ג'ין כמעט סיים לסדר את המזוודה הגדולה שלו. הוא הכניס את כל ערימות הבגדים שנחו על המיטה לתוכה ובדק שלא שכח כלום, הסדין היה מעט מקומט, אבל חוץ ממנו כל החדר היה מסודר בדיוק שהדהים את נאמג'ון כל פעם מחדש, חיוך קטן ובלתי רצוני עלה על פניו כשהוא לקח את הפלאפון שלו מקצה המיטה וחייג לנאמג'ון, לא עברו שלוש צלצולים והשני כבר ענה.
"היי ג'ין" אמר נאמג'ון וג'ין הצמיד את הפלאפון לאוזנו בעודו יוצא מחדרו, הוא אהב שנאמג'ון תמיד ענה לו במהירות, זה נן לו תחושה כאילו השני מחכה ליד הפלאפון שלו, רק למקרה והוא יתקשר.
"מה אתה עושה?" הוא שאל מתעלם מהחום שמילה אותו כשזכרון הנשיקה שלהם עלה מול עיניו, טוב, זה כבר נהפך לנשיקות.
"אני אורז מזוודה." אמר נאמג'ון וג'ין התאפק לא לצחוק כשהוא שמע משהו נופל מעברו השני של הקו, וקריאת כאב שקטה.
"אתה יודע, לארוז מזוודה זה לא אומר להוציא את כל מה שיש בארון בגדים ולהכניס אותו למזוודה." הוא העיר ונכנס אל המטבח הקטן, שקט השיב לו מצידו השני של הקו,
"אז איך אורזים?" שאל נאמג'ון ונשמע דיי מיואש,
"מה עם העוזרת שלכם? היא לא יכולה לעזור לך?" התעניין ג'ין, היה נראה לו שתמיד יש איזושהי עוזרת לידו כשהוא ביקר בביתו של חברו, הן היו בכל מקום, כאילו הן מחפשות הזדמנות כדי לזנק עליו ולהציע עזרה.
"אמא שלי עושה היום איזושהי פגישה בבית עם כל מיניי אנשים, היא שלחה את כל העוזרות לשליחויות ואני לבד בבית." הגיע ההסבר , "ג'ין, אתה רוצה להציל אותי?" הוא שאל בזמן שג'ין קצץ ירקות,
"איך?" ג'ין שאל והפסיק לחתוך ירקות, נשען על השיש כשחיוך מעטר את פניו. השאלה של חברו שעשעה אותו,
"תבוא לעזור לי לארוז." הציעה נאמג'ון, וקולו היה מלא תחנונים.
"ההורים שלך בבית?" שאל ג'ין אחריי כמה שניות של שתיקה,
"לא, הם שניהם הלכו. אני בא לאסוף אותך טוב?" נשמעו עוד חבטה ועוד קריאת כאב שגילתה לג'ין שאם הוא לא יעזור לשני, הוא יפגש עם אדם מלא חבטות בסוף היום.
ג'ין חייך "בסדר, תסמס לי כשאתה פה." הוא ביקש וחזר אל הירקות שהמתינו לו בסבלנות, הוא צריך למהר אם נאמג'ון בא לאסוף אותו. פעם הוא היה הולך לבית של השני בלי לחשוב בכלל, אבל בתקופה האחרונה הוא העדיף לא להיפגש עם ההורים של נאמג'ון. אחריי תחרות השחיה הוא שמע אותם אומרים לנאמג'ון שהוא צריך להתרחק ממנו ולהתקרב אל ג'ונגקוק, כדי שהם יוכלו להתחבר אל ההורים של ג'ונגקוק, הם רצו לעשות איתם עסקים. ההורים של נאמג'ון חשבו שזה היה הרעיון שלו להיכנס עם גלגלי הים אל הבריכה, אבל את האמת זה היה רעיון של נאמג'ון. ג'ין לא האשים את נאמג'ון על הרעיון, הוא היה צריך לעצור אותו, אבל במקום זאת הוא זרם עם הרעיון הילדותי, הוא גם נהנה לעשות שטויות מידי פעם. אבל ההתנהגות של ההורים העשירים הפריע לו, והשיחה שהם ביצעו עם ידידו מילדות פגעה בו. אנשים לא צריכים להיהפך לחברים רק בגלל ששניהם עשירים, הוא לא היה עשיר, ולנאמג'ון היה יותר מידי כסף, ולמרות זאת הם אהבו אחד את השני, וזה לא הפריע לאף אחד מהם. ג'ין הוציא ארבע קופסאות אוכל קטנות מתוך המקרר ופתח את זאת שהייתה חצי ריקה, מסדר בתוכה את הסלט אותו הוא חתך. לפעמים הוא באמת לא הבין איך נאמג'ון הבן של ההורים שלו. חברו היה מתחשב, בחור שחשב הרבה לפני שהוא אמר דברים. ג'ין עוד פעם הסמיק כשהוא נזכר בנשיקות שלהם, הוא באמת היה מופתע ושמח שנאמג'ון התוודה שהוא אוהב אותו. הוא חיכה לווידוי הזה כל כך הרבה זמן, והוא כל כך חשש ממנו וממה שיגיע אחריו, וכמו מענה למחשבותיו הפלאפון שלו רטט, זאת הייתה הודעה מנאמג'ון שאמר לו לרדת, הוא מיהר להכניס את המצרכים, לסדר את השיש ולקחת מפתח הקטן, משאיר את המזוודות בחדרו.
YOU ARE READING
bubbles
Fanfictionג'ימין למד באקדמיה לספורט במגמת החלקה על הקרח ונהנה להעביר את הזמן ביחד עם החברה שלו קים נאם, חבר הילדות שלו מין יונגי, והידיד החדש שהוא הכיר ג'ון ג'ונגקוק. הוא מצליח בתחרויות החלקה אמנותית על הקרח, נהנה מהחיים שלו מנסה להתעלם מאלו שמציקים לו, אבל א...
