במהלך הנסיעה הרגשתי נינוחה. נינוחה מדי לטעמי ומיד החלטתי להכניס את עצמי למקום נוח ומוכר וחיפשתי את כל הנקודות שמעצבנות גברים מהסוג של תומר וללחוץ עליהם אחד אחד.
"אז מה לבחור יפה כמוך בעבודה כל כך מעניינת? בכל זאת לשבת כל היום במטוס ולהיות שופט בתוכנית "מחבל נולד" זה ממש עבודה מלחיצה, לא חבל על הקמטים הקטנים שהבחנתי שכבר צצים לך פה ושם ואני בטוחה שתוספת הסיכון והחופשות..." לפתע הרגשתי כף יד מונחת על פי.
"אמה, את מגיעה עם כפתור השתק? כי כרגיל לא קראתי את ההוראות שמגיעות עם האריזה היפה" חייך ורק אז הסיר את ידו מפי.
"יש לך מזל שאני הפסקתי לנשוך מאז אלפיים ושש, אחרת היד שלך היתה עכשיו בדרך למיון לתפרים" עקצתי אותו והיתה לי הרגשה שסוף סוף עליתי לו על העצבים, בדיוק לפי התוכנית.
לא יכולתי לדמיין אותי יוצאת לפגישה אמיתית עם גבר. לא יצאתי לפגישות כבר שנים והיה לי טוב ככה, בלי לצפות לטלפון שלמחרת, לסמס לפני השינה אחרי שנפרדים או לכל אחת מהציפיות שמתפתחות בין בני זוג שמתחילים לצאת. תמיד הייתי נפש חופשיה ומשהו בתומר הרגיש לי מאד שונה. הבטתי בפניו המסותתות ובשיעור הארוך, אך קשור בקפידה לקוקו אסוף. זקן מטופח וקצר עיטר את פניו והשווה לו פנים של לא פחות מדוגמן. הוא בהחלט מדורג כרגע במקומות הראשונים ברשימה שלי מבחינת המראה שלו ונשאר רק לבדוק אופי ויכולות בין הסדינים. הוא קיבל תשע על מראה ובינתיים 5 על אופי כי הוא עיצבן אותי והזכיר לי יותר מדי את עצמי וזה ממש גרוע. אני לא יכולה לסבול גם אותי וגם עוד מישהו מעצבן כמוני באותו חלל קטן. הגברים שבחרתי עד עכשיו היו עדינים ודי חנונים וכך יכלו לסבול את האופי החרא שלי ולחשוב לרגע שיש בזה משהו מגניב אפילו. מדי פעם הגנבתי מבטים לבחון את גופו של תומר ולבדוק את גמישות תנועות גופו. ניסיתי לתאר אותו במצבים שונים מעל, מתחת ובתוך גופי ורק המחשבה גרמה לי לכאב מהסוג הטוב בין רגליי. ניסיתי להיזכר כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה ששכבתי עם מישהו? חודש כמעט אם לא סופרים את יניב שירד לי לפני שבוע בחדר שלי ואת דורון שמצצתי לו בשירותים של הפאב לפני שבוע וחצי.
"אז מה קרה באלפיים ושש?" העיר אותי תומר ממחשבותיי בזמן שביצע עוד פניה חדה ומהירה לכיוון "המלון שלי".
"מה?" שאלתי מנסה להיזכר על מה דיברנו בפעם האחרונה בשיחה לפני כמה דקות.
"למה נשכת פעם אחרונה באלפיים ושש והפסקת אחרי זה?" שאל והראה לי שאין סיכוי שיוותר לי על פיסת המידע הזו מעברי.
"נשכתי את המ"כית שלי בטירונות" אמרתי וכרגיל חייכתי לעצמי בכל פעם שהזיכרון שלי נושכת את אורלי המ"כית שלי עלה במוחי.
"עשית מה?!" שאל בפליאה.
"כל מה שאתה צריך לדעת על הסיפור הזה הוא שלגמרי הגיע לה שאנשוך אותה" אמרתי וביקשתי לסיים בכך את ההליכה במסדרונות ההיסטוריה של אמה לורנצו.
YOU ARE READING
מערבולת
Storie d'amoreאמה חיה בין ישראל לבין שאר העולם ורוצה לכבוש את כולו. עקשנות היא תכונה בעייתית ולפעמים צריך לדעת מתי לשחרר. סיוטים מהעבר מאיימים על עתידה ועל כל מה שידעה על עצמה. תומר הוא מאבטח טיסות עם עבר קשה והוא מוצא באמה הרבה דברים שהוא אוהב, אבל עקשנות הוא ל...
