ריח של ארוחת בוקר עם חביתת ירק, סלט ירקות ומיץ תפוזים, כמו שאמא שלי היתה מכינה לי, בעיקר בימי שבת, העיר אותי משנתי ולרגע קט חשבתי שהנה היא תבוא אליי ותעיר אותי עם נשיקה לאכול עם כולם.
פקחתי את עיניי, לאכזבתי, לבית זר שרק הריח הנעים לי את השהות בו והחברה של שני אנשים ששוחחו ביניהם בלחש במטבח על נושא שהיה קרוב ללבי – עליי.
"מה היא תעשה בלי דרכון עכשיו? את חושבת שהשוטר הזה יחפש אותה או ידווח עליה למשטרה?" שאל וילי.
"אני מניחה שהיא תוכל להוציא דרכון חדש בשגרירות של ישראל, אבל השאלה מה יעלה שם במחשבים שלהם לגביה. היא חוששת שהם ישימו עליה מודעה של "WANTED"." ענתה לו לאורה בדאגה.
"את חושבת שהוא יסתכן בכך כשהיא יכולה ואת כעדה, לדווח עליו שניסה לאנוס אותה?" השיב.
כמה תמים יכול להיות הבחור חשבתי לעצמי, למי יאמינו? לשתי זרות או לשוטר? איך יכולתי לקחת את הסיכון שזה יקרה ועוד אחרי שלבטח ימצאו עדים שהיינו שיכורות. העובדה שכבר שכבתי איתו פעם אחת וגם הפעם הוא נכנס לביתי בהזמנה ולא פרץ לתוכה באופן בלתי חוקי, גם לא יעמדו לזכותי.
"אל תהיה תמים וילי, השוטרים האלה יודעים לטייח ולסגור את החקירה נגדם עוד לפני שנפתחה", אמרה לאורה ובאותו רגע הבנתי למה אני מחבבת אותה כל כך. היא היתה בדיוק כמוני, מחוברת לקרקע ומבינה איך העולם הדפוק הזה עובד. ההבדל היחיד הוא שהיא היתה יותר נורמלית ממני, בלי עבר דפוק ושריטות ששוב ושוב נפתחו.
"טוב אני חייב לזוז, יש לי עבודה חשובה על הלוגריתמים החדשים והבוס לוחץ שנסיים עד סוף השבוע אחרת נעבוד במהלכו" וילי הספיק לסיים את דבריו ולאורה הרימה את ידיה מול פניו ואמרה "כמה פעמים עוד אני אגיד לך שאני לא מבינה כלום במחשבים וזה לא אומר לי כלום כל המילים שלך על לוגריתמים, דרייברים או פורטים?"
אני לעומתה, שמעתי מספיק כדי שזה ילחץ לי על כל הכפתורים ודבריו מיד הזניקו אותי לעמידה כמו קפיץ שנמתח כל חייו וחיכה לשעת השין שלו.
"בוקר טוב לכולם, לאורה הריח מדהים אני מתה מרעב" רצתי אליה ונישקתי את הלחי שלה ותוך כדי קריצה נעמדתי מול וילי "אז וילי איפה אמרת שאתה עובד? ובמה אתה עוסק בדיוק? ואיזה מעבד יש לך?"
וילי עמד בהלם וסקר את גופי מכף רגל ועד ראש ואז חיוך קטן וממזרי עלה על פניו. לאורה שעמדה מאחורי גבו ניסתה לסמן לי בתנועות מוגזמות משהו לגבי הרגליים שלי, אבל וילי התחיל לדבר והיה לי יותר חשוב להתייחס לדבריו שהיו חשובים לי בהרבה.
"אז ככה, אם את חייבת לדעת, אני עובד במרכז הלוגיסטי של אינטל ליד שדה התעופה ואני מתכנת שם כבר חמש שנים ולגבי מעבד אז כמובן "נייטס היל" החדש עם השבעים ושתיים ליבות וטכניקת ייצור של עשר ננומטר כיאה למחשב על של אינטל". הוא ענה לי בחיוך וחשיבות עצמית גבוהה.
בול, חשבתי לעצמי, הוא נפל עליי משמיים הבחור. הוא ראה שאני לא עונה לו וכנראה חשב שכמו לאורה, אין לי מושג ירוק בתחום. "אבל למה להטריד את הראש היפה שלך בכאלה מילים גדולות במיוחד עם גוף כזה יפה ועם הקעקוע המהמם הזה" אמר בחיוך.
"מה, איזה קעקוע? מה איך?" הבטתי למטה על גופי ואז התחברו לי התנועות של לאורה והחיוך עם ההערה של וילי. ככל הנראה קפצתי מהר מדי מהספה ושכחתי שנותרתי רק עם החולצת בטן ותחתוני החוטיני הסגולים שלי. הקעקוע שלי של כנפיים שהיו על עצם הירך משכו את תשומת לבו של וילי וצחקתי בפנים נוכח המבוכה שהשתררה במטבח כשהם קלטו שאני מבינה את מצבי.
התקרבתי ממש קרוב לגופו של וילי ולחשתי לו באוזן משפט שידעתי שישאיר אותו עם פה פעור וימחק את החיוך מפניו. הסתובבתי ונענעתי את ישבני קצת יותר מהרגיל כדי לאפשר לדג לאהוב קצת יותר את הרשת שנלכד בתוכה.
"אני חייב לגשת שניה לחדר שלי כי שכחתי לקחת משם משהו ואז את יכולה להצטרף אליי לנסיעה למשרד. אני ארים טלפון מהדרך ואבקש את האישור הרשמי, למרות שמותר לי להכניס אורחים עד לנקודה מסוימת." אמר ולאורה התפקעה מצחוק ברגע שהדלת של חדרו נטרקה.
"מה עשית ואמרת לבחור שהוא ככה רץ לגמור את מה שאת התחלת באוזן שלו?" שאלה בזמן שהביטה בי שולפת בגדים מהמזוודה שלי.
"שום דבר מיוחד, רק ציינתי שאם המעבד שלו יהיה מספיק מהיר בשביל מערכת ההפעלה שלי והוא יצליח לחדור את ה"הגנה הפרואקטיבית" של סכיפהול עם ה"כובע השחור" שלי, אז אני עשויה להעניק לו פרס מיוחד" אמרתי בנונשלנטיות והבטתי בפניה המתוסכלים של לאורה. פנים שהכרתי רוב הזמן מאנשים שאינם אנשי מחשבים וחצי ממה שאמרתי לה כנראה גם לא הבינה מספיק כדי לדעת.
"אתם אנשי המחשבים החנונים והשפה המוזרה שלכם, טוב תתארגני ותאכלי מהר משהו לפני שתלכו." זירזה אותי והלכה להתארגן בעצמה.
"לאורה" קראתי לה אחרי שהתרחקה קצת. "מה אמה?" שאלה
"אם לא אמרתי לך עדיין, אז תודה רבה על הכל" אמרתי לה בשקט.
חצי שעה מאוחר יותר כבר היינו ברכב של וילי ההתרגשות שלי עלתה על גדותיה מהמחשבות על האפשרויות של נקמתי במקס ובעיקר במציאת דרכים למנוע ממנו לפגוע בי או בלאורה.
לא שיתפתי את וילי בכל התוכניות שלי, כדי לא לסכן אותו וכדי לא לחשוף את השיטות שלי שמקורן בצבא ועלולות לסבך אותי גם, עם חזרתי לישראל.
וילי חשב שאני רק מתכננת להכניס לאיי פי של מקס וירוס שיהרוס לו את האפשרות למשוך כספים כנקמה. מה שהוא לא ידע הוא שאני יודעת לחדור לכמעט כל מערכת הפעלה ממשלתית ולגרום לכולם לשכוח מקיומו של מקס. הדרכון שלי יעשה את דרכו אליי עם התנצלות תוך שעות ספורות, בוודאות ומתוך ניסיון.
איכשהו בתוך כל ההתרגשות בזמן שישבתי בחדר שוילי הגניב אותי אליו וישבתי שם בשעות האחרונות, עסוקה במחיקת כל זכר לקיומו של מקס ממשרד הפנים, הבנקים שלו, ביטוח הבריאות שלו ומקום עבודתו עם הכרטיס לאישור העבודה שלו, זה החזיר אותי לפעם הראשונה והאחרונה שנאלצתי להשתמש בידע ובכישרון המיוחד שלי כדי לנקום.
שלוש וחצי שנים קודם ביליתי עם בחור חדש שיצאתי איתו לפאב בשכונה שלו בהרצליה ושני חברים שלו שהצטרפו כביכול ללא הזמנה לשולחן שלנו הצליחו לגרום לי להשתכר כך שכל מה שלא זכרתי מהלילה, יכולתי לצפות בו למחרת בסרטון לא ערוך ואותנטי שלי מקיימת יחסים אינטימיים ביותר עם הבחור ועוד בכמה רשתות חברתיות. למזלי התאוששתי מהר והצלחתי להסיר את הסרטון מהרשתות. יחד עם זה הסרתי את כל המידע של הבחורים בזה אחר זה מהמערכת הצבאית והפכתי אותם לעריקים מבוקשים על ידי הצבא, חולים שעזבו בטרם עת מוסד לגמילה מסמים ובעלי חובות של כמה מאות אלפי שקלים למס הכנסה.
הנחתי להם לטפל בבעיות שלהם בחיים האלה והמשכתי הלאה בחיי, מלבד בעיה קטנה שנוצרה לי בענין האמון שלי בכל קהילת הזכרים באשר הם. כל חיה שנכנסה לביתי ולליבי מאותו רגע היתה רק נקבה. גברים קיבלו אצלי מקום של חוסר כבוד והפכו לכלי המשרת את צרכיי המיניים בלבד.
כל זה היה נכון עד תומר. בתקווה שלא דפקתי את הדבר היחיד שיש לו מקור לתקווה בחיים שלי, תכננתי להשיג את הדרכון לי חזרה ותוך יומיים לחזור לישראל ולנסות להתחיל לחיות את החיים שאמא שלי ייחלה לי כל כך בחייה.
סיימתי במהירות שיא את כל המשימות שייעדתי לעצמי ולחצתי על אנטר עם חיוך ודמעה באותו הזמן. אני לא מכירה את מקס ויכולתי רק לקוות שזה יוכיח לו שאני מסוכנת לא פחות מהאקדח שהוא מחזיק ושאני מחזיקה בידיים שלי את ההווה ואת העתיד שלו. השארתי סימנים שיוכיחו רק לו שאני עומדת מאחורי כל ה"אסונות" המוזרים שיקרו לו מרגע זה וחיכיתי לטלפון שלו לתיאום החזרת הדרכון שלי. אמסטרדם פתאום נראתה כמו המקום האחרון שבא לי להיות בו.
חזרתי במונית לדירה של לאורה וחיכיתי יחד איתה לטלפון המיוחל.
שעתיים מאוחר יותר נכנסה ההודעה ששינתה את הכל "יש לך שעה להחזיר את כל מה שהרסת לי לפני שאני גומר על החבר שלך". לרגע חשבתי שהוא צוחק וסתם מאיים.
הודעת תמונה נכנסה מיד אחרי הטקסט ובתמונה תומר יושב על כסא במטוס לבדו ולרקתו הוצמד קנה של אקדח וידיו קשורות מעל ראשו.
לו יכולתי לשגר את עצמי למחשב במשרדי אינטל זה לא היה מספיק מהר בשבילי.
https://youtu.be/gnIZ7RMuLpU?list=RDYykjpeuMNEk
YOU ARE READING
מערבולת
Romanceאמה חיה בין ישראל לבין שאר העולם ורוצה לכבוש את כולו. עקשנות היא תכונה בעייתית ולפעמים צריך לדעת מתי לשחרר. סיוטים מהעבר מאיימים על עתידה ועל כל מה שידעה על עצמה. תומר הוא מאבטח טיסות עם עבר קשה והוא מוצא באמה הרבה דברים שהוא אוהב, אבל עקשנות הוא ל...
