מערבולת

"מערבולת"- אפילוג

שתי המזוודות הקבועות שלי ארוזות כבר יומיים וחיכו לי ליד הדלת ובשעתיים האחרונות ישבתי וחיכיתי על הספה רגל על רגל.
"אמא, אני יודעת שאת שומעת אותי ואני חייבת להגיד לך, שכל מלאך ששלחת לי לכאן כדי שישמור עליי היה יותר טוב מקודמו ועזר לי להיחלץ מהצרות שהכנסתי את עצמי אליהן. למדתי הרבה בשנה האחרונה ובעיקר התבגרתי. את ממש חסרה לי. אני יודעת שהבטחתי יום אחד להפסיק לנדוד, אבל היום הזה עדיין לא הגיע. תשמרי עליי בנסיעות הקרובות, אנחנו צריכות את זה עכשיו יותר מאשר בכל זמן אחר".
ניגבתי את הדמעות שאני מפרישה למען השיחה היומית שלי איתה מאז היום בו גיליתי שהריתי. משהו בהריון הזה חיבר אותי לאמי עוד יותר מבעבר ובעיקר מאז שעזבה את חיי לטובת ההוא למעלה.
תמיד שנאתי לחכות, אבל הפעם ידעתי שזה שווה את ההמתנה. כרטיס הטיסה היחיד שלי לאוסטרליה לכיוון אחד ביד שלי ואני מביטה בו מדי פעם ולא מאמינה שאני הולכת לעשות את זה עם בטן של חודש שביעי, אבל חיכיתי מספיק זמן ועמדתי בהבטחות שלי עד עכשיו.
הכל מוכן שם בצד השני של העולם, הדירה השכורה, הרכב ואפילו העריסה שנשארה מהדיירים הקודמים. מה צריך יותר מזה בחיים?!
בעיטה חזקה בבטן שלי בישרה לי בדיוק מה עמד להתרחש בעוד חמש שניות ומי יופיע בדלת. "חמש, ארבע, שלוש, שתיים אחת" , ספרתי בלב. הדלת נפתחה "שוב צדקת קטנה שלי", אמרתי בקול, מבטי עבר למטה, ליטפתי את הבטן העגלגלה שלי ואז הרמתי חזרה את ראשי לדבר הכי יפה שעיניי ראו מאז הבוקר.
"תני לי לנחש, היא שוב בעטה לפני שאבא שלה נכנס לחדר?" אמר עם החיוך הזה שלו, ניגש לשבת לידי על הספה והתכופף לנשק את הבטן שלי.
"בדיוק ככה, היא יודעת לזהות אותך לפני שאתה מגיע, זה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש" צחקתי וליטפתי את שערו ואז אחזתי בו בחוזקה, כמו מבקשת לנצור את הרגע המיוחד הזה ולא לשכוח אותו.
"אני אוהב את החושים שלך קטנה שלי, בדיוק כמו אבא שלך את" תומר לחש לבטן שלי והיא בתגובה בעטה שוב וצחקנו שנינו.
"את מוכנה?" שאל אותי מביט לעבר המזוודות שלי.
"ברור שאני מוכנה, נולדתי מוכנה לנסיעה הזו, השאלה אם אתה מוכן לכך?" שאלתי בקריצה.
"האמת, אני לא. קשה לי מאד עם הנסיעה שלך לבד לאוסטרליה ואני לא מבין למה היה דחוף לך לנסוע ועוד במצבך" אמר ושוב גלגלתי עיני לרעיון של לחזור על אותה שיחה מחדש.
"אמרתי לך כבר אלף פעם, הדירה הזו לא תחכה לנו לעד, אני לא יכולה לחכות עד שתסיים עם ההשתלמות שלך כמנהל אבטחת תעופה עוד חודש. תסיים ותצטרף אז כמו שסיכמנו. אני והקטנה נחכה לך. מבטיחה לך שהפעם לא אסתבך, יותר מדי" עניתי עם קריצה.
"כן, היותר מדי, זה החלק שמטריד אותי יותר מהכל" אמר ולא נשאר לי חייב ובתמורה קיבל חיוך תמים והרמת כתפיים.
"בדקתי את המטוס בעצמי, את הטייסים ואת הטכנאי, כדי לוודא שהמטוס מאובטח ובטוח לטיסה שלך, זה המעט שאני יכול לעשות עד שאגיע אלייך לשמור עלייך מקרוב כרגיל" הוא תפס את הראש שלי ונישק אותי ארוכות.
"אני כל כך הולך להתגעגע אליכן, אבל בעיקר אלייך, אל הבטן העגולה והמושלמת שלך, אל החזה השופע הזה שרק מחכה לי כל לילה שאניח עליו את ראשי ואת המקום הזה בין הרגליים שלך שלא יודע שובע מאז שנכנסת להריון, למזלי הטוב" אמר תוך כדי שהוריד את ידו בין רגליי שנפתחו באופן אוטומטי וחיכו לאצבעות הפלאים שלו, לפה שלו ובעיקר לחלק שהכי אהבתי אצלו שכבר עשה סימנים לסיבוב הופעות אחרון לפני שאני יוצאת בעוד שעה לשדה התעופה.
תומר פתח את כפתורי שמלתי הקצרה מהכפתור בצווארי ועד הכפתור האחרון בין רגליי וכמו מתנה הייתי פרושה שם על הספה, מחכה שיוריד את התחתונים שלי והחזיה ויגלה לי את אמריקה מחדש.
הבטן שלי כבר היתה גדולה מדי בשביל התנוחה הרגילה שלי עליו בישיבה על הספה וחיכיתי שהוא יתפשט ויישב על הספה ויחכה שאתיישב עליו הפוך עם הגב שלי אליו.
הייתי כל כך מוכנה אליו שכל שניה עברה כמו עינוי ורק המחשבה על כך שהויברטור הוורוד שקנה לי אתמול כמתנת פרידה, אמור לספק אותי עד שהוא יגיע אליי, הרגה אותי.
תומר ידע מהרגע הראשון איך לענג אותי וכאילו שהייתי צריכה בזמנו סיבה יותר טובה מזו, אז כל דבר שהוא אמר ועשה רק חיזק אצלי את מה שאני אוהבת בו ואת הסיבה שבגללה גם נישאתי לו לפני שנה.
הכי הצחיק אותי היה הרגע שפתחתי את המעטפה שהוא השאיר ביום החתונה על הכרית וגיליתי שאנחנו נבלה את ירח הדבש שלנו בצימר בצפון. עם כל הנסיעות שלי ושלו בשנים האחרונות, זה כנראה היה הדבר הכי נורמלי לעשות בירח דבש. זה והעובדה שהתחתנו ברבנות בהפתעה שבועיים אחרי שהוא יצא מהניתוח שלו והבטחנו מסיבת חתונה למשפחה ולחברים בהמשך הדרך.
את המכתב של אביו הוא שמר להראות לי ביום שאחרי ירח הדבש כדי לא להרוס לנו את האווירה. היה משהו במכתב שלו שקשר עוד יותר את הגורל שלנו יחד וסגר את הקשר האחרון לגורל המשותף שלנו שהתחיל בילדותנו הקשה ויסתיים ביום בהיר אחד, בדיוק כשלא נצפה לכך.
"תומר בני היקר,
אני כותב את המכתב הזה כמה ימים לפני הניתוח ולפני מה שיוביל אותי רוב הסיכויים לסיום חיי, עקב הסכנות הכרוכות בביצוע הניתוח הזה עם מצבי הלבבי המולד. אני כותב את המכתב הזה בלב כבד מאד. אני עדיין לא מאמין שאתה הסכמת לתרום לי כלייה, לאבא שלא ראית מעל עשרים שנה. אמא שלך הפכה אותך לגבר שבגברים וההוכחה לכך היא בהסכמתך לעבור את הניתוח הזה בשבילי. היתה תקופה שאהבתי את אמך מאד והיא אותי וחיינו היו טובים וכל מה שקרה בינינו לא היה קשור בך בשום אופן ואני מאשים בכך רק את עצמי.
חשוב לי שתדע שמעולם לא התכוונתי לפגוע בך, בני יקרי, אני אהבתי אותך מהרגע שגיליתי שאמך בהריון וחיכינו בתשעת החודשים עד לידתך בהתרגשות רבה. גם בשלוש השנים הראשונות של חייך, לא היו מאושרים יותר מאמא שלך וממני. היית הילד שכל אב ואם ירצו בחייהם, ילד חכם, סקרן ונדיב. אתה בטח לא זוכר איך שברת את יד ימין שלך בגיל שלוש וחצי כשנפלת מהנדנדה בחצר שלנו  ואת ההיסטריה של אמא שלך שהבהילה אותי מהר מהעבודה כדי שנלך יחד לחדר מיון.
בביקור במיון גילינו מידע שהיה לנו קשה מאד לחיות איתו וזו היתה טעות מצדי באותו זמן להאשים את אמך בגלל טעות תמימה. הייתי צעיר מדי ולא חשבתי נכון. אמא שלך היתה חלשה מדי להילחם בי במשך שנתיים ולכן גדלת איתי, עד שהיא מצאה את הכוחות להילחם בי בנושא.
המום שנולדת איתו היה קשור לעובדה שהיא לקחה תרופה מסוימת בתקופת ההריון מבלי שהיא ידעה שהיא צריכה לדווח על כך לרופא שלה. לא סיפרנו לך על כך מעולם כי לא ידענו איך ומתי זה ישפיע עליך. לא רצינו שתחיה בפחד כל חייך בגלל זה. רצינו שתחיה חיים רגילים ומלאים עד היום שבו זה ישנה הכל. לא היה לכך מרפא או דרך מניעה. בכל יום הולדת שלך מאז וגם בשנים שלא היינו בקשר, חגגתי בתוכי ששרדת עוד שנה.
לאחרונה גיליתי דרך אמך, עמה שמרתי על קשר עקיף בשנים האחרונות עם הבטחה לא להפריע לחייך, שיש לך מישהי חשובה בחייך. החלטתי לשתף אותך במידע הזה כדי שתכין אותה ואת עצמך לאפשרות שהזמן שלכם עלול להיקטע בכל רגע נתון ולכן תמצו את החיים הכי טוב שניתן.
למרות מרחק וזמן אני אהבתי אותך ואוהב אותך לנצח ואני מצטער על דברים שחווית בתקופה שחורה ואפלה ולמזלי קצרה בחיי. תודה שאתה מנסה להציל את חיי ואני מקווה שייצא לי לצאת מהניתוח הזה חי ולו רק לשעה ולראות אותך כדי להודות לך ולומר לך בפניך כמה אני אוהב אותך.
באהבה,
אבא שלך לעד."
באותו רגע לא הצלחתי להרים את עיניי מהמכתב, כדי שתומר לא ייחשף לדמעות שעמדו בעיניי ולא יראה את המערבולת שהלב שלי נמצא בו מהמחשבה שבכל רגע יגיע הסוף של סיפור האהבה שלנו, הסוף שלו, הסוף שלי והסוף.
https://youtu.be/2-MBfn8XjIU