״אנחנו צריכים לדבר...״אמרתי בעצב שדמעות יורדות מעייני ואני שבורה.
***********
״אל תבכי.את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל נכון?״אמר ואני הנהנתי ״אז מה העיניין?״שאל.
היה קשה לי לדבר,גוש גדול ומציק של דמעות עמד בגרוני והפריע לי לנשום,הרגשתי שאני עומדת לאבד את זה.
כל כך רציתי לספר לו מה קרה,אבל לא יכולתי.פתחתי את הפה כדי לדבר אבל לא היו לי מילים,אני לא יכולה פשוט להפיל עליו את זה ולהגיד ליאם אני נפרדת ממך,זה לא עובד ככה.אם הוא ישאל למה,מה אני אגיד?!הוא כל כך בסדר איתי וגם אם אני רוצה להתלונן אין לי על מה.
״אנ..אנחנו״התחלתי להגיד ״מה איתנו?״שאל ״אנחנו חייבים להיפרד״אמרתי בעצב ״מה?למה?עשיתי משהו לא בסדר?״שאל בלחץ ״לא,לא ליאם אתה בסדר גמור זה לא אתה זאת אני״ אמרתי את המשפט הפתטי הזה שאף אחד לא רוצה לשמוע אבל אם חושבים על המשפט הזה לעומק מבינים שהוא באמת נכון ובחמש מילים האלו אפשר להסביר משהו שהיה יכול לקחת שנים.
״אבל למה קים?תגידי לי מה עשיתי,אני מבטיח אני אתקן בבקשה אל תיפרדי ממני,אני אעשה הכל!״אמר בעצב ועיניו נצצו מהדמעות שבנתיים לא ראו.
נ.ק ליאם
״אנחנו חייבים להיפרד״היא אמרה עם דמעות בעיינים אבל אותי זה לא הפתיע כי כבר ידעתי שהיא תעשה את זה.
״מה?למה?עשיתי משהו לא בסדר?״שאלתי תוך כדי משחק די טוב שאני מופתע,עצוב ועומד לבכות.
״לא,לא ליאם אתה בסדר גמור זה לא אתה זאת אני׳ היא אמרה ואני בתוכי מת לצחוק אבל עדיין שומר על הרצינות באותה הבעה.המשכתי לנסות להוציא ממנה את הסיבה האמיתית אבל היא נכנעה.ברגע הזה אני מודה לאמא שלי שלקחה אותי לחוג דרמה שהייתי קטן,כנראה שלמדתי משם משהו.
היא באה לכיווני,משאירה נשיקה יבשה על שפתיי והלכה לחדר שלי כנראה לארוז את הדברים שלה.
אני לא אכנע כל כך מהר,אני אחפש את הבן זונה הקטן ואם אני אצליח לשמור על איפוק אני לא אלחץ על ההדק,אבל אם לא הוא ימות!
קים ירדה למטה עם תיק על גבה והמזוודה בידה,עושה את דרכה אל עבר הדלת,משליכה מבט אחרון והולכת.
עליתי לחדרי ואי אפשר שלא להריח את הריח שאני כל כל אוהב,הריח של קים שמופץ כרגע בכל חלל החדר והדבר שהכי רציתי לעשות עכשיו זה להישאר בחדר ולהסניף כל מילימטר שקים נגעה בו אבל אני לא יכול,יש לי כמה דברים לסדר.
נ.ק קים
יצאתי מהבית של ליאם בתחושה הכי גרועה שיש,אין לי חשק לכלום בא לי רק לשכב במיטה מתחת לשמיכה ולהמשיך לבכות.
ובתזמון הכי גרוע,הפלאפון שלי צלצל ועל הצג השם של לירוי.
*שיחה*
אני:״מה?!״
לירוי:״מה קורה קטנה?למה את כועסת?״
אני:״מה אתה רוצה לירוי?לשאול אם הרסת לי ת׳חיים?!אז התשובה היא כן!הרסת!״
לירוי:״אז אני מבין שנפרדת מהקוף הקטן...״
אני:״אל תקרא לו ככה!״
לירוי:״טוב טוב מה שתגידי,אני רק חייב להגיד לך שאני גאה בך שעשית את זה כל כך מהר,הייתי בטוח שיקח לך יותר זמן.
טוב כנראה כבר רצית להיפתר ממנו...אני מבין אותך.״
אני:״ביי לירוי!״
לירוי:״ביי ביי קטנה״
*סיום שיחה*
במשך השיחה כבר הספקתי להגיע הביתה ולארגן את כל הדברים שוב במקום,אני רק מקווה שרום לא ישאל שאלות מיותרות.עכשיו כל מה שנותר לי זה לשכב במיטה ולהמשיך לבכות.
נ.ק ליאם
ישבתי וחשבתי איפה אני אוכל למצוא אותו,אבל הבנתי שלחשוב זה לא הצד החזק שלי אז החלטתי לפעול שבזה אני יותר טוב.
יצאתי לסמטה שקים ולירוי ניפגשנו בו בציפיה שאני אמצא שם את לירוי או לפחות רמז לאיפה הוא נמצא.
YOU ARE READING
אהבה מסוכנת
Novela Juvenil•גמור!• ״אבל אני התאהבתי בך תוך כדי,זה אמיתי״הוא אמר ודמעות זלגו מעייני,איך הוא שיקר לי ככה?למה הוא לא אמר לי?מיליון שאלות דומות עברו בראשי ״איך?ליאם תגיד לי איך נתת לי להתאהב בך ככה שהכל..הכל היה סתם משחק..." מקום #5 בספרות לנוער-30.11.16
