יומני המפלצות (המשך ליומן חצוי)- טורניר גיבורים ומפלצות 4 הקצוות

אין לי לאן ללכת

נ.ב הלן
הימים עברו להם, כל לילה אני ועידן גנבנו פנסים קטנים או שביקשנו שיגנבו בשבילנו ודיברנו שעות על גבי שעות, מצבי השתפר אחרי סדרה של טיפולים מאוד כואבים הצלחתי שוב ללכת וכבר לא כאב לי בגרון, נשארו מעט צלקות אבל חזרתי להרגלי, ביום ששחררו אותי שמתי לב שזירת הקרב סגורה לאלתר, אי אפשר ללכת לשם בכלל,
אחרי יומיים גם עידן השתחרר אבל עדיין הייתה לו צליע ברגל שמאל וקביים למקרה שזה יחמיר, היום האחרון החופש הגיע ואני כמו תמיד צפיתי מה הולך בזירה
"למה לדעתך הזירה סגורה" שמעתי את עידן שצלע לכיווני שניסיתי לראות מה הולך שם, הרבה בני היפייסטוס ואתנה התאספו שם ליד כירון וזה נראה לי חשוד
"לא יודעת, שיפוצים?" סידרתי את המשקפיים שלי שכמעט נפלו לי מהאף
"לא יודע ניראלי נגלה רק חופש הבא" אמר עידן ונישאן על הקביים שלו
"אתה תגלה רק חופש הבא, כמו כל שנה אני נשארת כאן" אמרתי והוצאתי לשון
"אבל יש בית ספר וכל השיט הזה לא?" שאל עידן וגילגל עיניים
"אני לא הולכת לבית ספר, אני יודעת שזה יפגע לי בעתיד אבל אין לי איפה לגור או לג׳ורג׳ ואני לא נותנת לג׳ורג׳ להיות בבית יתומים או פנמייה".
"אז בואו אליי, תקשיבי חבל שלא תלמדי כי אחר כך לא יהיה לך איפה להיות שתהיה גדולה, אוקיי? זה בסדר בואו איתי, תקשיבי מצאתי תיכון טוב שירשה לנו לעשות בגרויות מוקדמות כדי שלא נצתרך ללמוד עוד שנים ולהסתכן בלהיות ללא השגחת המחנה, אנחנו אומנם מפלצות אבל יש לנו עדיין ריח של חצויים" עידן חייך חיוך קטן בזווית פניו ומיד העלים אותו במבט האדיש שלו
"אני לא יודעת... אני לא רוצה להטריח" גירדתי בעורף,
"אם את לא רוצה תמיד יש את המלונה, הם נתנו לי שם חדר את יכולה לקבל אותו"
"תודה, אבל מה עם ג׳ורג׳?" דאגתי לו והעפתי מבט לזירת הקרב המאולתרת שבנו כמה בני ארס ושם הוא שיחק עם חברים שלו בחרבות
"הוא יהיה איתי, זאת לא בעיה יש לי אח בערך בגיל שלו" עידן משך בכתפיו וזה גרם לקביים ליפול והוא נפל איתם
"לעזוב את ג׳ורג׳? אני חושבת שאני יכולה" עזרתי לעידן לקום
"נו באמת רקנלשנה אחת, תלכי למלונה, מיה תלמד אותך ותסיימי תיכון מהר, לא ביג דיל"
ואז מיה באה, "היי הלן תקשיבי הטורניר נדחה, יש לנו שנה להתאמן עד לטורניר,
את באה איתי?"
"אב- אוקיי..." אמרתי ביאוש, כנראה ג׳ורג׳ יצתרך להסתדר השנה,
ואז נשמעה קרן שופר באיזור רחבת האוכל
וכולם התקהלו שם אז הלכתי לשם גם, "חצויים יקרים, עקב סיבות חשובות השנה אין חצויים שישארו פה במהלך השנה" נאם כירון
כולם מילמלו, טוב כנראה שאני לא אשאר פה עם ג׳ורג׳ במילא אז עדיף שכבר אני אלך למלונה,
הלכתי עם עידן ומיה לכיוון יציאת המחנה, כמובן שעידן התעקב בלשכנע את ג׳ורג׳ לבוא איתו... ואז רדף אחריו ברגל אחת אחרישגנב לו את הקביים, "טוב הגיע הזמן שלכן ללכת" עידן אמר
"שתי הקטנצ׳יקים שלי הסתדרו ביחד?" שאלתי והתקופפתי לגובה של ג׳ורג׳
"אני לא שלך!" צעק עידן
"כן כן ארצה מפלצת מחמד"
"ביי קטנצ׳יק" פרעתי לג׳ורג׳ את השיער ונתתי לו חיבוק ונשיקה בלחי
"ביי קטנצ׳יק 2" הדבקתי לעידן נשיקה קצרה על הלחי, אם אני הולכת למלונה אני צריכה הרי להתרגל לאיך מתנהגים שם לא?
העפתי מבט לאחור שירדנו אני ומיה בגיבעה וראיתי את עידן אדום כולו ומסמיק והוא וג׳ורג׳ מתווקחים אז צוטטתי להן קצת, אופסי?
"אחותי לא לרמה שלך" שמעתי את ג׳ורג׳ אומר
"אני יודע, רק שתדע שאנחנו אפילו לא זוג, זה היה שיקוי אהבה ולא יותר מזה קטנצ׳יק" שמעתי את עידן נוזף בו מאחוריי כתפי, השניים האלה הולכים להינות כל כך, כן בטח
"מוכנה ללכת למלונה?" שאלה אותי מיה
"אני חושבת" קפצתי על כריות האצבעות של הרגליים
"את תצתרכי לרוץ ממש הרבה, המלונה די רחוקה מפה, בערך שעה ריצה" אמרה מיה
"אז כדאי שנלך" אמרתי ומיה התחילה לרוץ
רצתי אחריה הכי מהר שיכולתי, הלב שלי פעם והרגשתי את הדם זורם לי בעורקים, הרוח נשבה לי בפנים והרגשתי חוםשיה התמיד, הגוף שלי עיקצץ כולו, השערות שלי סמרו, ניכנסנו ליער ענק תוך 45 דקות, הדבקתי את הקצב של מיה והשיער שלי התנפנף מאחוריי, הרגשתי כל שרירי פועל והרוח הזכירה לי גשם, "היי מיה תראי את זה" צעקתי חעברה והקול שלי נבלע ברוח השואגת, קפצתי על סלע גדול עם רגל אחת ועם שניה קפצתי על עץ וכישפתי אותו שיתן לי תנופה לסלטה, (תודה שלוש שנים של התעמלות קרקע), נחטתי ומעדתי קצת תוך כדי ריצה "נחמד אבל תראי את זה" מיה נעלמה והופיע על ענף גבוהה שהיה קצת מלפני, היא קפצה ממנו וכנראה עמדה למות אבל שניה לפני זה נעלמה, פשוט נעלמה, הרגשתי יד טופחת לי על הכתף, סובבתי את הראש לצד אחד ולא ראיתי אף אחד סובבתי לצד השני ומיה חייכה אליי
"נתחרה לסיום?" שאלתי
"בצורת זאב?" שאלה מיה
"קדימה" אמרתי והפכתי לזאבת שלגים לבנה עם כמה שערות בודדות בצבע השיער שלי שנראו זהובות משום מה, רצתי וזינקתי מעל גזעי עץ, תמרנתי בין השיחים ולבסוף הגענו למאורה
"זאת המלונה" הציגה מיה
הרעש שיצא מתוך המלונה הייתה רועשת מאוד
"מה זה היער הזה?" שאלתי
"אף אחד לא יודע, פשוט יודעים את הדרך לכאן וזהו" מיה נתנה מבט מסקרן
"טוב היער הזה יפה, אבל הרעש מהמלונה רועש, מה אתם כבר עושים שם?" שאלתי
"בואי תכנסי ותראי..." אמרה מיה
"אוקיי קדימה" אמרתי וניכנסנו למערה...