יומני המפלצות (המשך ליומן חצוי)- טורניר גיבורים ומפלצות 4 הקצוות

יש לי מתנקש ושמדברים על זה קטנצ׳יק 2 מתעורר

נ.מ הלן

שמעתי רעש שרעם מאוזניי וקמתי על רגלי
"עידן בוא" קראתי בזמן שהוא קם מנקה את עצמו מחול
"אתם לא הולכים לשום מקום" שמעתי קול ובמחצית השניה לפני שהוא זרק עלינו פצצה הספרתי לראות מי זה, זה לא הגיוני, לא הוא, דווקה הוא?! אני לא מאמינה, הנוכל הזה...
ואז הפצצה התפוצצה, הרגשתי שאלפי מחטים נצמדים לגוף שלי וקורעים ממני את הבשר ונמלים ערסיות עוקצות אותי ללא הרף
ואז נפלתי על הקרקע שרוע מפרקסת בגסיסה אחרי פיצוץ, חצי מהבטן שלי מלאת דם, הכל צרב ושרף לי הרגשתי שהבטן שלי מלאה בבצק והוא טופח וטופח ומוחץ את העיברים שלי עד שיתפוצצו, ניסיתי להשאר ערה עוד קצת, לשאוב כוח מהיער, שהוא חלף על פני הוא בעט לי בפנים וכך עשה גם לעידן, הרגשתי זעם מצתבר בי, הכל סביבי היה מואר באש, הרגשתי להבות עוברות לי בעורקים, שמעתי קול חשמל סטטי נטען שהתלווה לקול הלהבות שהיו סביבנו וזה הדבר האחרון שאני זוכרת, בלי מי זה האיש ההוא או מה קרה

התעוררתי במרפאה הייתי חבושה בכל כולי,
"מה הולך פה?" שאלתי את אחד מבני אפולו
"ניסו להתנקש בך, את זוכרת אולי מי זה? יש לך מזל שקייל מיה קווין רויס והלגה באו לעזור לכם" שאל בן אפולו
"מה זאת אומרת לכם?!" שאלתי ובן האפולו הניד בראשו לכיוון עידן שהיה בתרדמת
"א- אפשר להכנס?" שאל קול צפצפני ומתוק
"כן בוא" אמר בן האפולו
"הלן!" הילד בו ה7 קרא לעברי ורץ אלי, השיער שלו היה חום כמו שלי אבל גלי והעיניים שלו ירוקות וגדולות כמו ענבים
"ג׳ורג׳!" קראתי אליו חזרה והוא חיבק אותי
"אז מה שלום הקטנצ׳יק שלי?" שאלתי
"בסדר, את בסדר?" שאל ג׳ורג׳
"כן אני בסדר" השבתי לו למרות שכל הגוף שלי כאב, למרות שכל אות שיצאה לי מהפה הייתה כמו זוג גחלים לוהטים שבערו וגירדו לי את הגרון, שהעין שלי פעמה בכאב והריאות שלי שנאבקו לנשום בכל פעם שעצרתי רגע לדבר,אבל אני חייבת להיות חזקה בשביל אחי, אני האחרונה שנשארה לו מהמשפחה בת התמותה, שאבא שלנו מת ג׳ורג׳ לא קם מהמיטה שלו שבועות וגם שהגענו למחנה הוא התעקש לחזור ולראות את אבא, כמובן ששיקרתי לו שאבא נסע לטיול ארוך של העבודה, לא רציתי שיפגע, רק השנה סיפרתי לו את האמת ובואו נגיד זה לא נגמר טוב, נכון העץ שצורת אגרוף שיש ביער? שהכל סביבו הרוס? כן ג׳ורג׳ יצר אותו והרס את כל הסביבה שלו שגילה את האמת על אבא
"מי זאת? וזה? וזאת וזאת? וזה?" שאל ג׳ורג׳ והצביע על כל בני האפולו בחדר ובסוף על עידן
"אלה הם רופאים, הם עוזרים לי להחלים" ניסיתי להגיד לו ברכות
"וזה... זה קטנצ׳יק 2" אמרתי ג׳ורג׳ והצבעתי על עידן שמחובר למכונת הנשמה, הפיצוץ פגע קרוב יותר אליו מאשר אלי וזה היה לו ממש מתחת לעף, וכן עידן לא יודע שנתתי לו את שם החיבה שלו כי הוא הזכיר לי באיזשהו מובן את ג׳ורג׳, היה להם את אותו ניצוץ ילדותי בעיניים ואותו חיוך קטן ומטופש
"הלן כמה זמן את תהיה פה?" ג׳ורג׳ ישב קרוב יותר מתחת ליד המגוננת שלי
"אני לא יודעת קטנצ׳יק אבל תבטיח לי לא לעשות שטויות שאני פה" אמרתי
"מבטיח" ג׳ורג׳ השיב
"נ.ב לא אני לא זוכרת מי התנקש בי" אמרתי לבן האפולו
"התנקשו בך?!" צעק עידן כאילו קם מהמתים והוריד את מכונת ההנשמה שלו
כולם היו בהלם כאילו זאוס ירד מהשמיים
ואז גורג׳ פרץ דרך הדממה "היי קטנצ׳יק 2"
"וואו אם הייתי יודעת שזה מה שיעיר אותך הייתי אומרת את זה קודם " שאלתי
"חלום, סיפור ארוך, מסתבר שאפולו מחבב אותך, תעני לי מי זה!"
"אפולו? מה הוא קשור?" שאלתי מופתעת שלאלים אכפת ממני
"עזבי לא משנה, בקיצור ניסו להתנקש בך?" עידן צעק וניסה לקום ומיד 2 בנות אפולו דחפו אותו חזרה למיטה בחיוך מה שנראה לי לא יפה בעין, "שחררו אותי!" הוא צעק
"לא לא לא לא לא, לישון עכשיו" אחת מבנות האפולו אמרה כאילו הוא ילד קטן
"חצות" אמרתי בקול והוא הנהן לפני שהזריקו לו חומר הרדמה, הוא קרס על המיטה שלו ובנות האפולו עברו לטפל בי, וכמובן לפני שהזריקו לי "שלא תנסו לדבר בלילה, אנחנו נשמע אתכם" אמרה בת אפולו בחיוך קורן, ואז נרדמתי
קמתי בחצות הליל, "עידן! עידן!" לחשתי אבל אז זץ חשמלי חישמל לי את היד, יש פה חיישני קול...
זרקתי על עידן עט והוא התעורר בבהלה, "יש פה חיישני קול" כתבתי על חוברת שהייתה שם עם כמה עטים וצבעים למרות שבקושי ראיתי מה כתבתי והוא נאלץ למשש כדי להבים מה כתבתי, למה הם נותנים למטופלים שלהם חוברת ציור?! בטח לילדים הקטנים...
"טוב אם ניהיה פה הרבה זמן צריך ליצור קוד, משהו שהם לא יזהו כי חשוך מאוד ובקושי אני רואה" עידן לחש לי אבל עדיין התחשמל ובאמת היה קשה לראות,
לקחתי פנס והיבהבתי בסדר רציף, סימנתי לו A המשכנו ועוד ועוד אותיות, הגדרנו , ו ? ועוד ועוד, עד שאחות הגיע ועשינו את עצמנו ישנים, לקח לה הרבה זמן יחסית להאמין שעידן ישן אבל בסוף הלכה,מה אין להם חיים לאחיות האלה? משמעות חייהן זה רק לטפל ולהציק לי ולעידן?, עידן פתח את העין עם הצלקת השחורה שלו, צחקתי בקול חרישי עד שהחשמל לא הציק בכלל, "ניקס טוב" הוא סימן לי עם פנס
"כן כן גם לך ניקס טוב" למקרה שלא הבנתם כי אתם בני תמותה ניקס היא אלת הלילה אז בגלל זה חצויים אומרים ניקס טוב כדי לחלוק לה כבוד, במקרה שניפול לטרטרוס היא לפחות תגן עלינו
בהיתי בחלל התקרה בביתן, הכל היה לבן כל כך וסטרילי וכל כך מוזר, אני רגילה לטבע לחופש ולהיות פה מקובעת למיטה עלובה, הלכתי לישון לאט לאט לשינה מאוד לא נוחה...