יומני המפלצות (המשך ליומן חצוי)- טורניר גיבורים ומפלצות 4 הקצוות

ביתן הרה, אאא סליחה ביתן המפלצות

"אני לא מאמין גם לך היא עשתה את זה?!" צעקתי
"עזוב את זה עכשיו, עידן יש לי משהו לספר לך" הלן השפילה מבט
"כן כן שיקוי אהבה בלה בלה בלה, בואי עכשיו הולכים למיה" משכתי אותה ביד
"אתה יודע?" הלן ניראתה מופתעת
"כן לא אכפת לי, את עדיין חברה שלי ומה שארטמיס עשתה לך לא בסדר"  הלן קפצה עליי בחיבוק "אני כל כך מצתערת, זו הייתה טעות, אני לעולם לא יעשה לך את זה שוב" היא התנתקה מהחיבוק. "זה בסדר אני מבין אותך" הרגעתי אותה והמשכתי לרוץ
"כירון איפה מיה?" שאלתי בזעם
"קשורה בביתן ארטמיס, היא תמות מכמות הכסף הזו בעוד כשעה" הוא שלח אל הלן ואליי מבט גועלי
לא ביזבזתי זמן ורצתי לביתן ארטמיס מיה הייתה קשורה לחץ כסוף נעוץ בקיר, רצתי לשחרר אותה וגררתי אותה החוצה שם מחנאים כיוונו אליה נשקים, חשפתי שיניים והרתעתי אותם לאחור, כירון בא לכאן בדהרה
ועשיתי מסע צללים ליער מהר, נחתנו על עץ ומיה הייתה כולה שריטות, יוני וג׳ון היתנשקו מתחתינו וכנראה עוד חבורה הגיע, זה היה
חמוד ממש, החלטתי להשתגר לים, מיה הייתה מכוסה חול ואיכור ירד ממנה, ואז שתי ילדות הגיעו אלי בריצה, קמתי לגונן מפניהם אבל נשרטתי ביד וברגל ונפלתי ושילוב של איכור ודם ירד מהרגל שלי, "אל תעשו אפילו לא צעד אחד קטן" אמרתי
"היי אני תמרה וזו גל, אני בת הקטה והיא אחותך הגדולה החדשה" אמרה הילדה והרימה ידיים
הילדה השניה הייתה עם תלתלים בלונדניים וקצת חום ומשקפיים סגולים כהים
"תן לי לעזור לך" היא זרקה עלי שיקוי והרגשתי כאב חד ואז כל הגוף שלי נירפא הייתי שרוי על האדמה חצי משותק , ואז הלן הגיע בריצה מהירה פי 2 משלי שעוד הייתי איש זאב וריתקה את תמרה לאדמה ובעטה בגל בחוזקה, קינדר גם הגיעה אחריה "קינדר לאן נעלמת לי במשך שנה?" קראה בהיתרגשות הלן
"איך את מכירה את קינדר?" שאלתי
"היא הכלבה שלי". "רגע וואט?" ואז ניזכרתי שכל מה שעברתי עם קינדר זה היה העירפול
"זמן ללכת, קווין אמר שהוא יעזור לנו ללכת מפה עד שכירון יסכים לתת לנו לישהות פה בלי סכנה, קדימה בורחים מהמחנה"

נישארנו 3 ימים מחוץ למחנה בגבולות השער שם הם לא יפגעו בנו , רק אני קינדר מיה והלן וגם דומינו מדי פעם בא, מה גם שנתנו לפפרצי מידע על המחנה עד שכירון יכניס אותנו, יום אחד כירון הגיע ופשוט הינהן עם הראש בחוסר ברירה והלך, הלן ומיה עברו אחד אחד את הפפרצי ומחקו להם את הזיכרון, עוד יכולת לאנשי זאב
ניכנסנו למחנה וכולם נתנו בנו מבטי שינאה, מלבד ירון קווין ומלני בת טיכה, הם הלכו אלינו וישבנו ודיברנו, היה מעצבן ליראות את כולם מתעלמים מהלן, זו לא אשמתה אלה אשמתי שהיא ככה, נתנו לנו להיות בביתן הרה הנטוש ואמרו שזה ביתן המפלצות
ישבנו שם בחוסר מעס ימים שלמים, בארוחות לא דיברו איתנו בכלל, בקושי תפוס את הדגל נתנו לנו לשחק, את הלן החזירו לביתן דמטר אבל אותי השאירו לבד עם מיה בביתן הרה, שבוע אחרי שנתנו לנו שוב להיכנס למחנה היה תפוס את הדגל, "ביתן הרמס אתם תתפסו על העצים ותוודחו ךי על מודיעין, אנחנו נהיה בשטח יחד עם היפייסטוס שישתלו מוקשים, ביתן האדס אתם תיצרו צבא למתקפה גדולה, כל השאר להגנות,וביתן הרה... תעשו מה שבא לכם" אמרה מיטל אחותי בכעס כאילו אני אשם במשהו
הלכתי לעצים וטיפסתי עם שני הסכינים שלי, גלשתי מענף לענף עם צללים והגעתי למקום הדגל, ראיתי את מיה מסתתרת ומתקרבת לדגל, אני חייב להסיח את דעתם. ירדתי מהעץ "לא תיתפסו אותי ולא תיתפסו אותי" הקנטתי את בני הבה שהציבו לשמירה, רעיון דבילי
רצתי מהר וכמו שציפיתי הם רצו אחרי גלשתי כמו על גלשן על האדמה ולפעמים עשתי תעלולים על העצים כאילו הם רמפות ואז עץ תפס אותי, "סורי עידן..." הלן אמרה להלכה לה בנחת, תחמנית שכמותה
בני הבה כיוונו נשקים לגרון שלי ופשוט עשיתי כאילו אני מקיא, "אני לא מרגיש טוב" אמרתי ועשיתי כאילו אני מקיא שוב פעם, ובפעם השלישית ירקתי עליהם צצלים שכיסו להם את העיניים ונעלמתי במסע צללים והופעתי מול הלן צמוד, "סורי הלן" אמרתי וירקתי גם עליה צללים לעיניים, מה גורם למיה להתעקב עם הדגל?, שמעתי צעקות שמחה מהצד שלנו, וראיתי  בן הפייסטוס עם הדגל של הקבוצה היריבה, "עידן, תקרא להלן ובואו מהר" שמעתי במחשבות שלי, זו הייתה מיה
אני והלן רצנו מהר למיה כמובן שהלן לקח הגיע תוך 3 שניות ולי לקח כמה דקות ראיתי את מיה שרויה על הריצפה עם שריטות בכל הגוף, "זה היה בן ההיפייסטוס הזה, הוא תקף אותי ולקח את הדגל ואת כל הקרדיט לעצמו" אמרה מיה, לא יכולתי ליסבול את זה, השתגרתי מהר לכירון שהיה בבניין הראשי טיפסתי לו על הגב והצמדתי סכין כסף לגרון שלו, "מתי תבין שאנחנו לא מזיקים ולטובתכם? מתי תבין שכל עוד לא תיפגעו בנו אנחנו לא בכם? אני והלן חצויים כמו כולם ואתה מפלה אותנו, ומיה מסכנה נישארה איתי כי היא חברת אמת והיא לא מנסה ליטרוף אותכם אז די כבר ליגרום לנו ליסבול" צעקתי עליו
"גם אתה מפלצת בעצמך, וגם טייסון ואלה וגברת אולירי, אז למה אני מיה והלן שונים מזה?" שרטתי לו את היד וירד ממנה איכור, "רואה?" שרטתי את עצמי וירד תערובת של דם ואיכור, ירדתי מהגב שלו וכירון ניראה משותק הכנסתי את הסכינים לנדן וקמצתי אגרופים עד שדם ירד מהם זרקתי את הסכין על סימור הנמר וחתחתי לו חלק מהאוזן וירד גם משם איכור, "רואה? כל המחנה מוקף מפלצות, די להפלות אותי את הלן ואת מיה" תרקטי את הדלת ויצאתי החוצה, כמעט כל המחנה ניגש אליי ואמר לי מילות עידוד אבל הם פחדנים, הם לא מסוגלים לעמוד מול כירון לבד, עצרתי מההליכה וישבתי על הדשה וקברתי את הראש בין בירכי, הידיים שלי מכוסות דם והראש שלי כבר שרוט, כ50 מחנאים ניסו לעודד אותי אבל לא הייתי מסוגל לישמוע את הכל שלהם, "עזבו אותי"
צעקתי והדפתי אותם בגל הלם של צללים, הם התרחקו לאט לאט חלקם מבוהלים וחלקם עם מבטי רחמים, למה בשם האלים קוללתי בזה? החלטתי ללכת לביתן ארטמיס, לא אכפת לי שאסור לי לא אכפת לי שאני בן, על הדרך לקחתי חרב רנדומלית מהנשקייה הניכנסתי לביתן, התחלתי ליקרוע את הכל שברתי את כל החצים ואת אבן הירח התלויה למעלה קרעתי את ראשי החיות המפוחלצים ונעצתי חצים בקירות "את חושבת שזה מצחיק?" צעקתי לתיקרה ונעצתי את החרב בריצפה
כל גופי נטף דם ואיכור וכל בגדי היו ספוגים בו כלי הדם שלי היתפוצצו מעצבים והאוזניים היתפוקקו, השיניים החדות שלי חוררו אחת את השניה והצלקת השחורה שלי בערה ושרפה, ידי רשפו עשן זועם רגלי ניסו להתפוצץ מזעם וכל הכסף של הביתן רק החמיר את המצב, ערפל שחור אפף אותי ונפלתי על הבירכיים על הריצפה, הוצאתי את החרב מהריצפה, האנרגיה של הכסף הייתה כמו גז רעיל בישבילי והכאב לא מאחר לבוא, נפלתי מעולף על הריצפה...