יומני המפלצות (המשך ליומן חצוי)- טורניר גיבורים ומפלצות 4 הקצוות

שליטה, יניקה, שינוי, שאיבה, תחיה.

נ.מ עידן
אני לא מבין את זה, לפני רגע כירון אמר שנרשמים לזה,ליבי הלם בעוצמה, הרוח שרקה בעידון, רוקדת על גופי.
בל מהצד קפצה בשמחה והחטיפה אגרוף אל הבן אדם הקרוב אליה, שקט מרעים התפשט מעליי.
"למחרת ייפתחו שערי הזירה והמתמודדים יכנסו ויתחילו בטורניר" חייך כירון ושלח את ניצוץ עיניו לעברי.
הלכתי חזרה לביתן הרה, כאב פילח את חזי באגרסיביות של נמר, התחושה אינה עברה אלה רק החמירה, דבר לא היה סביבי מלבד דשה רח וארוך.
וזה בטש בי בפראות, עובר למוחי עד שאני רואה תמונות מטושטשות.
תמונה ראשונה בראש אני רואה זוג ידיים לוחצות זו את זו והילה ירוקה םכצו ערס נחש נוטפת מהם.
לאחר מכן אני רואה למחצית שניה חיה שחורה, ראיתי רק את פרוותה השחורה כצללים על פניה ועיניה סגולות בוערות בעוז.
הבטתי הברדס שחור מעור על פני מישהו, פיו זע בחיוך קטן וידיו הקרות ניגשות להוריד את ברדסו, להסגיר את פניו לשמש לחשוף את פניו. אך לפני שהספקתי לדרוש בפניו
החיה הופיע שוב לשניה ואף שאגה בשיניים חשופות משוננות כמו קצה הקרחון. מחייכת אחוזת טירוף.
ראיתי חור שחור נפער על האדמה חסר רחמים יונק אור, את סאני מחזיקה שורש עץ כדי להימנע מהשאיבה הבילתי נמנעת שלו ופניה חבולות ושרוטות.
החיה הופיע שוב וצחקוק מטורף עלה בעיניה הבורקות והחתוליות.
ראיתי את עצמי סביב אלפי דלתות שחורות וכלי כתיבה בידי, מביט בבלבול סביבי.
החיה מופיע, אני רואה את פרווה מבריקה את פניה החתוליים ובוהה בזוהר שחור סגול וצחוק עולה ממנה.
אני העיף מבט חמישה אבנים ישנות, על כל אחת מהן מופיע סמל אחר, אני איכשהו מצליח לקרוא את הסמלים.
שליטה היה כתוב על האבן הראשונה
יניקה על השניה
שינוי על האבן השלישית
שאיבה על האבן הרביעית.
תחיה על החמישית.
הסמלים זהרו בסגול עז כאילו יש להן חיים משל עצמם, רועדים ברגליים חוששות וצוברים כוח.
החיה השחורה חשפה את שניה הבורקות, לשון חלקלקה עברה בין שן לשן.
נחש לבן וחלק עבר בין שתי ידיים מתפטל ערמומי, מיד עם חלוק עור שחור ליד בעלת מגני זהב ובד ירוק.
ראיתי קסדת זהב כמו השמש, עברתי על כל עיטור בה, על קרניים הגדולות ועד לציורי הכשפים.
ברק עבר בעיניו של החתול בצחקוק.
הסתכלתי לעבר ורד שחור שמתפשט עליו המחלה שלי, המחלה השחורה.
ראיתי סורגים גדולים וידיים תופסות בהם, מנסות להימלט.
צעקות ושפיכת דמים עברה ברקע.
ראיתי את אוזני החיה השחורות כלילה, זעות ומקשיבות לפרטים קטנים שישמשו כנשק.
התבוננתי באש מפצפצת וצוהלת מושכת את עצמה כלפי מעלה עם להבותיה.
ראיתי עץ שצומח גדל ומוציא פירות ופרחים בתהליך ההזדקנות של הטבע.
אדמה רקעה פתאום מתבקעת, חיה בפני עצמה, מלאת חיים אך דוממת כאבן.
בהיתי באבנים גדולות של מתכת, קרות וחלקות משומנות, בשיחות אבל מזמינות.
מים נשפכו לתוך עצמם, התערבנו וזרמו בשקט, רגועים ורוקעים על עצמם בזרימת הידע שלהם.
ושוב החיה הופיע, חיה חתולים שחורה בעלת עיניים סגולות ודם לרגליה זולג, חיוך ארסי וצחוק צורמני מילאו את גופה היוקד.
הכאב החד פילח לי את המוח.
שפתיים מצולקות ומחאות נוזל ירוק נחטף חייכו ברכות במוחי.
"עוד נפגש חברי הטוב" הוא אמר וחייך חיוך מלא הנאה.
מעדתי הדלת הכחולה ירוקה כמו טווס והרגשתי את ליבי הולם בי, את הדם זורם בי, כמכונה אחת.
הקעקוע של הנמר החי קופץ על ידי, מנסה לנשוך את בשרי אבל לשיו, מתרוצץ בפראות כזנב בוער.
שואג שאגה רמה אך לא נראה שמישהו מבחין בה, רק אנוכי.
קעקוע הנמר על ידי טיפס עליי אחוז טירוף. פרוותו הלבנה השחירה וחבורותיו השתלבו עם הפרווה החדשה, נראה שחבורותיו כהות יותר מהלילה על פרווה אפורה כעננים רכים.
הגיע שעת הדמדומים בעודי מסתובב בחדרי בחוסר מעש, מנסה לצבור כוחות למחר.
החיה השחורה שוב הופיע בראשי לחלקיק שניה, נוהמת במבט שמח.
המוח שלי ריצד במחשבות חלולות, הגוף שלי פעם כאחד.
הרגשתי קור עז חודר לתוכי.
לחישה רכה התביעה בתוכי "עוד ניפגש חברי, עוד ניפגש" הוא צחק צחוק פרוע.
קור חלחל לשפתיי הקפואות.
התחלתי לזהור בסגול עז וזה כל מה שאני זוכר מהיום הזה.
התעוררתי ששלשלאות לרגלי, בחדר קטן ואבני מלא פתחתי קרח.
ראיתי את בל מולי משחקת במים בצורת חתול מלטפת אותו אין לי מושג מאיפה היא הביאה את המים, "א-איפה אני?" שחיפשתי את ראשי שהיה קר מהאבן הקפואה.
"סוף סוף התעוררת, עוד 3 דקות הטורניר מתחיל" היא צחקה התקרבה אליי.
היא קשרה לי בד כתום עם ציור של פגסוסים עליו על היד ולחצה על ידי, קרח התפשט עליי לאט לאט עיניה יוקדות "שזה יהיה ברור, זה שהיינו במסע חיפושים יחד לא אומר שאני ארחם עלייך בזירה, ברור מפלץ?" היא חייכה וניתקה את ידה מידי והקרח הפשיר מבריק כמו זכוכית זולג על ידי מלטף את עורי.
לפתע משהו קרה, האיזור שוב ישבתי עליו עלה למעלה וצוהר ניפתח בגג החדר.
נחשפתי לאור השמש המלטף, הממכר, הייתי בתוך עמדה כבול בשרשראות, כמו במה מסוימת, סביבי כל שאר המתחרים גם הם ככה, היינו בתוך מכתב חול זהוב ונוצץ
שמעתי אלפי צופים שואגים בקהל אבל לא ראיתי אותם, ראיתי רק ביצה דביקה סביבי, ראיתי את כל המשתתפים מוצעים בי מבט בוער, הם העבירו מבט אל הלן ולייקאון חייכו בשובעה.
הספירה לאחור המחלה,
הקהל הרעים 5...
הבטתי סביבי ולא ראיתי דבר, שום כלים להשתמש בהם, יכול להיות שזה יהיה קל, חצויים חזקים בעיקר עם נשק ולעומת מפלצות שיכולות להילחם גם בידיים...
אבל משהו לחד את מבטי.
משהו נצץ מתחת לחול שהיה במכתש שבו היינו.
4... הם שאגו
הבטתי סביבי, לא נראה שמישהו אחר מבחין בחפץ הנוצץ, הבטתי עוד במכתש וראיתי עצם אדום מבצבץ בין הסלעים הקטנים.
3... הם צרחו שוב בהנאה.
ראיתי את כולם מתכוננים לריצה לעבר הביצות, חלקם פונים במכתש כמוני.
ראיתי שקיק לבן קבור בחול והיה ברור שהוא מכיל בו דברים חשובים.
2... הבנתי, הם החביאו את הכלים בתוך במכתש כדי שלא נשים לב.
בל עמדה לידי מוכנה לצאת לקרב, אין ספק שהמים בביצות יועילו לה מאוד.
התבוננתי לרוץ לעבר המכתש לקחת דברים בעוד רוב האחרים פונים בכיוון היער.
1... קול הצופים הדהד בדפני הזירה.
לא ידעתי מה לקחת, היה הרבה דברים פתאום בתוך המכתש, מוסתרים בחשאיות.
צאו!!! נישמע רעמת קונכיה והשלשלאות איבדו אחיזה ממני, אין זמן לחשוב חייבים לקחת חפצים במהירות.
רצתי אל המכתש שליבי מכה בי מנסה להפריע לריכוז שלי בעודי מנסה להתרכז
רצתי בירידה עם עוד מעט שהיו איתי, קנטאורית, בל, סאני, ולהלן רצו גם הן במדרון, זהו זה.
הטורניר מתחיל