יומני המפלצות (המשך ליומן חצוי)- טורניר גיבורים ומפלצות 4 הקצוות

אני מגיע למלונה

נ.מ הלן
הרעש שם היה נוראי, מליוני צעקות של שיגעון וטירוף טילטלו את המלונה הלחה שבכניסתה לפידים בוערים וציבעוניות כמו ירוק וכחול ואדום ואפילו סגול, המלונה עצמה הייתה מלאת רעש ונראתה כמו מועדון ענק, הכלאות מוזרות של איברי בני אדם וזאבים היה מכל אבר, היה בר מלא משקאות אדומים וכורסאות מעופשות מעור שחור היו מפוזרות בפינות מעט קרועות משריטות "ואם אני רוצה לברוח מהבלגן הזה?" שאלתי את מיה בצעקה
"בטאי אחריי, כבר פספסת את הסעודה הגדולה אז נלך לחדר שלך" אמרה מיה והובילה אותי לכיוון דלת שהייתה ליד מגברים, היה שם מסדרון לבן בעל הרבה דלתות ממוספרות נראלי 200 ובמסדרון היו הרבה תמונות של זאבים ובקצה המסדרון דלת חומה שנראתה בולטת מכל הדלתות הלבנות, "החדר הישן של עידן שלך בינתיים עד שנמצא חדר פנוי, חדר מספר 3" אמרה לי מיה
"אין בעיה" אמרתי ונכנסתי לחדר בתמימותי אבל לא האמנתי שעידן עד כדי כך אפל, החדר היה כולו שחור עד אפס מקום לצבעים אחרים, פה ושם כמה דברים אדומים כדם וכסופים, רצתי ישר לגיטרה שהייתה מונחת בצד של החדר והתחלתי לנגן, הגיטרה לא הייתה ממש הסגנון שלי אבל היא הייתה כל כך טובה שלא יכולתי להפסיק לנגן, האור המועט שהיה בחדר נכבה פתאום, הרגשתי יד על הפה שלי, נגררתי קשורה למחוץ לחדר שלי, עד שהצלחתי להשתחרר כבר לא ידעתי איפה אני, הייתי כלואה בתוך חדר ממתכת לבנה, מולי עמדה אישה בגיל 25 לחייה בעל שיער חלק וחום כמו מים ועיניים שחורות מלוחסנות, "אוי את הולכת לחתוף..." קמתי אליה מהרצפה הקרה ודהרתי בכעס לכיוונה
"כן היית מתה" היא אמרה בשפה לא מזוהה אבל הבנתי אותה, ושניה לפני שהתעלפתי שמעתי צליל מתכת שנחבט בראשי.

נ.מ עידן
ירדתי חזרה לבית שלי ונשכבתי על הספה, כיביתי את עצמי בבד ונרדמתי, בחלום העכביש שוב הופיע על היד שלי ער מתמיד, הוא רעד בחוזקה והקורים שכתבו אומברה שינו אותיות ולאט לאט נקרעו לקורים קטנים ונספגו בעור שלי כלא היו, הצמרמורת שלי חדרה בי, אחד הפחדים שלי הרגע קועקע עליי! העכביש המשיך לרעוד עוד ועוד עד שהפך לנמר, נמר לבן בעל פסים שחורים שרץ על העור שלי, חצי סער היה מצויר בשחור על מצחו, הוא חי בתוכי, ואז אפולו הופיע שוב מולי
"עידן תקשיב, ראיתי מה יהיה בעתיד שוב, אתה חייב להיזהר יותר עם הלן, בקצב הזה היא תמות ומלחמה גדולה תתחיל, והיא לא תיפסק, הקעקוע הזה שלך, איני יכול לספר עליו הרבה אבל רק שתדע שהוא בצורת עכביש בגללי, נכון יותר מפחיד שאחד הפחדים שלך מקועקע עלייך מאשר סתם נמר? בקיצור שמור על הלן טוב יותר, אני יכול להתערב במעשיכם אבל בצורה מוגבלת ביותר, אינך רוצה שתפרוץ מלחמה לא?" שאל אפולו ודיבר מהר שבקושי עיכלתי
"עד כמה גרוע מלחמה יכולה להיות?" שאלתי
"אתה באמת רוצה לראות?" הוא שאל
"לא לא, עזוב לא משנה, בסדר" הנהנתי
"אני אתן לך עוד הזדמנות אחרונה, מעבר לזה אני איני יכול להתערב" הוא קרץ לי קריצה במבט מוזר וחיוך דבילי על פניו ואז התעוררתי
הייתי במיטה אבל לא זיהיתי אותה בכלל, או שבעצם כן, זו הייתה המיטה שלי במלונה, והלן ישנה לצידי בפרצוף שליו שנינו היינו תחת שמיכה קטנה, קמתי מיד מהמיטה, אוי נו אפולו...
מתי אנשים יבינו שאנחנו לא זוג ושאנחנו רק ידידים, ברצינות זה היה רק שיקוי אהבה מטונף.
"נאמ נאמ בוקר טוב עידן" הלן שיפשפה את עיניה
"רגע, עידן? מה אתה עושה פה? קרה משהו לג'ורג'? למה אני פה?" היא שאלה
"ועוד שאלה אתה יכול לתת לי להתלבש? כי חצי מהפיג'מה שלי קרוע עוד מהפעם האחרונה שהיה לי סיוט, אוחח זה נוראי שאתה שורט את עצמך מכל סיוט עם ציפורני זאב, ןכמו שאתה בטח יודע לסדר תלתלים בבוקר זה לא פשוט, לא יזיק גם לך לסדר אותם קצת" הלן הסתתרה מאחורי שמיכה שחורה והצביע על השיער שלי
נהיה לי חם ונראלי שהסמקתי אולי, מה? זה מקרה מאוד מביך... אבל מיד הרכנתי ראש בצורה מבוישת ויצאתי מהחדר אל המסדרון הלבן, ניסיתי לסדר מעט את השיער שלי עד שהיא קראה "אתה יכול להכנס" וחזרתי לחדר, היא הייתה עם שיער מסודר למחצה ועיניה עייפות אבל עדיין נוצצות, חולצתה הייתה בצבע תכלת והמשקפיים שלה ישבו ברשלנות על אפה היא לבשה מכנסי פרווה שקרועים משריטות וחשפו שריטות שטוחות באיזור מתחת לברכיים ובכל זאת היא עדיין נראתה יפה כמו שאר אנשי הזאב
"את בסדר? לעזור לך עם הפצעים? רוצה נקטר? רגע, השריטות הם בכל הגוף או רק מתחת לברכיים?" פתחתי שיחה בפניקה טהורה, א. זאת הלן, ברור שאני אדאג לה, ב. השבוע של אפולו די הלחיצה אותי, כל פציע היא קריטית
" עידן תירגע קצת אני בסדר, נחטפתי על ידי אישה מוזרה והתעוררתי כאן אז זה לא ממש ביג דיל, למה אתה כאן?" היא גיחכה במעט תוך כדי דבריה
"וואט דה פאק?! חטפו אותך? אפולו צדק אני צריך לשמור יותר" אמרתי
"מה אפולו? וכן חטפו אותי אבל בצורה מוזרה התעוררתי פה" שאלה הלן
"לא משנה, אני הולך" אמרתי ונעלמתי במסע צללים לבית, ג׳ורג׳ קפץ על המיטה שלו (שלי) בזמן שארזתי תיק
"אם ההורים שואלים אותי איפה אני אז עברתי למלונה למשך השנה ושאתה תגור בחדר שלי" אמרתי ונעלמתי שוב חזרה למלונה
"אמממ עידן? אין בית ספר?" שאלה הלן שהופעתי
"שיט! בואי מהר במסע צללים, עוד 5 דקות צילצול" חטפתי את ידה והיא פלטה אנחת הפתעה
"אחח" נאנקתי שעוד קוצים משפדים לי את הבשר
"איך זה ששום דבר לא פגע בך?!" שאלתי
"אני בת דמטר גאון, הצמחים אוהבים אותי, ונראה שפחות אותך" היא אמרה ושלפה בכישוף כזה את כל הקוצים כל פניי שרוטות וסחרחורת קלה עברה בי, יותר מדי מסעות צללים בזמן כל כך קצת, הלן השעינה אותי עליה ועזרה לי ללכת לכיוון שער בית ספר.