-תומר-
הבטתי בשתי הנשים החזקות שלפניי, שרק לפני כמה שעות ספורות קברו את אמן האהובה וכבר נאלצו לגלות פרטים מטרידים ומעציבים אודות חייה הקשים בצל שני גברים שהפכו את חייה לגיהנום עלי אדמות. הדבר היחיד שהיה לאמן בחיים היו שני בנותיה הפעוטות והיא שמרה עליהן כמו לביאה על גוריה והיתה מוכנה לעבור כמעט כל דבר אפשרי כדי להגן עליהן.
הורדתי את עיני והמשכתי לבקשתן לקרוא את המכתב שהיא השאירה להן כמורשת לסיפור חייה וחיי ילדותן. לא יכולתי שלא לחשוב על האומץ שנדרש ממנה לשבת ולהעלות את הכל על הכתב ולדעת שיום אחד הבנות שלה יקראו על חייה והיא לא תהיה שם כדי שיוכלו לחבק אותה ולהגיד לה כמה הן גאות בה ומצטערות על הקשיים והייסורים שעברה במהלך חייה. לא יכולתי שלא לחשוב על החלק של אבי המנוול בקושי ובייסורים האלה.
נזכרתי בחלון הזמן שבין עזיבתן ועד להגעת אמי חזרה לחיי כסיוט מתמשך בו כל כעס הושלך עליי וכל מכה שלו שנחתה על גבי או פניי מקורה היה בכעס על עזיבתה של מי שהפכה לאובססיה שלו. השקר הגדול שלו, היחס שלו כלפי אמי, היו בבחינת שיגעון וטירוף ואם לפני זה לא יכולתי לסבול אותו, אחרי זה לא הייתי מסוגל אפילו להודות בקיומו.
עצמתי לרגע את עיני והתכוננתי להמשיך את קריאת המילים הקשות ביותר בחיי שנאלצתי לקרוא ולהקריא, כשהרגשתי את ידה של אמה. הרמתי אליה את עיניי ופגשתי בזוג עיני הדבש שלה ובמבטה היה משהו שמשלים עם המצב, שרואה מעבר אליו וזה נתן לי את הכוחות להמשיך לקרוא. כוחות שכנראה הרגשתי שהייתי זקוק להם ובמבט אחד שלה היא העניקה לי אותם. לפניה רק אמי היתה מקור כוחי ולא האמנתי שאצליח למצוא שום דבר דומה להרגשה הזו בחיים האלה. קיוויתי שגם אמה הרגישה כך כלפיי. היה בי משהו לא מוסבר שרצה להגן עליה מפני כל רע ואחרי קריאת המכתב הזה, הבנתי למה יש בה את הפגיעות הנסתרת הזו שרק אני ראיתי. היינו שנינו שבורים באותו אופן ועם גורל דומה. העובדה שנפגשנו היה נראה מקרי, אבל גם ביום שבו היה נראה שניסיתי לשלוט בגורל, הוא כבר הקדים אותי בכך. ממזר הגורל הזה, חשבתי לעצמי והמשכתי להקריא את המכתב עם מעט הכוחות שקיבלתי מאמה.
"הבנתי שאני חייבת לעזוב ולצערי ידעתי שאני אהיה חייבת להשאיר את תומר מאחור עם אביו המטורף. לא יכולתי להסתכן להפוך להיות חוטפת ופושעת אמתית הפעם, אחרי שרק עכשיו הוכחה חפותי. הבטתי שוב בנייר העיתון ואז שמתי לב לראשונה לנייר שצורף אליו, היה רשום עליו רק מילה אחת - "תברחי". צמרמורת עברה בגופי למחשבה מי היה מאחורי הפתק והעיתון.
שוב ארזתי את מיטלטלינו והתכוונתי להשאיר את תומר אצל השכנים עד לשובו של אביו הביתה בערב, כשהוא הקדים והבין מיד את המצב לאשורו, קרא את הפתק והתחיל לצרוח כמו משוגע. "אני אהרוג את הזונה הזו, אל תקשיבי לה" הוא צרח וניסה לקחת את המזוודה מידי השניה, זו שלא אחזה בידך, אמה.
YOU ARE READING
מערבולת
Romanceאמה חיה בין ישראל לבין שאר העולם ורוצה לכבוש את כולו. עקשנות היא תכונה בעייתית ולפעמים צריך לדעת מתי לשחרר. סיוטים מהעבר מאיימים על עתידה ועל כל מה שידעה על עצמה. תומר הוא מאבטח טיסות עם עבר קשה והוא מוצא באמה הרבה דברים שהוא אוהב, אבל עקשנות הוא ל...
