ההשתקפות שלא שלי

5.

חיכיתי למיקה.
היא לא חזרה.
כבר הספקתי להשלים את מה שהחסרתי מההרצאה היום ולסיים עוד חלק קטן בפרוייקט.
היא עוד לא בבית.
התקשרתי לדילן, אולי הוא יודע משהו.
"דילן, אתה יודע איפה מיקה?"
"לא. למה?"
"היא הלכה לחבר שלה בפתאומיות ולא חזרה עד עכשיו. כבר 8 בערב."
"אל תדאג, מיקה חיית לילה."
"אבל-"
"אל תדאג, ג'ייס. רוצה לבוא אליי שלא תרגיש לבד?"
"אוקיי. לא יזיק לי קצת תקשורת עם אנשים." ניתקתי.
הלכתי לדירתו של דילן ופתחתי את הדלת. דילן חיבק אותי חיבוק ידידותי והתיישבנו על הספה בסלון שלו.

הטלפון שלי צילצל.
"הלו?"
"ג'ייס, אני בדרך הביתה. תחכה לי בבקשה ליד הדלת מבחוץ. בבקשה." לחשה.
"אוקיי... משהו קרה?" נופפתי לדילן והלכתי.
"אני אספר לך בבית." לחשה.
"גפן עשה לך משהו?" כעסתי.
"שקט. אני כבר באה, תחכה לי." ניתקה.
חיכיתי למיקה ליד הדירה שלנו. ראיתי אותה רצה אליי בדמעות.
"ג'ייס!" חיבקה אותי, "גפן! הוא-"
"איפה הוא?" כעסתי.
"הוא-"
"מה הוא עשה לך?!" צעקתי.
"נדרס!"
שתקתי. מיקה בכתה ללא סוף. לא היו לי מילים. רק בצהריים כעסנו עליו ועכשיו הוא פצוע.
"הוא... מת?" לחשתי.
"הוא עכשיו בבית חולים במצב אנוש ואני מפחדת שהוא.." בכתה. בחיים לא שמעתי את מיקה בוכה ככה. זה היה בכי של כאב, של צער, של מועקה. לא יכולתי לסבול את המצב הזה... לא היה לי נעים לראות אותה ככה. זלגה לי דמעה על הלחי אבל ניגבתי אותה במהירות שמיקה לא תרגיש בה.

~למחרת~

התעוררתי לקול טריקת דלת. קמתי מהמיטה וכשיצאתי מהחדר ראיתי שנעלייה של מיקה לא נמצאות. חיפשתי אותה בכל הדירה ולא מצאתי אותה.
התקשרתי.
"ג'ייס אני לא יכולה לדבר." ניתקה.
טוב... שיהיה. הלכתי להכין לעצמי משהו לאכול ויצאתי ללימודים ב7 וחצי.

ג'ייס. תענה (7:38)
זהו, נגמר (7:38)
זה סופי.. (7:39)
גפן.. (7:39)
חיי ושלם (7:40)
טוב לא ממש שלם, נשברו לו הצלעות אבל עדין חח (7:40)
טוב תענה כשתוכל (7:42)

אחרי שעתיים של הרצאה ברישום, הדלקתי את הטלפון וקראתי את כל ההודעות שמיקה שלחה לי.
ירדה לי אבן מהלב. אבל מצד שני, אני לא רוצה שמיקה תהיה עם גפן יותר.
הוא שינה אותה לגמרי.
אבל אני לא יכול להחליט לה עם מי לצאת... הלוואי ויכולתי.
מה אני אומר בכלל? חיי הזוגיות של מיקה הם לא עינייני.

~ערב~

"ג'ייס, בא לך לבוא איתי לאכול איפה-שהו בחוץ?" מיקה נכנסה אל חדרי בזמן שעבדתי על הפרוייקט שלי בארכיטקטורה.
"לא. אני לא רעב, אכלתי אצל דילן." עניתי באדישות.
"אוקיי, אז אני אלך עם חברות אחרות. ביי." מיקה יצאה מהחדר וסגרה את הדלת.
החדר התחיל להחשיך.