בימים שאחרי המפגש עם מקס הסתובבתי ללא מטרה מסיומת ברחבי אמסטרדם מנסה לחשוב על כל מיני תירוצים טובים כדי לשלוח לתומר הודעה ממני. עם הגעתי שלחתי לו, כפי שהבטחתי לו, הודעה שהכל בסדר. שלחתי לו הודעת תמונה שלי עם לשון בחוץ ממש ביציאה מהמטוס. התמונה הזו צולמה דקות ספורות לפני המפגש הלא צפוי עם מקס.
המפגש הקצר עם מקס הוביל להודעות נוספות ומציקות בהן דרש הדרן. אף אחת מההודעות שלו לא קיבלה ממני מענה כלשהו.
מצאתי את עצמי מול בעיה שלא הכרתי עד כה ולא ידעתי איך ומה לכתוב לתומר בהודעה ממני. מה כבר יכולתי לכתוב לו בלי להרגיש שעשיתי משהו שאולי יכול להיחשב בעיניו כבעייתי על אף שלא הגדרנו את עצמנו כזוג? "הי תומר, מה נשמע? אצלי הכל בסדר, קר באמסטרדם, אז מצאתי דרך מקורית להתחמם שעה אחרי הנחיתה, בין הרגליים של שוטר הולנדי על השטיח בסלון שלי. תמסור ד"ש לחברה' בישראל, ביי". יש דברים שאפילו אני לא הייתי עושה ובטח לא לבחור כמו תומר, שכל חטאו היה, רצון לקשר איתי, קשר שלא יכולתי לאפשר לו בשלב הזה של חיי ועד שלא אעלים את כל החרא שמסתובב אצלי במוח. מילא אני מזוהמת בו, אבל למה לזהם אחרים שלא עשו כל רע.
אני לא אשכח איך שכבנו שם על הספה באמצע הלילה הראשון שלנו יחד והוא אמר לי משפט, שעל פניו לא התייחסתי אליו כאל בעל משמעות מיוחדת באותו הזמן, אבל אחרי קריאת המכתב של אמי, הוא קיבל משמעות כל כך מיוחדת בחיי. "יש בי צורך כמעט קיומי להגן עלייך, אני לא יודע ממה, אבל זה משהו שחזק ממני ואין לי אפילו הסבר טוב אליו" אמר לי באותו לילה. משהו במשפט הזה נגע בי במקומות הכי חשוכים ועמוקים בחיי שהסתרתי והדחקתי בהצלחה מרובה עד כה.
"תרצי לשתות ולאכול משהו?" שאלה אותי מלצרית צעירה ונעימת מראה באנגלית בעלת מבטא שלא דמה לזה של מקס או שלא ההולנדים שנתקלתי בהם בימים האחרונים. גם המראה שלה היה רחוק מלהיות דומה למקומיות שרובן נראו גבוהות, בהירות שיער ועיניים.
"שוקו חם וקראוסון ריק בבקשה, לאורה" הזמנתי עם חיוך לאחר שקלטתי את שמה מהתג המוצמד לחולצתה. ישבתי לקרוא את המשך הספר שהלך איתי לכל מקום, כמו כל ספר שיש ברשותי. תמיד ידעתי לנצל כל מקום של המתנה או נסיעות בהן אני לא נהגתי כדי לקרוא עוד כמה עמודים ולהתקדם בקריאה וכך הצלחתי להגיע להספק של שלושה ספרים בשבוע בכל מקום בעולם בו הייתי.
לאורה חזרה עם ההזמנה שלי ולא התאפקתי ושאלתי אותה "לאורה את לא הולנדית במקור נכון?" לאורה הביטה לצדדים, התקרבה אליי ובלחש שאלה "לא, למה את ממשרד ההגירה ההולנדי?"
צחקתי בקול "ממש לא, סתם שם המשפחה שלך ואיך שאת נראית לא התאים לי אז שאלתי מתוך סקרנות ושעמום כנראה" אמרתי בכנות מלאה.
"אני אמה אגב" הושטתי את ידי ללאורה שחייכה אלי ולחצה את ידי. מיד אחר כך מיהרה חזרה למטבח ולעבודתה במקום העמוס. שקעתי בספרי במשך שעה והנחתי לזמן לעבור מבלי לשים לב. לאורה מדי פעם הגיחה וחייכה לכיווני ולאחר ששילמתי את החשבון לפתע התיישבה מולי בלי החולצה של המקום וכולה עטופה בבגדים חמים ובכובע גרב אופנתי. "אמרת שאת משועממת ועד כמה שהספר נראה מרתק נראה לי ששתינו בודדות וזקוקות למשקה קצת יותר חזק משוקו הלילה, מה את אומרת תסתכני ללכת עם זרה?" אמרה עם חיוך שובה לב.
YOU ARE READING
מערבולת
Romanceאמה חיה בין ישראל לבין שאר העולם ורוצה לכבוש את כולו. עקשנות היא תכונה בעייתית ולפעמים צריך לדעת מתי לשחרר. סיוטים מהעבר מאיימים על עתידה ועל כל מה שידעה על עצמה. תומר הוא מאבטח טיסות עם עבר קשה והוא מוצא באמה הרבה דברים שהוא אוהב, אבל עקשנות הוא ל...
