאוכל לראות אותה, זאין ניסה להשתחרר מאחיזתי אך רק הידקתי אותה יותר.
"אביך רוצה לראות אותך" אמרה
"תכננתי לבלות את השעות הספורות שלי עם זאין" אמרתי מסתכל על זאין אשר מרכין את ראשו מובך, מה שגורם לחיוך לעלות על פני.
"זה קשור אל זאין" אמרה בקצרה וצעדיה נשמעו כנגד הקש משמע הלכה.
"אתה צריך ללכת" לחש זאין
"אתה בא איתי" נעמדתי והוא בין זרועותיי
"אני יכול ללכת לבד" גלגל את עיניו
"אני יודע" אמרתי וזרקתי את גופו לערמת קש, הקש היה כה רב שהוא נעלם בתוכה
"למה זה היה?!" קולו נשמע מהקש, אך לבסוף הצליח לצאת ממנו ושיערו היה מלא בקש.
"יפה לך מראה קשי כזה" צחקתי
"מצחיק" גלגל את עיניו וניער את ראשו, התחלנו ללכת לכיוון החדר הראשי.
YOU ARE READING
Prince Charming - ZIAM.
Fanfictionואז הוא ניכנס לחיי ופשוט שינה הכל בשניה. ***גמור*** 2004storis ~קרדיט לרעיון דירוג הכי גבוהה 15# בפנטזיה 2# בזיאם 2# בספרות חובבים