ההשתקפות שלא שלי

14.

נכנסנו לדירה כשמיקה עוד עליי.
נפלתי על הספה כשמיקה ישובה עליי.
הרגשתי כל כך חיי באותו רגע.
הסתכלנו אחת לשני בעיניים ושקענו בתוכן.
"מיקה. אני אוהב אותך. לעולם לא אעזוב, גם אם יכריחו אותי." חיבקתי אותה חזק.
"אני לא רוצה שתעזוב. אתה היחיד שנשאר לי." קולה נחנק מעט.
"אל תבכי, אני כאן. ואני אשאר פה." הידקתי יותר את החיבוק.
לא רציתי שזה יגמר.

~למחרת~

איך כבר עבר לו יום?
למה אני ומיקה באותה מיטה?
למה החזייה שלה על הרצפה?
למה אני בתחתונים?!

מיקה התעוררה ובמוחה עברו אותן השאלות.
"עשינו את זה ביחד?!" שאלנו שנינו.
"איך? מתי? מה?!" מיקה הסתכלה מסביבה.
"לא יודע, אני גם בשוק." התיישבתי כשהשמיכה מעל רגליי.
"אוקיי, אנחנו לא עירומים לגמרי, אז לא נסחפו יותר מידי."
"עשית את זה פעם עם מישהו?"
"לא."
"גם אני."

ראשי הסתחרר מעט וישר נישקתי את מיקה.
"ג'ייס, דיי." מיקה עוד הייתה בהלם.
"אני..." החדר התחיל להחשיך.

"ג'ייס, קום מזה. ג'ייס!" מיקה ניערה אותי בחוזקה.
"מה?" החדר התחיל להיות מואר.
"אתה חיי. אתה פה איתי, הכל בסדר."
"תודה." חזרתי לעצמי. פעם ראשונה שזה עבר כל כך מהר.

מצאתי את הפתרון.