זאין:
שבוע! שבוע! אני עומד להשתגע מדאגה, עבר שבוע מאז שהוא יצא ואפילו אבא שלו לא שולח משלחת לבדוק.
אולי הוא נפצע? אותי סנואו נפצעה והוא נפל ממנה? אולי יצוא כל שהוא הרג אותו? או שהוא מת מהקור שם?
המוח של מריץ כל סרט אימה אפשרי שיכול לקרות לו.
ולא רק זה הממלכה הותקפה כבר פעמיים בשבוע, פעם אחת בחצרות הממלכה ובשכונות שבתוך החומה שאלה ברובם המשפחות של כול עוזרי הארמון והאבירים.
והפעם השנייה הייתה בתוך הארמון, וחמישה שמורי המשמר מתו!
זה נורא ליאם לא פה בשביל המשמר, אבל היחיד שיצא לו משהו מזה זה פרמין, בגלל שהמשמר מכיר אותו הם מתייעצים איתו והוא סוג של מחליף את ליאם בקטע של המשמר.
אמה ואני רוב הזמן בחדר של ליאם, כי הממלכה הותקפה כבר פעמיים מבפנים ומבחוץ.
אם ליאם היה פה הוא היה מקשיב למה שאני חושב- ומה אני חושב?
אני חושב שיש משהו בתוך הארמון שמכיר את המעברים מאפשר כניסה לתוקפים.
אבל ליאם, לעזאזל הדאגה והפחד אוכלים אותי מבפנים הדבר היחידי שמפחית את הפחד זה המיטה של ליאם הריח שלו בסדינים אבל אז אני מתעורר והוא לא לידי, זה חלום בלהות!
אני רק רוצה לדעת איפה, מה מצבו? אבל כלום אין לי גרגר של מידע ביד.
כל מה שאני יכול זה לקוות לטוב ושהוא ימצא את הפרח המחורבן הזה.
אה כן גם הקללה של אמריס התחילה להתחזק קצת הכאב בחזה וסחרחורות, הזיות וזה קורה בעיקר בלילה.
אמה פעם אחת נכנסה לחדרו של ליאם ואמרה שדיברתי לכרית על הקשר של עם ליאם וקראתי לו נייל לפחות זה קרה פעם אחת...
אני חושב, כבר לא זוכר
אני רק רוצה שהאביר שלי יחזור, זה מה שמשנה עכשיו שהוא יחזור לפה בחתיכה שלמה ויהיה בריא נפשית.
אמה ניסתה לעודד אותי, כך גם פרמין הארי ולואי זה לא עזר זה רק גורם לי להיות מודאג יותר.
"זאין!"
"אמה? קרה משהו?" הסתובבתי אליה מנתק את מבטי מהחלון הגדול המשקיף לעבר כל הממלכה.
"המלך אמר שאם ליאם לא יחזור עד מחר הוא הפסיד! והוא לא יזכה בכס ובהכרתו הרשמית כיורש העצר!" אמרה
"אז אני מבינה שכבר שמעתם" קולה של אימו של ליאם נשמע.
"הוד מהלתך" קדה אמה "זאין!" תוקעת את מרפקה במותניי.
"אמה!" מלמלתי בכעס "כן, זה הגיע אלינו, איך את יכולה לעשות זאת לבנך דמך זורם בוורידיו הוא בשר בשרך! את פשוט מפנה לו את גבך, איך את חייה עם עצמך" אמרתי בכעס.
"זאין זה לא מכבד מצדך!" אמה העירה
"זה בסדר הבחור הצעיר צודק, מישהו היה בסופו של דבר אומר לי זאת ואני שמחה שזה אתה זאין האדם שמסב לבני אושר" אמרה בלחש, "לא יכולתי להפר ממנו בגלל השלב הראשון ש החרם" הוסיפה.
"אתם מחרימים את צארמינג?" אמה החווירה
"כן וזה לא נתון בידיים שלי" ענתה המלכה
"מה זאת אומרת מחרימים את ליאם? למה?" זה נשמע רע
"זאיני זה תהליך בעל שלבים, של שלב מאמלל את הנסיך טיפה יותר, חלק מיורשי העצר שחווים אותה או עושים את מה שנאמר להם או שהם מוותרים" הסביר אמה
"הכוונה במוותרים, זה מתאבדים?" שאלתי בפאניקה
"שמים קץ לחייהם" לחשה אמה, זה מה שאמרתי...
"זה בגללי נכון?" לחשתי
"לא זאין יקירי, ליאם אף-פעם לא הסתדר עם אביו, הקשר שלהם הוא לא הכי אב ובנו, הוא רק רוצה לחנך אותו והוא עושה את זה בטור מלך" אמרה המלכה.
אין לי מה להגיד, הוא רוצה לחנך אותו, תסתכל לו בעיניים
"אני חייב לעשן" מלמלתי מחפש איפה שמתי את הסיגריות, כל השהות שלי פה לא עישנתי עכשיו אני צריך
"מה זה לעשן זאין?" שאלה אמה, התעלמתי ואז כשמצאתי את הסיגריות ולמזלי המצית הייתה לידם הוצאתי סגריה אחת מניח אותה בין שפתיי ומדליק אותה, שואף לריאותיי אות כל החומרים הרעילים שלא שאפתי זמן רב ונהנה מההרגשה הישנה שמחזירה אותי הביתה בצורה כל שהיא.
"מה זה?!"
"אתן יכולות ללכת? זה לא בריא לכן" אמרתי בזמן שהעשן יצא מפי.
"בואי אמה" משכה אותה המלכה ושניהן יצאו מהחדר.
חזרתי להסתכל בחלון ממשיך במעשיי, ליאם תחזור מהר, בבקשה
YOU ARE READING
Prince Charming - ZIAM.
Fanfictionואז הוא ניכנס לחיי ופשוט שינה הכל בשניה. ***גמור*** 2004storis ~קרדיט לרעיון דירוג הכי גבוהה 15# בפנטזיה 2# בזיאם 2# בספרות חובבים
