ג'ונגקוק חיבק את טאהיונג קרוב אליו, הבושם של טאהיונג שיכר אותו, הפנים של טאהיונג שיכרו אותו, הגוף של טאהיונג שיכר אותו, לשמוע את השם טאהיונג שיכר אותו. אבל הוא ראה את הפנים שלו, הוא לא יכל להגיד לטאהיונג שהדחייה שלו, המילים שהוא אמר עכשיו הכאיבו לו, הוא רצה להיות עם טאהיונג כמו שהוא לא רצה להיות עם אף אחד מעולם, הוא רצה שהשני יחוש אות אותו הבר כלפיו. הוא רצה שטאהיונג יאהב אותו.
"אני שמח שאתה מבין אותי." אמר טאהיונג בשקט והתנתק מג'ונגקוק שהרגיש חוסר. הוא רצה אותו קרוב אליו, הוא חייך חיוך קטן אל טאהיונג, מנסה כמה שיותר להסתיר את מדקרות הכאב שחש באותן שניות ממש בתוך ליבו.
"זה לגיטימי," הוא אמר והלב שלו צרח. לאחרים זה לגיטימי לא לטאהיונג. הוא רצה להגיד לו שהוא חייב לאהוב אותו חזרה, שאין לו אף אפשרות אחרת. שזה היה אמור להיות הרגע בו הם מתנשקים, אבל לא. טאהיונג אוהב בנות וזה לא משהו שהוא יכול להכריח אותו לשנות. לעזאזל מה הוא היה נותן כדי להיות בת... ג'ונגקוק גירש את המחשבה הזאת מראשו במהירות. הוא רצה שיאהבו אותו לא בגלל הכסף, לא בגלל איך שהוא נראה, אלא בגלל מי שהוא. בגלל זה הוא התאהב בו, בגלל שלידו הוא הרגיש שהוא יכול להיות מי שהוא באמת, בלי הצגות.
"אתה בסדר? אתה שקט," שאל טאהיונג בעדינות, קולו כמעט ונבלע בקול הגלים הרוחשים. ג'ונגקוק התנער ממחשבותיו.
"חשבתי ש..." הוא התחיל להגיד, "שכדי שנחזור לפנימיה. יענישו אותנו אם נגיע מאוד מאוחר." הוא לא רצה לבכות ליפני טאהיונג, הוא לא רצה שטאהיונג יחוש לא בנוח לידו ויתרחק ממנו.
"אף פעם לא חשבתי שאני אשמע משפט כזה ממך." צחק טאהיונג וקם, מבלגן תוך כדי את השער של ג'ונגקוק שרצה שהיד החמימה של טאהיונג תישאר שם ותבלגן לו את השער עוד. כן, חוקי הפנימיה מעולם לא עניינו אותו, אבל בזמן כזה הם היו כקרש הצלה בשבילו. הוא מצמץ בעיניו, מדחיק את הדמעות.
"בא נזוז," הוא קם מהספסל, מחכה שטאהיונג יצטרף אליו. הם הלכו באטיות למקום בו המכונית של נאמג'ון חנתה, טאהיונג דיבר כל הדרך ולא עצר לשניה. ג'ונגקוק לא ידע אם זה בגלל שהוא חש במצב רוחו הקודר וניסה לעודד אותו, או שזה היה בגלל תחושת ההקלה לאחר הווידוי שלו. זה לא שינה לו הרבה, המילים של טאהיונג, אלו שבעזרתן הוא הבהיר לו שאין להם שום סיכוי ביחד הדהדו בראשו כל הדרך חזרה לפנימיה, בזמן שטאהיונג נהג ודיבר, או בזמן שהוא הפעיל את הרדיו והתחיל לשיר בקול. בזמנים כאלו בדרך כלל ג'ונגקוק היה אוהב לעצור את הכל ולבהות בחברו ששר. הוא אהב את הקול העמוק שלו, הוא אהב את הפעמים בהם הוא ניסה לשיר שירי ראפ וניכשל שוב ושוב. הוא אהב כל כך את טאהיונג אבל זה היה חסר טעם, זאת הייתה סתם אהבה מטופשת שגרמה ללב שלו לכאוב ולדמעות לעלות לקצוות עיניו שוב ושוב.
"ניפגש מחר." אמר ג'ונגקוק ומיהר לצאת מהמכונית בשניה שטאהיונג עצר את המכונית בחניית הפנימיה. טאהיונג הסתכל על גבו המתרחק, למישהו מהצד זה היה יכול להיראות כאילו וג'ונגקוק ממש בורח ממנו. מחשבה שעיצבנה אותו. ג'ונגקוק לא אמור לברוח ממנו, הם אמורים לדבר שניהם וללבן את העניינים ביניהם. ואם ג'ונגקוק באמת אוהב אותו, הוא לא אמור לוותר עליו בכל כך קלות. זה לא שהוא מלונן, אם ג'ונגקוק היה מתעקש, המצב ביניהם היה יכול להיהפך למביך, אבל בכל זאת... הוא לא יכול להרים ידיים כל כך מהר. טאהיונג ידע שהוא פגע בג'ונגקוק. הוא לא היה צריך לשמוע את קולו החנוק מדמעות בשביל להבין זאת. 'ברור שדבר כזה יפגע בו, אתה דחית אותו. זה אמור לכאוב.' אמר קול קטן בתוכו, הוא ידע שהוא היה צריך להגיד את זה לג'ונגקוק עכשיו ולא לחכות עם זה, אבל עדיין באופן מוזר הוא קיווה שג'ונגקוק לא יפגע כל כך בגללו, זה גרם לו להרגיש אשם.
טאהיונג יצא מהמכונית ונאנח, אולי הוא היה צריך להגיד את זה בצורה יפה יותר? אולי הוא צריך להתרחק ממנו קצת בשביל שלא יתאהב בו?
לא. הוא לא יכול לעשות את זה, הוא הרגיש שהוא חייב להיות עם ג'ונגקוק, הוא הרגיש כאילו...
כאילו הוא האח הגדול של ג'ונגקוק שחייב להיות איתו תמיד ולדאוג שהוא לא יעשה שטויות, לנחם אותו כשהוא עצוב ולצחוק מהשטויות שלו. הוא גדול מג'ונגקוק והוא צריך לדאוג לו. לעזוב אותו? להתרחק ממנו? הרעיונות האלו צמררו את טאהיונג. לא. הוא לא מסוגל לעשות משהו כזה. הוא נכנס אל תוך בניין הפנימיה החשוך בגרירת רגליים. הערב היה כישלון מוחלט.
"נאמג'ון אתה ער?" טאהיונג שאל בעודו פותח את דלת חדרו של ידיו הבוגר, "מה לעזאזל?!" קולו עלה לגבול הצעקה, "מה אתם עושים?" הוא שאל ומצמץ בעינייו בזמן שג'ין הסמוק התנתק מנאמג'ון, שהיה סמוק גם הוא ולכסן את מבטו אל ג'ין. "כמה זמן אתם ביחד? מתי הבנתם שאתם אוהבים? למה לא סיפרתם לנו? למה אתם לא נועלים את הדלת כשאתם מתנשקים? אתם נורמליים? למה אני צריך לראות את זה בכלל?" הוא שאל והרגיש כל כך מבולבל, להפתעתו הוא התחיל לבכות, הוא עצמו לא ידע בגלל מה, ליראות את זוג החברים שלך מתמזמזים בלהיטות זה לא משהו שצריך לבכות בגללו.
"מה עשית עכשיו טאהיונג?" שאל ג'ין תוך כדי שהוא סוגר בנחת את כפתוריי חולצתו החצי פתוחה.
טאהיונג מרגיש רע לגבי השיחה שלו עם ג'ונגקוק וכשהוא חוזר לפנימיה הוא תופס את נאמג'ון וג'ין מתמזמזים.
😂😏
YOU ARE READING
bubbles
Fanfictionג'ימין למד באקדמיה לספורט במגמת החלקה על הקרח ונהנה להעביר את הזמן ביחד עם החברה שלו קים נאם, חבר הילדות שלו מין יונגי, והידיד החדש שהוא הכיר ג'ון ג'ונגקוק. הוא מצליח בתחרויות החלקה אמנותית על הקרח, נהנה מהחיים שלו מנסה להתעלם מאלו שמציקים לו, אבל א...
