ההשתקפות שלא שלי

4.

דם.
כל כך הרבה דם.
אני לא מבין מה אני מרגיש.
אני לא מבין!
מיקה ישנה למזלי, אז היא לא רואה אותי ככה, שוכב על רצפת הסלון מדמם מרגל שמאל ומיד ימין.
כמו איזה נבלה אני שוכב פה, מרגיש מת.
זוועה של אדם.
מי אני בכלל? סתם בן אדם חסר תועלת. אין טעם להיות פה יותר. למה אני לומד באוניברסיטה? אני לא אעשה עם זה כלום. וגם אם כן, זה לא יעזור לי. כולנו מתים בסופו של דבר ונשכחים.
אין טעם לשבת פה ולבכות.
עדיף להקדים את המאוחר ולסיים הכל עכשיו.
אולי כשאמות, ארגיש חיי.
אולי אם יביאו אותי עכשיו למיון, ארגיש מת.
כך או כך, זה לא משנה.
שיעשו עם הגוף שלי מה שרוצים.
תכאיבו לי, תגזרו אותי, תאנסו אותי. מה שבא לכם. רק תפגעו בי חזק. שארגיש סבל!

האור נדלק.
שמעתי רקיעות רגליים.
זאת הייתה מיקה. פאק.
למזלי, היא נכנסה לשירותים ליד החדר הריק. פתאום, שמעתי קולות הקאה.
ניסיתי לקום אבל הרגשתי חלש מידי. בקושי לנשום הצלחתי.
מיקה בכתה בשירותים. מה קרה לה?
היא יצאה מהשירותים בחזרה לחדר שלה ונעלה את הדלת.
מוזרה שכמוהה. יותר ממני. או שאולי לא. סתם בטח אכלה משהו לא טוב. או לא אכלה בכלל.
או שהיא בהריון מהדפני או גבי הזה, מה-שמו.
או שהיא בולימית.
....
לא... אין מצב. מיקה לא כזאת.

~למחרת~

"בוקר טוב, ג'ייס. איך אתה מרגיש?" מיקה תפחה על כתפי בבוקר כשקראתי ספר בארכיטקטורה.
"מדהים." עניתי בציניות, "ואת?"
"בסדר גמור." היא לקחה כוס ומילאה בה מים.
"שמעתי שהקאת בלילה."
"זה... זה סתם, הרגשתי ממש רע." היססה.
"נו אל תשקרי. אני לא אשפוט אותך."
"אני רצינית. הרגשתי ממש רע."
"אז למה בכית?"
"כי הקאתי לילה שני ברצינות." מיקה השפילה את מבטה.
"את חייבת ללכת להיבדק אם זה יקרה שוב הלילה."
"נחשוב על זה." מיקה בלעה כהרגלה כמה כדורים ולגמה מהמים שלה.
ראיתי שהשעה כבר 8 ושיש לי חצי שעה להגיע לשיעור הראשון שלי היום. התלבשתי בזריזות, לקחתי את הספר ויצאתי ללימודים.
מיקה יצאה בדיוק אחריי והלכנו ביחד להרצאות שלנו.

~ (בהרצאה)

על מה אני לומד בכלל?
למי אני מקשיב? בשביל מה אני מקשיב?
איזה דפוק האיש הזה מקדימה. אעלק מרצה.
בשביל מה אני צריך את זה בכלל?
טוב אני יוצא מפה, נמאס לי להקשיב לבן *ונה הזה.

~

יצאתי מההרצאה האחרונה שלי להיום. נמאס לי להקשיב לזבל הזה.
נכנסתי לדירה והלכתי לשירותים.
"מיקה?! תפסיקי!" ראיתי את מיקה מכניסה אצבעות לגרונה.
"אני מרגישה רע." היא בכתה.
"אני פה, את לא חייבת להרגיש רע. אני אעזור לך." חיבקתי אותה בעודה על הרצפה לצד האסלה.
"אבל הוא לא."
"מי? גבי או מה-שמו הזה?" הרגשתי את דמעותיה על כתפי.
"כן. וזה גפן." צחקקה מעט.
"שכחי ממנו. מי הוא בכלל?"
"חבר שלי. בן זוג שלי. האדם הראשון שהתאהבתי בו באוניברסיטה הזאת."
"את תמצאי אחרים. כולם חולים עלייך."
"אבל אני רוצה את גפן. הוא אמר לי שאני כבדה לו מידי. הוא אמר שיש לי יותר מידי שומן בשפתיים וכשאנחנו מתנשקים זה מרגיש בשבילו כאילו הוא מנשק חתיכת בשר נע. הוא אמר כל כך הרבה דברים." הבכי שלה רק התחזק.
"שכחי ממנו ועכשיו. הוא לא שווה את זה. מי הוא שיגרום לך להקיא ככה?!" כעסתי. מי הגפן הזה חושב שהוא?
"אי אפשר. זה קשה לשכוח מישהו שאתה אוהב כל כך הרבה זמן. היינו ביחד שנה. שנה!"
"אני יודע. אבל לפעמים צריך לשחרר." התחלתי לשיר את השיר let it go מפרוזן.
"דיי, מפגר. אתה לא עוזר." צחקה.
"אבל גרמתי לך לצחוק. הכי חשוב. תצחקי עוד, זה בריא." חייכתי והרגשתי את חיוכה.
"טוב בסדר. אולי נעבור למקום אחר, איפה שאין ריח של אסלה?" מיקה צחקה וקמה מהרצפה יחד איתי. יצאנו מהשירותים והתיישבנו בספה בסלון.
"כאן הרבה יותר נחמד. תודה שעצרת אותי. אני באמת חייבת לשכוח מהגפן המפגר הזה. שילך לעשות עם מקל." אמרה מיקה ושנינו צחקנו. היינו מחובקים על הספה שעה בערך ודיברנו ללא הפסקה. הרבה זמן עבר מאז שהיינו ככה.
"התגעגעתי לזה." אמרתי.
"למה?"
"ללשבת איתך על הספה ולדבר בלי סוף."
"גם אני. זה נחמד."
"תגידי, בכלל הלכת לשיעורים שלך השבוע?"
"רק לשיעור אחד היום. אין לי כוח. אני אלך מחר ואשלים את מה שפיספסתי."
"נו טוב, בהצלחה. רוצה לאכול או לשתות?"
"לא. באלי להמשיך לשבת פה. אתה נורא חם ונעים." מיקה נצמדה אל החזה שלי. אני חושב שהיא הרגישה בדפיקות הלב שלי כי קצבן הואץ.

"אני אוהב אותך." נפלט לי לאחר דקות של שתיקה.
"גם אני אותך." מיקה חייכה עם עיניים עצומות בעודה שוכבת על רגליי. הופתעתי. אני לא יודע למה אמרתי את זה. אני מקווה שהיא לא מחבבת אותי.
"את מחבבת אותי?" שאלתי ללא היסוס.
"אוהבת אותך כחבר ממש ממש ממש טוב." היא קמה מרגליי ונישקה אותי על הלחי.
"אה, יופי." האדמתי.
"למה? אתה מאוהב בי?"
"מה פתאום." עניתי. אני לא בטוח אם התכוונתי לזה בציניות או לא. אני מבולבל.
לאחר עוד כמה דקות של שתיקה שמתי לב לריח המתוק של שיערה הגלי, לשפתיים הורודות שלה, לאף העגלגל והחד שלה, לגוונים האדומים בשיערה השחור וללחיים הרכות שלה.
"מה אתה מתלהב מהלחיים השמנות שלי?" צחקקה.
"מה?" לא שמתי לב שכל הזמן הזה ליטפתי בעדינות את הלחי שלה. פאק.
"אתה מלטף לי את הלחי כבר שעתיים וחצי." מיקה צחקה ונשכבה בחזרה על רגליי.
"אני... אה. לא שמתי לב." הרגשתי חם מהרגיל, "אני כבר חוזר." רצתי לשירותים בתקווה שכלום לא נראה.
"מצטערת שגרמתי לדגל לעלות!" צעקה לי מיקה מהסלון.
אוקיי, היא שמה לב לזה. בדרך כלל זה ממש לא קורה לי. לרוב אני לא נדלק ככה מבנות... בכיתה ח' בכלל חשבתי שאני הומו. מסתבר עכשיו שלא. אופס.

לקחתי כדור שירגיע את ה"נחש" וחזרתי למיקה אחרי כמה דקות.
היא לא הייתה שם.
התקשרתי אליה והיא ענתה.
"איפה את?"
"גפן קרא לי. לא יודעת למה. אז אני בדרך לדירה שלו."
"מטומטמת, מה את באה אליו אחרי כל מה שהוא-"
"שקט, ג'ייס. אני אהיה בסדר." ניתקה.
ממש פחדתי עליה... גפן הזה רע בשבילה.