יומני המפלצות (המשך ליומן חצוי)- טורניר גיבורים ומפלצות 4 הקצוות

אני גונב גיטרה ומנגן סרנדה

נ.מ הלן
"יו קללה" שמעתי צעקה מרחוק והופיעו מולנו ארבעה אנשי זאב
"נייט זו הפעם האחרונה שאתה קורא לי ככה אחרת אני אשים לך רסן על הפה" עידן אמר לאיש זאב ג׳ינג׳י
"אני רואה מצאת לך מישהו" אמר איש זאב נמוך
"שתוק כבר מלירקור, אני רק פצוע" עידן אמר
"ה'מישהי' יכולה להציג את עצמה? היי הלן" חייכתי ושיחחרתי מעידן (הוא נפל) כדי ללחוץ יד
"זה מלירקור קילר נייט ואני רוקסאן" הציג נער בן ה15 פחות או יותר עם שיער סגול מדובלל ועיניים אפורות, הרגשתי שיש לי תנורים בלחיים כי דאמ הוא היה חתיך
"נכנסים?" הוא שאל
"רוקסאן בוא תעזור לי, כנראה שאני לא יכול לסמוך עליה" קרא עידן
"אין בעיה" הוא עזר לעידן לקום
"טוב אז קדימה ניכנסת" אמר מלירקור
אחרי טקס משעמם לא הצלחתי להוריד את העיניים שלי מרוקסאן משהו בו נראה לי מוזר.
ניכנסנו לכיתה והמורה חיכתה לנו שם,
"תפסו מקומות, השנה הצתרפו אלינו כמה תלמידים חדשים כיתה, הלנה ועידן שתי בני 14 מצטיינים שבאו ללמוד ברמה שלהם-" היא אמרה ועידן שישב לידי לחש לי "רק אנחנו מצטיינים" צחקנו שנינו, "-מלירקור, קילר, רוקסאן ונייט. אני מצפה שתתיחסו אליהם יפה"
"ועכשיו לחומר השנה,(המורה נאנחה) השנה הזו תהיה השנה האחרונה שלכם איתנו ומשם מי יודע לאן תלכו? זכרו להתנהג כראוי כבני אדם..." היא הקריא מדף ונייט רוקסאן עידן קילר ומלירקור דפקו שאגת צחוק, "סליחה המורה הבת תמותה תמשיכי" קילר אמר
כל התלמידים העיפו בנו מבטים והעדפתי פשוט לקבור את עצמי בתוך התיק שלי.
אחרי חומר שבכלל לא הבנתי המשיך יום הלימודים עד שלוש בצהריים. "דאמט השיעורים כאן משעממים!" נאנחתי
"את תצתרכי להתרגל לזה כי זה עוד היה יום קצת" אמר עידן בשלווה
"מה?! לא לא לא עידן אתה לא עושה לי את זה, אני לא מתכוונת ללכת ללמוד עכשיו עד 7 בערב וכל הלילה להשלים חומר של שנים קודמות, אני זקוקה לשינה" אמרתי
"האמת את לא, אנשי זאב לא ישנים בכלל, הגוף שלך פשוט רגיל לישון אז את ישנה אבל את לא זקוקה לזה" נידחף נייט
"רואה? עכשיו תרגעי כי לקחת 6 אנשים למלונה זה קשה" הוא אמר ואחר בידיים של כולנו
והופענו בחדר שלי/של עידן במלונה והוא מיד קרס לרצפה נאנק מכאב אבל התעושש מהר בצורה מפתיע.
לאחר כמה זמן כל אחד הלך לעניינו ואני הלכתי להשלים שיעורים בכל המקצועות של כל השנים, דאמט זה היה קשה.

נ.מ עידן
שלחתי את השירטוט האחרון שלי לבני היפייסטוס אתמול ותכף אני צריך להופיע שם לפקח עליו. ראיתי את דומינו עף לעברי "היי חמודי, מה נשמע?" שאלתי אותו
"בסדר בוס" הוא הסתובב סביבי
"מה אמרנו על השם הזה? די לקרוא לי בוס" אמרתי לו
"בסדר בוס" הוא אמר בצחקוק ילדותי ונאנחתי
"למה באת?" שאלתי
"כי אמרו לי שאתה חייב דחוף להתייצב בים שליד המחנה לאתה יודע מה..." הוא התיישב לי על הכתף
"חשבתי שהם לא רוצים שאני אעזור" אמרתי
"זה השתנה, הרבה חצויים צריכים ללכת מהאתר הזה לאתר השני" אמר דומינו ונשך אותי באצבע וניסה לגרור אותי ללכת איתו
"בסדר אני בא אני בא. אבל אני לא יכול להיעלם במסע צללים אני עייף מדי" אמרתי
"מי אמר משהו על מסע צללים?" דומינו אמר והתחיל לזהור ואור שרק גדל וגדל וגדל ומולי הופיע זאב גדול ואפור שחור עם קצת לבן בעל כנפי עטלף גדולות ושתי ניבי ענק יצאו לו מהפה והיו באורך 10 סנטימטרים וניראו ענקיים כמו פיגיונות, סימן של ירח הופיע על שני ה"כתפיים" של הרגליים הקידמיות וזהרו בכסף והוא ניראה כמו זאב גדול ופראי, לא כמו הזאבים הקטנים האלה, זאב אסייתי גדול ושרירי
"הוו ושחכתי השם האמיתי שלי זה נאמיריון או בקיצור נאמ, אני פשט אוהב את הכינוי דומינו- נו אז אתה מתכוון לעלות עליי או להמשיך לבהות בי?" הוא שאל ופשוט עליתי עליו, וואו הוא היה מדהים, הוא עף במהירות כמו פגסוס אבל ההרגשה לגמרי שונה, הוא היה פרוותי אבל נראה מאיים.
"אני דורש שתקנה לי אוכף, זה לא נוח ככה שתרכב עליי" הוא העיר לי בזמן שהחזקתי אותו חזק כדי לא ליפול ומדי פעם גם אני סוג של תלשתי לו מהפרווה שיערות בטעות, אופס?
נחטנו באמצע האי המתוכנן באמצע הים ועד כמה שהמקום הזה היה יפה הים עשה לי בחילה.
"עידן בוא תעזור לי רגע עם התוכנית, מה רשום כאן?" שאל אותי שון
"את העמודים לעשות משיש" קראתי
"קדימה לעבודה" קרא שון לצוות בני אתנה והיפייסטוס נילהבים
המקום היה לרוב הריסות אבל להגנתם הם היו מהירים מאוד, 3 ביום.
"כמה בני אתנה באו אל דומינו וליטפו אותו והוא התכווץ לגודל קטן חזרה וברח מהן אל היד שלי
"רוצות ללטף אותו? אני לא יכול להבטיח שהוא לא ינשך אבל זה לא כואב" הושטתי אותו לאחיותי אבל הן לקחו אותו בגועל ובפנים חמוצות והמשיכו ללטף אותו תוך כדי היערות כמו "הוא כזה חמוד"
"תודה עידן, אין בעד מה" אמרתי ועניתי לעצמי ברטינה
גם בני האדס וגם בני אתנה שונאים אותי אני צריך להשלים עם זה. אני לעולם לא יהיה חלק מהם.
"עידן בוא תעזור לי להרים את הערימת ברזלים הזו" קרא אליי בן היפייסטוס בעל שיער שחור קצר עם בלורית ועיניים חומות אדומות כמו ברזל לוהט והוא היה שרירי אבל חאניותר מדי אז רצתי לעזור לו, וכמובן שאני לא חזק מספיק להרים איתו את זה השתמשתי בצללים שיעזרו לנו ושימשו לי כידיים חזקות יותר.
הבן היפייסטוס קצת ניבהל שנגע בצללים אבל נירגע קצת
"תגיד איך קוראים לך?" שאלתי
"דיימן" הוא אמר ברוגז כאילו לא בא לו ממש לדבר
"אוקיי אני מנסה לפתח פה נושא שיחה, עדיף שנדבר ונעשה משהו חוץ מעבודה כי אם רק נעבוד יהיה משעמם לא? חוץ מזה אתה אחראי על השירטוטים שלי נכון? עדיף שנדע לתקשר" אמרתי
"פשוט עזוב אותי, פשוט אין לי מצב רוח ממש השבוע" הוא נאנח
"מה קרה? מי עשה מה? ועם איזה מפלצת אתה מעדיף שאני אזרוק לטרטרוס את את האשם?" שאלתי והוא צחק אבל נראה מבועט
"זה בסדר. אני יכול לחיות עם שיברון לב לא ביג דיל" הוא אמר והנחנו את המוטות הברזל
"הווו, אני לא אחטטן אם לא באלך לדבר על זה" אמרתי
"זה בסדר פשוט, חברה שלי בת היפנוס, הערתי אותה בטעות כי קניתי לה שרשרת והיא מלמלה משהו על זה שהיא ניפרדת ממני" הוא נאנח
"תרגע היא רק בת היפנוס אידיוט, אל תעיר אותה לעולם, היא תדבר שטויות, אני די בטוח שהיא לא התכוונה לזה" אמרתי
"באמת?" הוא שאלה והושיט יד לכיס שלו והוציא שרשרת עם עם סמל של אש וירח ולב ביניהם
"האש זה אני והירח זה היא כי כאילו היפייסטוס זה אש והיפנוס זה שינה אז לילה וירח..." הוא הסמיק "הבנתי" קטעתי אותו
"בוא, עזוב את העבודה שלנו, אתה רק יכול לארגן לי אוכף?" שאלתי
"למה?" שאל דיימן
"כי אנחנו הולכים לעשות לחברה שלך הפתעה מהסרטים" אמרתי
"אין בעיה" הוא רץ בלהיטות להביא לי אוכף
"אני צריך שתשרוק שריקה חזקה, אני לא יודע ולא מסוגל לזה פיזית אז..." אמרתי ולפני שגמרתי משפט הוא שרק חזק ודומינו הופיע לצידנו
"דומינו תהפוך שוב לגדול" אמרתי
"תקרא לי נאמ" אמר דומינו
"בסדר דומינו" הוצאתי לשון
דומינו התחיל לזהור והפך לזאב גדול מאוד הנחתי עליו את האוכף והצלחתי לשכנע את דיימן לעלות והמראנו
"איפה חברה שלך גרה?" שאלתי
"שכונת גולד דירה 34 ניו יורק" הוא ענה
"לא רחוק, קדימה דומינו שמעת אותו" אמרתי ועשיתי מסע צללים קצר לחנות גיטרות ולקחתי גיטרה "אני אחזיר אותה, נישבע" אמרתי למוכר ונעלמתי לגב של דומינו מהר בזמן שהוא מבולבל
"למה הגיטרה?" שאל דיימן
"לסרנדה שאתה תשיר לחברה שלך תוך כדי שאתה נותן לה את השרשרת" אמרתי
"מה?! לאאאא, אני לא מוכן" הוא אמר
"אז כנראה היא לא תחזור אלייך" משכתי בכתפיי
"בסדר בסדר" הוא נאנח והתחלנו לנחוט
"אלכס!" קרא דיימן ויצאה מהחלון ילדה בת מבט מנומנם בעלת לחיים ורודות ושיער גלי חום פרוע כאילו זה עטה קמה עיניים ירוקות וחיוך קטן
"רדי שניה למטה" הוא אמר והיא ירדה אליו אז התחלתי לנגן עם הגיטרה שלי (של המוכר)
תמיד רציתי להיות נגן ליווי כזה של הזמר בסרנדות, תמיד יש להם שפם מצחיק אז לקחתי את אחד התלתלים שלי ושמתי אותו מעל הפה שיראה כמו שפם.
דיימן התחיל לשיר ואני לא אשקר הוא שר סביר מינוס אבל זה עדיף עליי שר אז...
בקיצור אחרי זה הוא נתן לה את השרשרת והם בהו אחד בשניה, הוא היה יותר גבוהה ממנה ושרירי בעודה היא ממש נמוכה, קצת מעל הגובה שלי.
הוא נתן לה את השרשרת והיא שאלה "מה עכשיו?"
"Kiss her!" צעקתי
הם צחקו והתנשקו ואני פיספסתי את זה בדיוק באו כוחות משטרה לעצור אותי על גנבת גיטרה.
נעלמתי להם במסע צללים אל חנות המוזיקה "תודה רבה על הגיטרה" אמרתי והחזרתי אותה למקום שלה ונעלמתי שוב במסע צללים בזמן שהמוכר נראה שוב מבולבל. חזרתי אל האתר והמשכתי לפקח שבונים את כל ה10 שלי כראוי עד 23:45 שכבר הייתי עייף אז הלכתי חזרה למלונה לישון במיטה המתקפלת שלי ליד הלן הרדומה.