ג'יי הופ עמד מול המראה הגדולה, היה לו חם למרות הגופיה הגדולה שהוא לבש, חלק מהבנים והבנות מהקבוצה דיברו בקול וצחקו, מחכים שהמאמן יגיע. אבל הוא לא עמד איתם. האימון שלו התחיל מהשניה שעבר בדלת הרחבה. הוא התכוון לבזבז את הזמן שלו ביחד עם תלמידים בטלנים, כאלו שבאו ללמוד ריקוד רק בשביל להשוויץ בפני אחרים. הוסוק מתח את זרועותיו, מתחיל בחימום הקבוע שלו, אותו חימום שהוא מבצע כל יום.
דלת הסטודיו נפתחה לרווחה, מכניסה גל חום לסטודיו המקורר. ג'יי הופ עצר והניח את ידו על מותנו, מסתכל אם זה המאמן שסוף סוף הגיע, אבל זה היה רק הבלרינה שניכנס לחדר. בגדיו שונים מבגדי האימונים הרגילים בהם הוא היה רגיל ללבוש, דבר שהצחיק את ג'יי הופ משום מה, הוא לא חשב שיש לבלרינה הקטנה בגדים שמתאימים לאימוני ריקוד רגילים. הוא גם לא חשב שג'ימין היה רציני בקשר לזה שהוא יגיעה לשיעוריי היפ הופ. לדעתו, השני היה צריך לעזוב את הבית ספר, למצוא לו עוד כמה תלמידי בלרינה קטנים ולאמן אותם, לא להתחרות בתחרויות שגרמו לו בסופו של דבר להפצע. ג'יי הופ הסתובב חזרה למראה, ממשיך בחימום שנקטע. לא היה לו כוח לעוד אנשים שיגרמו לזה שהשיעור יהיה אטי יותר. הוא הגיע כדי ללמוד דברים חדשים, לא לראות את המאמן חוזר על אותן תנועות שוב ושוב כדי שאותם התלמידים המתקשים יקלטו אותם, לדעתו, היה צריך לעשות אימונים נפרדים לכל אותם מתחילים מעצבנים. בזווית עינו הוא ראה את טאהיונג ניגש אל הבלרינה שהיה ניראה קצת אבוד ומדבר איתו בחביבות, 'ברור שהוא ירגיש לא בנוח, הוא לא רגיל לסגנון שלנו.' חשב ג'יי הופ לעצמו, הוא ראה את טאהיונג אומר לג'ימין משהו, גורם לבחור העדין לחייך חיוך בישני, ג'יי הופ החליט להתעלם מהם, חוזר חזרה אל תרגילי החימום שלו, מנסה לשכנע את עצמו שהשיחה בין שני הבחורים לא מסקרנת אותו כלל. הוא השקיע בחימום יותר אנרגיה מתמיד, מתאמץ לא להעיף לכיוונם אף מבט.
"היי," טאהיונג נעמד לידו, מתחיל בחימום שלו גם כן.
"מה אמרת לו?" השאלה נפלטה מפיו של ג'יי הופ בלי מחשבה,
"סתם..." ענה טאהיונג, לא מפרט. גורם לחברו לשלוח לו מבט עצבני,
"על מה יש לדבר איתו? הוא ניראה כזה... בת" טאהיונג ידע שזה מה שג'יי הופ חושב על ג'ימין. הוא מאר אין ספור פעמים שהבלרינה הקטן נראה עדין ושברירי. וכל עניין ההחלקה על הקרח, עם התנועות שנראו כמו בלט גרמו לג'ימין להראות עוד יותר כמו בת. טאהיונג גלגל את עיניו, מנחש את המחשבות שעוברות כעת במוחו של חברו.
"מתברר שהוא בחור ממש נחמד. הוא השותף שלי לחדר השנה, והוא מתחשב ולא עושה בלאגן. חוץ מזה הוא חבר של ג'ונגקוק, ג'ונגקוק ממש מעריך ואוהב אותו." הסביר טאהיונג את פשר התנהגותו, עכשיו זה היה תורו של ג'יי הופ לעשות פרצוף, לאחרונה בכל שיחה שלהם היה אזכור כלשהו לידידו החדש של טאהיונג, דבר שדי התחיל להימאס לג'יי הופ. הוא היה רגיל לכך שטאהיונג מתלהב מחברים חדשים, אבל לא היה לו כוח לשמוע שעות שלמות מה הם עשו, מה הוא אמר ואיך השני הגיב.
כניסתו של המאמן הנמרץ אל הסדויו השתיקה את כל השיחות, גורמת לכל התלמידים למהר ולהיעמד בשורות מול המראה. "טוב לראות את כולכם שוב," קולו הבס של המאמן הפר את השקט שהיסתרר עם כניסתו, "למרות שיש לנו כמה חדשים השנה אני מצפה מכולכם לעבוד קשה ולהצליח." מבטו עבר על כל התלמידים, משתהה על ג'יי הופ יותר זמן מאשר על האחרים, "חדשים בואו תציגו את עצמיכם," המאמן ביקש לבסוף, זז הצידה כמפנה מקום לחדשים לצעוד לקידמת הסטודיו, ג'יי הופ נשף בחוסר סבלנות, הוא רצה להתחיל את האימון מיד אבל במקום זאת עוד זמן מתבזבז. הוא הביט חסר סבלנות בחדשים צעדו קדימה אחד אחד והציגו את עצמם, מחכה שההקדמות המיותרות האלו יסתיימו. ג'יי הופ נשף בהקלה כשהמאמן מחה כפיים בחוזקה, מסמן להם שהאימון מתחיל.
"אל תהיה קשוח עם ג'ימין," לחש טאהיונג, מפתיע את ג'יי הופ בבקשתו הפתאומית,
"אני אתנהג אליו יפה רק אם הוא רקדן טוב." הוא גיחך בתשובה וטאהיונג תקע לו מרפק חזק בצלעות,
"רק אם הוא רקדן טוב? אני לא ידעתי לרקוד בכלל כשנפגשנו," היה כעס בעיניו כשהוא הסתכל עליו, לא מייחס חשיבות למאמן שהתחיל ללמד את רצף תנועות חדש.
"אתה מישהו מיוחד," צחק ג'יי הופ בשקט וטאהיונג חייך, הם היו חברים מספיק זמן בשביל שהוא לא יתעצבן ממשפטים כדוגמת זה, כשהם הכירו את ג'יי הופ פחות עניינו האימונים ויותר הממתקים, ומה לעשות שאמא של טאהיונג תמיד כניסה לילקוט של הילד הקטן שלה, זה שרק עלה לכיתה א' שקית מלאה שוקולדים וסוכריות?
"פשוט תתנהג אליו יפה," חזר טאהיונג על הבקשה שלו ואז הם השתתקו, מתרכזים באימון.
ג'ימין עמד מאחורי כולם, בצד. הוא אהב לרקוד, אבל להגיד שזה במקום החלקה על הקרח הרגיש לו די בגידה. אין בשבילו שום דבר שיהווה תחליף להחלקה על הקרח. הוא לא חש את אותה חופשיות שתמיד מלאה אותו כשהוא החליק, לא היה את האוויר הקר שהוא אהב, לא היה את תחושת הקרח מתחתיו.
הרגליים שלו עקצצו בזמן שהוא תרגל עם כולם את התנועות החדשות, כאילו שהן אומרות לו עד כמה הן רוצות להיות שוב בתוך נעליי ההחלקה על הקרח, אלו שנמצאות עכשיו בתוך המזוודה שמתחת למיטה שלו. אבל הוא נאלץ להדחיק את הרצון הזה, זה לא היה אפשרי, הוא לא יוכל לנעול אותם בזמן הקרוב.
ג'ימין העיף מבט על המתאמנים האחרים שסביבו, אף אחד מהקבוצה לא התייחס אליו, חוץ מקים טאהיונג. היה נחמד מצידו לדבר איתו ליפניי השיעור. ג'ימין חשב שהוא מתחיל להבין את ג'ונגקוק, כל הזמן הזה הוא לא הבין למה ג'ונגקוק כל כך מתלהב מטאהיונג, ג'ונגקוק אמר לו שטאהיונג בחור חייכן שאוהב לעזור לאחרים, אבל רק עכשיו הוא רואה שיכול להיות שהוא צדק. רק חבל שטאהיונג חבר של ג'יי הופ. היה לו נעים יותר אם ג'יי הופ לא היה עושה את כל אותם הפרצופים המאוכזבים וחסרי הסבלנות ברגע שהוא נכנס לסטודיו. ג'ימין לא היה החדש היחיד, יש עוד שלושה תלמידים שהגיעו ביחד איתו והם לא יותר טובים ממנו, ולמרות זאת הוא היה היחיד שזכה למבט נוקב מצידו של הבחור המעצבן.
טאהיונג מנסה לגרום לג'ימין להרגיש טוב יותר ביום הראשון שלו באימון.😍😍
YOU ARE READING
bubbles
Fanfictionג'ימין למד באקדמיה לספורט במגמת החלקה על הקרח ונהנה להעביר את הזמן ביחד עם החברה שלו קים נאם, חבר הילדות שלו מין יונגי, והידיד החדש שהוא הכיר ג'ון ג'ונגקוק. הוא מצליח בתחרויות החלקה אמנותית על הקרח, נהנה מהחיים שלו מנסה להתעלם מאלו שמציקים לו, אבל א...
