יומני המפלצות (המשך ליומן חצוי)- טורניר גיבורים ומפלצות 4 הקצוות

קייל לוקח אותי הביתה

נ.מ מיה
קמתי בבוקר והעפתי ממני את שמיכת הנוצות טווס של הביתן, הלכתי בחוסר מעס כללי והשתעממתי למוות
אוי זה כל כך דפוק, אני לא מאמינה שעידן גרר אותי לפה, כן יש פה כמה חמודים אבל הוא לא מרשה לי לאכול אף חצוי! או שכירון ייתן לי ללכת לאנשהו, לפחות הוא נתן לי גם יומן לפרוק בו הכל, נמעס לי אני אעשה מסע צללים מהביתן המזורגג הזה, עשיתי מסע צללים ליד המדורה של הסטיה, הסטיה היא אחת האלות שאני יותר אוהבת, היא אף פעם לא גרמה ללהקה משהו רע, ישבתי ובהיתי באש, הלכתי ליער, לצוד קצת ולהשתחרר, שמעתי קול, ראיתי ארנבת אפורה עוברת בשיחים, רדפתי אחריה בצורת זאב, מדי פעם שיניתי לגוף אדם כדי לעבור מכשול ביותר קלות וחזרתי למצב זאב, זינקתי על הארנבת הזאת האכלתי ממנה לשובעה, היה חסר לי קצת פראיות בזמן האחרון, אם אני אשאר פה עוד דקה אחת אני אתחרפן, לפחות הלן תלמידה מוכשרת, אחרי שעידן הפך למפלצת מוזרה אז הלן היא החניכה החדשה שלי, והאמת היא תלמידה טובה, אבל לפעמים אני מתגנבת ליער לבד, כיף קצת להשתחרר לבד, חבל שספרים אפשר להשיג מביתן אתנה והם לא ממש אוהבים שאני פורצת להם את הביתן, שכבתי על הדשה ביער, "מיה?" שאל אותי ילד בן 15
"כן, מי אתה?" שאלתי
"אני קייל טיפלתי בך אחרי התקרית בביתן ארטמיס" ואזמנפל לי האסימון
"נכוןן, מה שלומך קייל, בוא תתיישב לידי, אני לא נושכת, טוב אולי קצת" אמרתי וצחקתי
"אוקיי" הוא הלך לכיווני אבל עצרתי אותו
"מישהו, יש כאן מישהו" ריחרחתי את האוויר
"אנחנו חייבים ללכת מפה" אמרתי
"יש פה מפלצת" המשכתי
"אז... אנחנו יכולים לנצח אותה" הוא שלף קשת
"לא אם המפלצת היא 4 אמפוזות" החיוך נמוג מפניו
"תן לי יד מהר" לחצתי עליו
"אבל..." הוא נראה מבולבל,
נאנחתי ונתתי לו יד ונעלמתי במסע צללים "אתה לא יכול פשוט להקשיב לי, אוי בנים..." אמרתי
"מה קרה? את אשת זאב, את יכולה לכסח אותן" הוא אמר כאילו זה מובן באליו
לא זה לא מובן מאליו, אם ידעו שאני התחברתי לצד הזה אז... הלהקה בצרות, אבל אני חייבת לנצח בתחרות חניכי הזאב השנה, פשוט חייבת וחניכה כמו הלן זה פשוט נכס,"קצת קשה להסביר, אתה לא תבין" עניתי
"טוב רוצה ללכת לביתן אפולו?" שאל קייל
"לא נראה לי, לא אוהבים אותי ממש פה" השבתי
"ומה אני? עיפרון?" שאל קייל
"אולי" צחקתי
"טאם טאם טאאאאאם" הוא עשה אפקט עם הקול שלו
"אתה באמת רציני?" שאלתי
"לא בקטע כזה, אבל כן בתור ידידה" היא נראה נבוך וכזה דובון אכפת לי כזה
"אתה חמוד שאתה אומר את זה אבל זה לא משנה, זה לא המקום שלי" עמדתי על רגל אחת בזמן שרגל שניה הייתה עד הקרקע למחצה ונידנדתי אותה בביישנות, זה לא קרה לי אף פעם, בדרך כלל דיברתי בישירות חזקה וקיבלתי כל מה שרציתי
"סוווו לאן באלך ללכת?" שאל אותי קייל
"לא יודעת, אין פה יותר מדי לעשות" אמרתי
"בואי אני רוצה להראות לך מקום" הוא משך את ידי ומשך אותי אל עבר ביתן הרמס
"חבר שלי גרי הראה לי את זה" הוא פרץ דרך דלת הביתן
"הם גנבו את זה ממעבדה ונעזרו בבני היפייסטוס" אמר קייל ומשך אותי יותר מהם בעודי מופתעת
הוא עמד איתי על במה בזמן שדוחף בני הרמס מופתעים
"לאן את רוצה ללכת?" הוא שאל
"הביתה" אמרתי והכל השתנה, הייתי בחדר שלי עם קייל, הוא היה מסודר לגמרי, זה היה החדר שלי פשוט
"מה זה?" שאלתי מופתעת
"הבית" הוא אמר
"אתה מדהים" קפצתי עליו בחיבוק ולחדר נכנס לייקאון, "מיה! חשבתי שאת עם עידן, איפה הייתם? ומי זה?" הוא אמר
"אז ככה חתפו אותי ואת עידן ומצאתי אשת זאב חדשה במחנה החצויים אז אני שם בינתיים אוקיי? וזה קייל, שלא תעז לאכול אותו" אמרתי במבט רציני
"עוד בחור... מה הוא בדיוק?" נאנח לייקאון
"הוא לא עוד בחור, סתם ידיד, בן אפולו" אמרתי
"הוא יכול להציג את עצמו?" שאל קייל
"היי אני קייל" קייל הושיט יד
"בן אפולו אתה אומר" לייקאון ליקק את לשונו
וקייל נרתע לאחור,
"טוב אני לא אפריע לכם" אמר לייקאון ממורמר
"חשבתי שתארזי תיק שיהיה לך מה לקחת, עוד 5 דקות חוזרים"
אחרי 5 דקות היה לי תיק מוכן עם הכל, "תודה על הכל קייל" אמרתי ושוב חיבקתי אותו
"לא יודע איך זה איתכם אנשי הזאב אבל חיבוק זה דבר מאוד אישי אצלנו" אמר קייל
"סליחה, אנחנו חיים לנצח ואהבת נעורים לא ממש דבר זמני אלה תמיד, ההזדקנות לא קיימת והרגע שבו אנחנו לומדים ללכת זה אחרי עשרות שנים, אצלנו חיבוקים ונשיקות זה כמו לשתות מים" הרגשתי נבוכה כל כך, אני לא רגילה לזה, לא שהייתה בינינו אהבה או משהו
ולאט לאט פיקסלים עטפו אותנו וחזרנו לביתן הרמס
"היי" אמר קייל לבני ההרמס הכועסים
"ושלא תחזרו שכאן שוב" צעק בן ההרמס שטרק את הדלת
"זה היה כיף" אמר קייל
"תודה, אתה מדהים" אמרתי לו
"הכבוד כולו שלי" הוא קד קידה קטנה והשתמש בחולצת המחנה שלו כמו שמלה ותפס בשוליה
גיחכתי קצת והמשכנו לטייל במחנה
הוא הראה לי כמה מקומות נחמדים, ועשינו שטויות, הלכנו לזירת הקרב וקייל טוב, הוא ניסה לנצח אותי אבל זה די קשה שיש לי סופר כוח ומהירות, תוך דקה וחצי הכנעתי אותו על הריצפה וריתקתי אותו מנשק, הוא שכב על הקרקר חבול מעט שהידיים שלי כובלות שת שלו והברכיים שלי על הרגליים שלו, וחיוך שבע רצון מרוח על הפנים שלי "זה... היה מהיר" הוא אמר מהלם ושיחררתי אותו, קמנו וצחקו ואז נשמע בום חזק מכיוון היער...