יומני המפלצות (המשך ליומן חצוי)- טורניר גיבורים ומפלצות 4 הקצוות

ברית עם ילדת הארטיקים

נ.מ סאני

כשכירון אמר את שמי הרגשתי כאילו העולם עצר מלכת, יכולתי להרגיש את הכמות העצומה של המבטים שננעצים בי.
קיללתי בתוך תוכי והעברתי את מבטי בשביל לראות פרצוף מוכר שאוכל לפחות להרגיש שאני לא לבד בזה, סרקתי את ההמון במהירות עד שפגשתי במבטו של עידו, הוא סימן לי בשאלה בעזרת ידו, משכתי בכתפיי וביטאתי ללא קול את המילים "אין לי מושג".
לפתע אור כסוף הציף את שדה הראייה שלי ואחרי שהסינוור עבר ראיתי בחורה עומדת קרוב אליי, "לכל השואלים אני שמתי את הפתק של סאנשיין מסיבות אישיות" אמרה בקול רם שכל הסובבים שמעו אותה, "ביכולתי לבחור את המתמודדות שלי" הוסיפה וחייכה לעברי, תהיתי מה עובר בראש של האלה הזאת.
"בהצלחה מתוקה" אמרה בקול שקט יותר וקרצה לי לפני שנעלמה, כעבור מספר רגעים הקריאו בעוד שני שמות אבל לא הייתי מרוכזת ופיספסתי אותם.
לפני שכירון סיים את דבריו אני הלכתי משם במהירות לכיוון של היער, כשעברתי את האיזור המואר מלא האנשים פרצתי בריצה אל העצים, הלב שלי פעם בחוזקה עד שיכולתי לשמוע אותו באוזניי ובחילה נוצרה בבטני.
אני לא הייתי חלשה מבחינה פיזית או נפשית, עברתי כל מיני דברים בחיים אבל משום מה זה הרגיש לי שונה הפעם, הייתה לי תחושה רעה בנוגע למה שאמור לבוא ובדרך כלל תחושות הבטן שלי נכונות.
המנכתי את קצה הריצה שלי כששמעתי את הקול של נייט רודף אחרי, הוא הגיע אליי במהירות אחרי שעצרתי והיה לי מוזר לראות כמה שהשיער שלו היה בולט על הרקע של היער ההולך ומחשיך ככל שהשמש שוקעת אל האופק מחוץ ליער שבו עמדנו, "מה אתה רוצה?" שאלתי בהכנעה, "מה זה היה הקטע הזה עם ארטמיס?" שאל, "אין לי מושג מה האלה המשוגעת הזאת רוצה ממני" אמרתי, "שמעתי שעדיף לא לכנות את האלים בשמות גנאי" אמר, פלטתי נחרת בוז, הוא הטה את ראשו לצד ועשה פרצוף של כלבלב עצוב.
"אוי נו אני שונאת את הפרצוף הזה" אמרתי, הוא עדיין המשיך לעשות את הפרצוף הזה בשתיקה, נאנחתי וצבטתי את גשר אפי בעייפות, הוא הפסיק לעשות את הפרצוף והביט בי מודאג, "את בסדר?" שאל והתקרב אליי, "כן" שיקרתי, הוא שם אצבע מתחת לסנטרי והכריח אותי להסתכל עליו, "היי, הטורניר המפגר הזה קטן עלייך" אמר, "אני יודעת אני יודעת אבל יש לי תחושה רעה כאילו משהו הולך לקרות" אמרתי ושילבתי ידיים, "מה זאת אומרת?" שאל ושילב ידיים כמותי.
"אני לא יודעת אבל זה בטוח לא דובון אכפתי שירד ממרכבה ויחלק טופי לכולם" אמרתי, נייט ואני שתקנו במשך זמן מסוים ויכולתי לנחש ששנינו חושבים על אותם הדברים, הוא הביט בי כשפיהקתי ויכולתי לראות את עיניו מבזיקות בחשכה, "אולי כדי שתלכי לישון" אמר, "ולראות איך כל ביתן אפולו נועץ בי מבטים? נו טנק יו סיר" אמרתי, "אז תשני ביער" אמר, "ההרפיות יאכלו אותי" אמרתי, "אז אני אוכל אותם כשתשני" אמר בחיוך.
התיישבתי עם הגב אל בול עץ נפול ונייט התיישב לידי, נשענתי על כתפו והוא כרך את זרועו סביבי ולא עבר זמן רב עד שנרדמתי אבל השלווה הזאת הופרה על ידי לשון רטובה של חיה שהועבר על הלחי שלי, בהתחלה חשבתי שזה אולי נייט שהפך לזאב ומנסה להציק לי אבל כשפקחתי את עייני במקום פרווה אדמונית ראיתי פרווה לבנה.
פלטתי אנחה והתיישבתי, הייתי בתוך חדר מתכתי סגור, הזאבה הושיטה לי סרט לבן-אפרפר עם ציור של ירח עליו, לקחתי את זה ממנה וקשרתי על ידי אבל לפתע הרצפה התחילה לעלות למעלה והתקרה נפתחה כמו צוהר.
נעמדתי וכיסיתי את עייני מפני השמש המסנוורת וקיללתי בליבי את אפולו על זה, יכולתי לשמוע אנשים מריעים למרות שלא ראיתי אותם, המעמדים שעליהם עמדו הזוגות המשתתפים היו בתוך מכתש של חול זהוב אבל הכל מסביב למכתש היה רק ביצה מלאת בוץ ועצים.
כשהספירה התחילה מ5 לאחור יכולתי להבחין במבטים שכולם מעבירים אחד לשני, הבטתי אל הבוץ מלפניי וראיתי דברים מנצנצים פה ושם בבוץ ובדיוק כשהספירה נגמרה הרגשה מוזרה תקפה אותי, לא היה לי זמן לחשוב על זה יותר מידי ופשוט זינקתי בספרינט בירידה אל כיוון העצים ובדרך אספתי משהו שהיה נראה כמו נרתיק מיוחד מלא בסכינים זהות, לפני שנכנסתי בין העצים ראיתי את הקנטאורית הרומית וזרקתי עלייה כמה סכינים בשביל להתרגל להשתמש בהם, לא ידעתי אם פגעתי בה כי נכנסתי אל היער אבל אז הבחנתי בהלן.
אף פעם לא סבלתי אותה, הוצאתי במהירות את אחד הסכינים וזרקתי עלייה בכעס.
היא הצליחה להתחמק ורק שרטתי את מצחה, קיללתי בשקט ולפני ששמתי לב מה קורה ענף בצורת חץ שרט את זרועי, קשרתי במהירות את הסרט של הקבוצה שלי על החתך ועצרתי את הדימום אבל שפניתי להביט בה היא ברחה.
"פעם הבאה תרוצי מהר יותר פרת שמש" אמר קול מאחורי, העלתי חיוך על פניי לפני שהסתובבתי אל בל שעמדה מאחוריי, "ראש בועה!" קראתי בצחוק, בל נראתה יותר עצבנית מבדרך כלל, "אוקיי לפני שאת הורגת אותי עם שפיצי קרח אני רוצה להגיד לך שאני רוצה לעשות איתך ברי-" התחלתי להגיד אבל אז הבחנתי בעידן הולך בין העצים, בל שמה לב איך מבטי קפא והיא הסתובבה לראות למה, הבחילה בבטני התגברה וידי הושטה אוטומטית לנעוץ לבל סכין בגזע המוח כשהבנתי מה עובר לה בראש.
אבל אז רעיון עלה במוחי, זרקתי את הסכין וזה פגע בכוונה ליד עידן, "תראי מה מצאתי, איזה מפלצת חמודה, אפשר לשמור אותה?" שאלתי בציחקוק, "לא לא לא לא אבל למה שלא נהרוג אותו?" שאלה בל.
עידן הסתובב אלינו, "שלום קרן אור, שלום ילדת ארטיקים" אמר, העלתי על פניי הבעה משועשעת וכועסת אך מזויפת, "אהבתי את מה שעשית בל, תחמני במיוחד" אמר עידן, "תודה תודה אני יודעת שאני גאון" אמרה בל, "אתן רוצות להרוג אותי?" שאל עידן, בל ציחקקה ואני ביחד איתה.
הכל קרה מהר אחרי זה, בל זרקה עליו חנית מקרח והוא חסם אותה בעזרת מוט שצץ משום מקום, זרקתי אליו סכין ולפתע הוא פשוט נבלע בצללים שהוא יצר על המוט, הופתעתי מזה אבל אז בל העיפה אותו בעזרת קרח.
הוא נפל אל הבוץ ובל ריתקה אותו בעזרת קרח לאדמה, היא התחילה לבעוט בו ולשרוט אותו ואני צפיתי בזה כמו סתומה, הרגשתי את הדם אוזל מפניי כשהוא צרח.
סטרתי לעצמי במחשבות כשנזכרתי לפעול לפי התוכנית והצטרפתי לחגיגת הבעיטות, הוא עשה מסע צללים כמה מטרים מאיתנו והתחיל לרוץ.
"תביאי לו לברוח, הוא פחדן מידי בשביל שתינו" אמרתי בערמומיות, זה העלה חיוך שמח על פני בל וההרגשה הרעה שלי חזרה, "בואי נחפש את המפלצת השניה" אמרה בל, חייכתי, "בואי נשחט את המפלצת הזאת" אמרתי, "בכיף" ענתה.
לפתע ענף מלא קוצים ננעץ בגבי, כיביתי את הכאב ותלשתי אותם ממני, קרח התחיל להתפשט ליד בל והבחנתי בהלן יושבת על עץ והיא שילחה כדור עץ בצורה כזאת שזה ינראה כאילו בה מהכיוון ההפוך אלייה, כשבל הסתובבה ואני גם היא נעלמה מההעץ ויכולתי לשמוע את הצעדים שלה כשהתחילה לרוץ.
"בל למה שלא תחפשי בכיוון הזה ואני בכיוון הזה?" שאלתי כשהצבעתי אל מקומות שונים, היא הינהנה והלכה לחפש למרות שידעתי לאיפה הלן ברחה, עקבתי אחרי השביל שבו היו עשבים רמוסים וענפים שבורים אבל כשהגעתי למקום שבו התחבאה הלן...נתברר שהיא לא הייתה היחידה שם.
היא עמדה מאחורי עידן והצמידה לו משהו חד לגרון, רציתי מאד לזרוק עלייה סכין ולשחוט אותה עד שתדמם לרגליי, לא סבלתי את הכלבה הזאת אף פעם.