זאין:
אין לי כוח לזוז, אני עייף מידי לעזאזל אני צריך סיגריה...
קפה חזק וסיגריה.
אני מותש! כל השרירים שלי תפוסים...
"בוקר טוב זי" הא המלאך שלי יושיע אותי מייסוריי
"טוב מתי אני הולך לפגוש את אלוהים?" ציחקקתי כשעיניי עדיין עצמות
"מה יש לך זי? קדימה הבאתי ארוחת בוקר"
"מי אתה? אתה לא המלאך שיקח אותי" אמרתי פוקח את עיניי ומוסיף: "אה זה אתה ליאם"
"מאוכזב שזה אני? אני יכול ללכת אתה יודע"
"מה פתאום אתה הרבה יותר טוב ממלאך" חייכתי עליו
"שמח לשמוע, איך אתה?" התבונן בי בזמן שאני אוכל מהפירות שהביא
"אני אתקשה ללכת אבל מתמודדים" אמרתי מובך
"סליחה?"
"טיפש" גילגלתי את עיניי וליאם החל לצחוק בקול
"שתדע אני לא מתכנן לעשות כלום היום" אמר
"הו יופי יותר טוב לי" אמרתי וכשנגסתי בתפוז המיץ שלו השפריץ בכל מקום ולכלך את סדיני המיטה של ליאם
"זאין! תכננתי לישון כל היום!" קרע
"אופסי"
"אתה מתעורר עכשיו מתארגן ומחליף לי את הסדינים" אמר וניכנס לאמבט.
"טוב זה רק אני ואת מיטה מלוכלכת" מלמלתי
הנחתי את שאר הפירות בשולחן ולקחתי חולצה אדומה של ליאם (כי היא קצת קרועה) ואת המכנס מאתמול.
לעזאזל אחרי הרבה זמן משהו גרם לי להתקשות ללכת, בואו נהייה מדויקים יותר מישהו- אני רק מקווה שלא ישימו לב...
הלכתי לחזר עוזרות, יש שם הכול מהכול.
"דאינה אתה יכולה בבקשה להביא לי את הסדינים של ליאם- אני מתכוון צארמינג"
"כמובן יקירי" אמרה, דאינה היא אישה די מבוגרת אך חיננית ומצחיקה היא העוזרת של המלכה הן מכירות שנים.
"זאין אתה הולך מוזר" קולו של פרמין נשמע, הדבר האחרון שרציתי
"מה? אני? קימה פרמין אתה מדמיין" אמרתי בלחץ ומרגיש את לחיי מתחממות
"מה שתגיד, איפה הייתה אתמול?" שאל אבל מספר לחשושים תפסו את אוזניי
"את בטוחה שזה הוא?"
"כן! כן! סברינה אמרה שהיא ראתה את הנסיך מרים אותו כששניהם חסרי חולצה"
"אולי היא ראתה לא נכון? הנסיך צריך להינשא"
"אבל אולי הוא לא אוהב בנות!?"
"זה יהיה עצוב..."
"יש לכן משהו להגיד לי?" הסתובבתי בכעס
"לא לא סליחה" לחשה
"עוד פעם תדברו מאחורי גבו של זאין אני אדאג לכך שאתן תגיעו למכבסה" אמר פרמין
"ומי אתה? נער סוסים!?" צחקה, האוזניים!
"הו, כן הוא נער סוסים אבל אני הנסיך ואני כן יכול לעשות את זה" קולו של ליאם נשמע
"ליאם אין צורך לאיים על אף-אחד" אמרתי בשקט הוא אחז בשורש כף ידי ומשך אותי קרוב עליו מול שלושה הנערות המרכלות ופרמין
"אני לא יכול לחכות לנצח" לחש לאוזני ויוצא מהדלת משאיר אותי המום ודי בטוח יותר אדום מעגבנייה
"זאין יקירי מצטערת על שזמנך בוזבז בהמתנה אך הינה הסדינים" הגישה לעברי את הסדינים החיוך
"תודה"
"למה אתה לובש את החולצה של צארמינג?" שאל פרמין
"מה?! לא זה שלי! א-אני צריך ללכת אתה יודע לשרת את הנסיך המפונק" חייכתי והתחלתי בריצה לחדרו של ליאם.
"ליאם הבאתי את הסדינים, אולי תעזו-" נקטעתי על ידי נשיקה, ליאם הזה!
"אממ-ליאם א-צריך לסדר סדינים"
"אחר כך" העיף את הסדינים מידיי דחף אותי וגרום לי לפול על המיטה לא יכולתי להחזיק את החיוך להרבה כשהוא טיפס מעלי
"אני ממש אוהב אותך זי" אמר בזמן שנישק את הלסת שלי
"כ-כן, גם א-אני עא" נבהלתי כשתפס בישבני
"אתה לא יודע כמה דברים אני רוצה לעשות לך שעוד לא עשיתי"
"לא עכשיו ליאמו" אמרתי ודוחף אותו מימני
"אתה לא רוצה אותי?" זיוף גרוע ליאם
"ליאמו אני צריך להחליף את הסדינים שלך ואני בקושי הולך!" הערתי
"פעם הבאה אהיה עדין יותר" לחש לעורי ואז דפיקות נשמעו בדלת
"לא עכשיו מלמל בכעס "כן!?"
"אדוני עלמתך ביקשה מימני להודיע לך לפגוש אותה באגם" אמר סייר לאקי
"כן, זאין יש לך לשייף את החרב שלי אחר כך, ואתה יודע איזו" לחש לאוזני ויצא עם לאקי
~אין תגובה~
אוקי יש לי עבודה ואחרי זה אני אצא להסתובב קצת
YOU ARE READING
Prince Charming - ZIAM.
Fanfictionואז הוא ניכנס לחיי ופשוט שינה הכל בשניה. ***גמור*** 2004storis ~קרדיט לרעיון דירוג הכי גבוהה 15# בפנטזיה 2# בזיאם 2# בספרות חובבים
