"ג'ייס. אני רוצה לתת לך מתנה קטנה לפני שאצא לי לדרכי." קמה ממיטתה.
"א.. איזו מתנה?" האדמתי.
מיקה נישקה אותי כאילו שזאת הפעם האחרונה שאי פעם נתנשק, אבל הרגשתי שזה לא נכון. לא רציתי לעזוב אותה. אני כל כך אוהב אותה, אבל המצב לא מרגיש נכון.
שיחררתי מהנשיקה.
"מיקה.. אני לא יודע אם זה בסדר." חששתי.
"שנהיה ביחד?"
"כ.." הסתכלתי לתוך עיניה. ראיתי בהן הסכמה אבל פניה אמרו ההפך, "כן."
"למה? חשבתי שאתה רוצה את זה."
"אני רוצה, אבל זה פשוט מרגיש מוזר." התביישתי שאני בכלל אומר את זה.
"אז זהו? ככה זה נגמר?" מיקה השפילה את מבטה, "טוב, אני מסכימה איתך. זה באמת מוזר."
ידעתי. אין לנו סיכוי.
"אוף, רציתי שזה יעבוד. אני כל כך אוהבת אותך."
"גם אני. אבל המצב בינינו יהיה הרבה יותר מביך, לא?"
"עד עכשיו, במשך שלושת החודשים שהיינו זוג כלום לא היה מביך."
"נכון..." הבטתי בחיוך הזוהר של מיקה.
הרגשתי חיי, אבל מנותק מעצמי.
הכל נהפך.
ליבי האיץ את קצבו.
נשימותיי התקצרו.
איבדתי שיווי משקל.
"ג'ייס? מה קרה?" מיקה החזיקה אותי בידיה.
"אני.." פחדתי כל כך. בחיים לא פחדתי ככה.
"בוא תשתה מים, תירגע. הכל בסדר, אתה לא בסכנה." מיקה ליוותה אותי למטבח ונתנה לי כוס מים.
הסתכלתי על מיקה. זאת לא מי שאני אוהב.
צרחתי. האישה הזרה התקרבה אליי.
"ג'ייס?! מה-"
הרבצתי לה, שתתרחק ממני.
"מה עובר עלייך?" האישה התרחקה ממני.
לא עניתי לה כלום. בעצמי לא ידעתי מי אני, איפה אני, מה שמי, למה אני פה ומי זאת.
"אני מתקשרת ל-"
הרבצתי לה שוב. ושוב. ושוב. שתשתוק.
לא הרגשתי אני. הרגשתי מת ופחדתי. ישר הרמתי את האישה וחיבקתי אותה.
בכיתי כל כך הרבה.
מסיבה מסויימת, כאב לי עליה.
"אתה לא ג'ייס." התרחקה ממני.
ברחתי.
YOU ARE READING
ההשתקפות שלא שלי
Teen Fictionמי אני? מי זה האדם במראה? אני לא מכיר אותו. לך מפה, זר. של מי הידיים האלו? מה זה הקול שאומר את מחשבותיי? **אזהרת טריגר**
