יומני המפלצות (המשך ליומן חצוי)- טורניר גיבורים ומפלצות 4 הקצוות

מעולם לא ידעתי שאני יכולה להפוך לענק הירוק.

נ.מ הלן

הוא התקרב אליי, רושף וכועס עומד לתקוף.
הוא זינק עליי בשיניים חשופות מלאות רוק רעב לדמי.
התקופפתי מהר, לא יודעת מה עשיתי אבל התחלתי לרחף בסערה של עלים סביבי, זוהר ירוק קרן ממני, כך גם עידן רק בשחור.
לא רציתי להילחם בו אבל אין ברירה.
חצי מהג'ונגל הואר בירוק ממני, פלטתי אנרגיות אור עצומות התפשטות על חצי זירה, הכל גדל וצמח.
והחצי השחור שעידן פלט השחיט הכל, כל החלק הזוהר שהוא פלט, גרם לכל מה שנגע בו למות.
כל מה שאני זוכרת שנכנסתי למין טראנס כזה, לא שלטתי במעשיי, פשוט הגוף שלי החליט בעצמו.
ראיתי את שאר המתחרים בורחים מהאור השחור שנוצר, כולם קובצו מתחתיי ממלמלים, אפילו לא תוקפים זה את זה, סאני, נערת הקרח, הזאבה הלבנה, הקנטאורית ואפילו בן הוולקן שנראה מלוכלך מפיח ומזיע.
לפני ששמתי לב עידן זינק עליי, הוא שרט את פניי מהר, בעטתי בו והתחלתי להכות אותו, בעטתי בפניו והוא עף אחורה בחוזקה.
הוא התעושש מהר והתחיל לשלח בי גלונים של צללים, זה הרגיש כמו נוזל מוצק כזה, כמו שילוב של אש עם קרח, זה היה קר אבל שורף.
עפתי עד לתקרת הזירה והתחלתי ליפול מטה.
קמתי מהר והתחלתי לחבוט בו בחוזקה עם עץ שזימנתי.
טסתי אליו מהר יותר מתחרטת על כל מכה שנתתי לו, צרחת כעס נבקעה מפי בזעם וטילטלה את הזירה.
תפסתי בחולצתו של עידן והשלחתי אותו למעלה מחכה שיחזור בעזרת כוח המשיכה, הוא חזר מהר אך ללא סימן חיים, עמדתי לבעוט בו בחוזקה אך הוא תפס ברגלי סובב אותי מהר והשליח לאדמה בחוזקה.
מכתש חדש נוצר מהחבטה שלי באדמה.
שוט ירוק נוצר בידי ועליתי חזרה לאוויר.
הרגשתי הרסנית יותר מהענק הירוק.
הצלפתי בעידן אבל הוא תפס בשוט ומשך אותי אליו מהר נתנתי לו בעיטה בבטן בזמן שהוא נתן לי אגרוף מלמטה בלסת ושנינו עפנו אני כלפיי מעלה והוא אחורנית.
עפתי אליו והתחלתי לתת לו אגרופים בבטן בכאס, כל מה שחשבתי זה לראות את הגופה שלו שרועה על הרצפה מדממת, לא שלטתי בעצמי.
הוא תפס את אגרופי בכוח והעיף אותי למעלה, הוא השתגר לשם מהר ועם הרגל בעט בי למטה.
מה יש לו?!
הוא התחיל לעוף אליי עצבני מתמיד.
תפסתי בזרועותיו ועפתי כלפי מטה, נפלתי אותו על האדמה והתחלתי לתקוף אותו עם שריטות בזמן שאני מעליו והוא שרוי על האדמה, כולו היה איכור זהוב אבל הוא בעט בי זינק על רגליו קפץ בצורה שהוא הסתובב באוויר ובעט בי מכל כיוון.
תפסתי ברגלו והשלחתי על עץ, הקרב שלנו הזכיר קרב בין שני טורפי אלפה שנלחמים על חייהם.
לא שלטתי במעשיי, ונראה שגם הוא, כולם צפו בנו, האור התעצם יותר ויותר, כל הפציעות שלי התרפאו במהרה אבל נראה שעידן רק נפצע יותר ויותר.
עמדנו מרחפים זה מול זה, יריתי קרן ירוקה של צמחים בפנים, כל הטבע שיש התרכז בתוך הקרן הזו והוא ירה קרן צללים נגדית, הקרניים נחצו לחצי חזק של צללים ששרק ליד אוזני וחצי של קרן שלי לידו.
בלי שהוא שם לב תפסתי אותו עם עץ ג'ונגל שציוויתי עליו לתקוף, הוא עף אליי ונתתי לו אגרוף לאף שנשמע קנאק אדיר והדף ענק שהעיף אותו אל האזור השחור שהוא יצר שהתחיל לקטון במטר.
הוא קם, כולו מלא איכור, הוא בא לקרתי שואג בצרחת אימים, תפריו נינעלי על ידי ושיניו ננעצו בי, הדפתי אותו ממני בידי הפנויה אך הוא הספיק לתלוש את ידי עד לאיזור המרפק, הכאב פעם והכה בי כמו אלפיי סכינים קטנים שמנסים לצאת ממני ולקרוע את בשרי.
אבל רגש עיקצץ בי, אנדרלין חובט בי, הגברתי את האנרגיה שלי ואת הכוח, עורי ירקרק חום, גופי התחמם ברוח חיים  עלים נעטפו סביבי כבגד ועליהם עץ כשיריון, ציפורניי התארכו ושיניי גדלו והתקשו.
כל גופי התחזק לנגד עיניי, האור התעצם למימדים ענקיים, אני מתחזקת וגדלה מעבר למה שיכולתי, הרגשתי עייפה כל כך ועם זאת הרגש האנדרנלין הכוח בעט בי וסיחרר אותי מכל כיוון, כל  מי שמתחתיי פלט יניקת פליאה ופחד, העולם רעד וגם שתק ביחד, סער ועם זאת התפתח ברוגע, כל הג'ונגל גדל, עצים הגיעו בצמרת אליי והדשה צמח לגובה מטר הפרחים גדלו ולגודל שפרח אחד יכל לספק חיים שלמים לכוורת דבורים,  העלים הגיעו לגודל מטריה גדולה.
הוא עט אליי פעם שניה אבל תפסתי אותו והעפתי אותו על עץ ענק, הוא התחיל לצנוח חוטף חבטה אחר חבטה מהענפים הענקיים, הוא השמיד את העץ שהתפורר כמו שכמעט הרג את הזאבה הלבנה, ידו התחילה לזהור בשחור ושיניו נראו רעבות לבשרי.
הוא הסתער אליי מהר יותר ממקודם, שאגת אימה צילצלה באוזניי, קשרתי אותו עם שרכים של העצים אבל הוא השתחררר מהר, יריתי עליו קוצים כדי להאט אותו אך לשיו, חסמתי אותו עם קיר צמחים באובי מטר והוא פשוט שבר אותו, נרטעתי לאחור אבל הוא היה יהיר, ניצלתי את הביטחון המופרז שלו ובעטתי כל כך חזק ששהוא הקיא איכור ופניו נמלאו פליאה אבל הוא התאשת ובעט בי הרחק ושן אחת נפלה לי אבל זה לא שינה לי, גופי התחיל להתרפות וידי כבר חזרה למצבה הרגיל והשן התחילה לגדול מעט אבל לא התעסקתי בזה.
הגוף שלי כבר התעייף מכל הקרב הזה, השמיים נצבעו באדום דם, יכולתי להרגיש את מאות אלפי חצויים הציידות ואנשי הזאב שצופים בי, נועצים בי מבטים מה יהיה במהלך הבא שלי.
אני רק בידור, לא אכפת להם בכלל שאני נלחמת פה על החיים שלי, אני רק בובה ישנה שהם רוצים לזרוק, אני לא אתן להם את הסיפוק הזה, אני אשרוד אני חייבת לשרוד אין מצב שאני אתן להם לראות בי כמשהו שהם יכולים לזרוק.
עידן חזר מלמעלה ובעטתי בו בחוזקה ולקחתי לא בזמן הזה "אני מצתערת" אמרתי בקול חנוק בזמן שדימעה אחת ירדה מעיני.
הוא נאנק והתחלתי לבכות, מה עשיתי? מה קורה לי? הבטתי בידיי, מוכתמות בדמו הזהוב, נתתי להם את מה שהם רצו בלי לשים לב כל הזמן הזה, נתתי להם קרב, את ההדרן שהם ביקשו ממני, אני מפלצת לא פחות מהם.
הנחתי יד על פי ודמעות החלו לעלות בעיני לעוור אותי, בכיתי ולא יכולתי לראות כלום.
שמעתי צרחה מתחתיי, הזאבה הלבנה נכנסה לאיזור השחור בטעות, גופה השחיר והתפורר העלה עשן.
הקנטאורית התחילה לבכות לנגד גופת הזאבה, רק מוות יוצא מהטורניר הזה, רק מוות.
אני מפלצת, אני גרמתי לכל זה, אני נוראית כל כך, אין פלא שרוצים במותי אני מכונת הרג מטורפת, אני צריכה למות!
הדמעות נצנצו על עורי הירקרק חום, קור עז התפשט בדמי ועיניי נצצו בעודי מדשדשת בעיוורון מדמעותי החמות.
אור סגול הצתבר מולי מולי, הרגשתי שמשהו שואב אותי, רוח פגעה בגבי.
שיפשפתי את עיניי וראיתי את עידן וסביבו פתיתים שחורים מסתחררים, נראה שהוא לא שולט בעצמי כלל.
האזור השחור גדל, כל האור שהיה נשאב לתוכו ונעלם, רוח סררה.
"עידן! תרגע!" צרחתי אליו, הוא נראה כאילו העולם קורס עליו.
עפתי לעברו וחיבקתי אותו חזק, הסערה התעצמה יותר ויותר כל העולם השתגע, וברגע אחד.
הכל נגמר, כל האור השחור נעלם, כל הדבר הזה נעלם, הרוח שתקה, כל הזירה כוסתה באור שלי, הרגשתי חפץ חד בחזי כמעט קורע את בשרי התנתקתי מהחיבוק וראיתי את עידן במצבו הרגיל, ללא כל סימן חיים, וחץ מאולתר מאבן חדה ומקל שנכנס בגבו ויצא מהחזה שלו.
ישר דרך הלב שלו...