"מערבולת" - פרק 14

417 27 3
                                    

עיניי נעו בין לאורה למקס ולא ידעתי במי לטפל קודם, בבחורה שבקושי הכרתי, אבל סיכנה את הכל למעני או בשוטר חצי ערום שהרגע ניסה לאנוס אותי וקיבל את מה שמגיע לו? מה עליי לעשות מבלי לסבך יותר מדי את הדברים? הבטתי בשעון על הקיר ולפי החישוב שלי תומר נמצא כבר על הטיסה בדרך למינכן וגם ככה לא הייתי יודעת מאיפה להתחיל את ההסבר שלי לגבי המצב שהייתי בו איתו. החלטתי קודם לבדוק אם בכלל יש בעיה אמיתית כאן עם מקס .

עליתי בחזרה למיטה וניגשתי בזהירות לגופו של מקס ונגעתי בקצות אצבעותיי בגופו, מנסה לאתר עדויות להיותו חי או מת. התחלתי לנענע אותו ולקרוא בשמו, אך לא היתה שום תגובה או תזוזה. הוא שכב על גבו לאחר שדחפנו אותו והיה נראה כל כך שקט ועדין לעומת מי שעמד מולי לפני רק כמה דקות בודדות. פחדתי להתקרב אליו יותר מדי שמא הוא חי ויתפוס אותי. מצבה של לאורה היה נראה קשה יותר משלו, בגלל ההלם של פעולתה ככל הנראה.

אני לא יודעת אם קיבלתי את ההחלטה הנכונה, אבל באותו רגע הרגשתי שאנחנו צריכות לצאת מהבית כדי לנקות את הראש ממה שקרה כאן כרגע ובתור התחלה להתרחק ממקס בכדי לקבל החלטות הגיוניות לגבי ההמשך ולברוח מהאפשרות שירצה להתנקם בנו אם ייצא חי מהסיפור. העובדה שהיה שוטר, גם אם רק בשדה התעופה, הפחידה אותי הרבה ורק אחרי שנעלנו את הבית וישבנו לשתות קפה במאפייה הקרובה, במטרה להתפכח ומהר, קלטתי דבר מאד מעניין בקשר לכל המצב המוזר שנקלעתי אליו. במכתבה של אמי, היא תיארה מצב בו חשבה במשך זמן ארוך, לאחר שהוליכו אותה שולל, שהיא תואשם בהריגה של שוטר והדבר הוביל למצב, בו מצאה את עצמה עם אביו של תומר. מה הסיכוי שעשרים ושבע שנים אחרי, הבת שלה תהיה במצב דומה מאד?

זו לא פיסת היסטוריה ששווה לחזור עליה שוב. הפעם אני אשלוט במצב של עצמי עד הסוף.

סיימנו את הקפה ופתחנו בשקט את הדלת מנסות לגשש מה מצבו של מקס.

נכנסנו לחדר השינה על קצות אצבעותינו, מנסות לגלות אם משהו השתנה מאז במקס שירמוז אם הוא חי או מת ולהפתעתנו הרבה המיטה היתה ריקה ממקס ומכל עדות שבכלל היה שם.

"לאן הוא נעלם?" צעקה לאורה בהיסטריה ואני רק עמדתי בהלם מול המיטה שרק זמן קצר קודם שימשה כזירת רצח פוטנציאלית ועכשיו הפכה להיות סרט אימה עבור שתינו.

התחלתי לרוץ בטירוף ברחבי הבית הקטן הזה, מחפשת אותו בכל מקום אפשרי ותוהה בליבי אם אני אמורה לשמוח שהוא חי ושהוסרה ממני הקללה, שהיתה גם על אימי או להיות בפאניקה מהאפשרות שהוא יחזור הנה עם תגבורת משטרתית או פחות רשמית כדי להתנקם בשתי הזרות האלימות?

חזרתי לחדר כמעט ללא אויר, בעיקר בגלל הפאניקה והורדתי את המזוודה שלי מהארון וזרקתי אותה על המיטה. התחלתי לזרוק לתוכה כל דבר אפשרי בצורה הכי מבולגנת שניתן, מנסה לזרז את עצמי לוודא שלא אשכח דברים חשובים כמו כסף שהחבאתי, ספרים שהבאתי ואהבתי במיוחד ואת ה... דרכון.

מערבולתWhere stories live. Discover now