יומני המפלצות (המשך ליומן חצוי)- טורניר גיבורים ומפלצות 4 הקצוות

הלן הביאה לי נשיקה בלחי ושטן קטן

נ.מ עידן
לאחר שנפלתי ביער למשמע פיצוץ התעוררתי בחדר גדול, חצי ממנו בהק באור והשני היה בחשוך כמו לילה נטול כוכבים, סביבי בחמישה עמדות שונות היה סלע מעופף ענק שהתפורר לחול והתמצק מחדש והזכיר לי ריח מוות, לידו היה גוש מתכת מעופפת ששניתה את צורתה לכלים שונים והפיצה צלילים של נפחות, ליד המתכת היה גייזר שלא הפסיק לפרוץ החוצה בזרם מים אדיר בעל ריח מימי מלוח ליד הגייזר היה עץ שלא הפסיק לצמוח ושהגיעה לגובה מסוים נעלם וצמח כנבט מחדש והעליו היו פרחים ורודים עדינים אבל העץ עצמו חום כהה, כמו העצים הערבות סין ויפן, ליד העץ ההוא הייתה אש ענקית מדורה שרשפה חום לוהט, הם עמדו במעגל סביבי וראיתי שעל הרצפה חרוט "מעגל החיים" אבל זו לא שפה שזיהיתי או ידעתי ליקרוא, זה היה ביפנית, או בסינית, או בקוראיינית, לא יודע, אבל איכשהו קראתי את זה, השרשרת עורב שלי שפעם הייתה פגיון ואחרי תיקונים רבים לא הצלחנו לתקן זימזמה והפכה ליין, הדבר הזה של הסינים, החצי השחור של היין ויאנג, רוח הירח ורוח השמש הסינים, הפכים מושלמים, בן ובת, איטי ומהיר, חושך ואור.
"סאפ עידן" הופיע מולי נער יפה מראה בלונדיני עם עיניים כחולות
"הלורד אפולו?" שאלתי
"יאפ" הוא השיב, באתי לקוד קידה אבל הוא עצר אותי "זמננו מוגבל, אין לי זמן לקידות וכל זה"
"מה זה המקום הזה?" שאלתי
"אתה עוד תגלה בעוד כמה שנים טובות" הוא הביט סביבו במבט מתעניין
"תקשיב אני באתי בנוגעה להלן, מסע ארוך עומד לפנייה, היא זקוקה למגן ואני בוחר בך כמגן שלה" אמר אפולו ונגע עם האצבע שלו במרכז החזה שלי
"כן אוקיי אבל מה אכפת לך מזה?" שאלתי
"אני רואה את העתיד, אומנם אסור לי לגלות אבל הלן ואתה חייבים להגיע לגיל 16! גורל העולם וכל האלים מונך על כתפייה וזה אומר שגם על כתפייך כי אתה השומר שלה". "אש אדמה מתכץ מים ועץ ייפגשו, הפכים ייתנגשו, תהיה מלחמה, מלחמה גדולה" הוא אמר בקול צרוד מה שמוזר לאל השירה
"אני מתכוון עכשיו לרפא אותך מהפיצוץ ההוא, היית אמור להיות עכשיו בטרטרוס אבל אני ייתן לך טובה, בתנאי שתבטיח לי לשמור על הלן" אמר אפולו
"נשבע בסטיק..."התחלתי להשבע
"אה אה אה אה אה" הוא הניד בראשו "שבועת הסטיקס מזמן כבר לא נחשבת לשבוע חזקה, כולם מפרים אותה כמעט, אני אלמד אותך שבוע חזקה יותר, שבוע שאם תפר תסבול בייסורים, תשבע בנהר הלתה" הוא חייך לעברי
"בנהר לתה? הנהר של היפנוס?" שאלתי מעט משועשע
"כן, אם תפר את השבוע כל סיוט שהיה ויהיה לך אי פעם ייתגשם ושתמות תהיה מוקף בו לנצח" הוא אמר בקול מרושע מאוד
"כמובן שאם לא תפר את השבוע אז כלום מזה לא יקרה" אמר לי אפולו בפרצוף חושב
"אני נשבע בנהר הלתה שאני אשמור על הלן עד שימלאו לה 16 שנים" נשבעתי והרגשתי פתאום רוח קרה נושבת עד שד עצמותיי
"מציון עכשיו..." המשיך אפולו "אוי כנראה הזמן שלך ללכת, כנראה לא נשאר לנו זמן, ריפאתי אותך מהר מדי" בעט אפולו ברצפה
"נ.ב לא אני לא זוכרת מי התנקש בי" הדהד קולה של הלן באוזניי ומיד התעוררתי וצעקתי "התנקשו בך"...
לאחר כמה ימים בביתן אפולו סוף סוף השתחררתי. עמדנו בקצה הגבעה בזמן שאני מתנשף אחרי שג׳ורג׳ גנב לי את הקביים, "ביי קטנצ׳יק" הלן התקופפה אל ג׳ורג׳ פרעה את שערו הגלי חיבקה אותו ונתנה לו נשיקה בלחי
"ביי קטנצ׳יק 2" היא אמרה וצחקתי קצת ופתאום משום מקום היא נתנה לי נשיקה בלחי, הרגשתי כמו ממטרה מקולקלת, כאילו כל שניה אני קופץ בעליזות ללא הפסק,
נישאנתי עלי הקביים שלי באנחה כבדה וצפיתי בהן הולכות
"פפפ אתה לא לרמה של אחותי" נחר ג׳ורג׳
"כן אני יודע..." נאנחתי "ורק שתדע לך שאנחנו אפילו לא זוג, זה היה סתם שיקוי אהבה קטנצ׳יק" נזפתי
"כן כן מה שתגיד, לעולם לא תשיג אותה" אמר ג׳ורג׳.
"מי אמר שאני רוצה?" התגוננתי
הוא חמץ פנים בלסת יציבה ושילב ידיים
"נו באמת... הבטחתי להלן שאני אשמור עלייך השנה אז אל תעשה לי חיים קשים, כאילו שהם לא מספיק" נאנחתי
"למה הסכמת בכלל?" שאל ג׳ורג׳
"כי ממש רציתי שהיא תלמד, גם השנה הזו אני גומר בגרויות ו5 יחידות כדי לגמור עם הסיוט הזה" אמרתי
"עכשיו תן לי יד כדי שאני אשגר אותנו לבוסטון"  אמרתי והוא רק נחר בזעם
"נוווו" גערתי בו ופשוט תפסתי לו ביד ושיגרתי אותנו לשם, רחובות בוסטון היו קרירים ביותר ואנחנו היינו עם חולצות קצרות וקפאנו, טוב ג׳ורג׳ קפא, אני לא יודע איך להסביר את זה אבל בקור אני מרגיש מוגן יותר ובטוח.
"בוא" גררתי אותו לבית שלי, "היי אמא ואבא,בלה בלה בלה הבאתי ילד קטן שישאר איתנו עד סוף השנת הלימודים בלה בלה בלה אני הולך לחדר שלי להתכונן ליום הראשון ללימודים" אמרתי, זה תמיד עובד, הם לא שמים לב אפילו מה אמרתי ואני גורר את גורג׳ לחדר שלי, "כאן אתה ישן" הצבעתי על המיטה שלי
"אוקיי" אמר לי ג׳ורג׳ והתחיל לקפוץ על המיטה
יצאתי מהחדר שלי ועליתי לגג הבית, שכבתי על הרעפים הסדוקים שצבועים למחצה באדום חום לאחר שהצבע התקלף והבטתי בשמיים הבהירים שלאט לאט מתמלאים עננים
הבטתי בשמש שהייתה מאחוריי ענן אחד והיא הזכירה לי את העין של הלן איכשהו,
קמתי לישיבה,"מיה תזכרי מה שהבטחת לי, תשמרי על הלן בכל מחיר" תיקשרתי איתה דרך המוח שלי, כן זוכרים את מה שהזריקו לנו? דרך זה.
"אוקיי זוג יונים" שמעתי את קולה של מיה בראש
"אנחנו לא זוג יונים, נשבעתי לאפולו בנהר לתה שאשמור עלייה!" נזפתי בה
" אתה נורמאלי?! אל תשבע לעולם בנהר לתה, במיוחד לא לאלים, טוב אנחנו בדרך למלונה, ביי" השיבה מיה
נשכבתי בשנית על הרעפים החומים אדומים וחשבתי לעצמי איך אני אצא מכל התסבוכות האלה, ויותר מזה, למה אפולו התכוון שהפכים ייתנגשו, או שתהיה מלחמה גדולה, ואיך זה קשור להלן? יותר מדי דאגות על הראש, לא מספיק אני אמור לגמור חומר של 5 שנים בשנה... אולי אתנה תעזור לי..., אנחה כבדה ירדה מהפה שלי והמשכתי לבהות בשמיים עד לרדת החושך לאור ריקוד הכוכבים השמימי