bubbles

פרק 18 א'

"אתה כועס עליי?" שאל יונגי את ג'ימין בזמן שהם ישבו בבית קפה קטן שהיה ממוקם ממש מול בית החולים אליו פונה, הראש שלו עדיין כאב מהמכה שקיבל והמבטים שג'ימין שלח אליו לא היו בדיוק מובנים. כאב לו לחשוב, כאב לו לסובב את הראש, כאב לו למצמץ והניסיון להבין את פשר המבטים לא עזר לו לחוש טוב יותר. טוב, הוא תמיד היה דרמטי, אבל הבחור שישב למולו באמת לא התנהג כרגיל.
"לא, אני לא כועס." ענה ג'ימין ושתה בקולניות מהמילקשייק שהזמין. נועץ עכשיו את אותו מבט מטריד בקשית המסולסלת שהייתה תחובה בכוסו הגבוהה והמכוסה אדי קור.
"אתה מאוכזב? אל תהיה מאוכזב, הקבוצה שלנו נצחה בסוף..." ניסה יונגי להמשיך לעודד את חברו הלא מובן וג'ימין סוף סוף הרים אליו את מבטו, מסתכל לו ממש לתוך העיניים, אם הם לא היו חברים וותיקים יונגי היה נבהל מעוצמת המבט. ג'ימין זעם! ושלא ינסה לספר לו שטויות, משהו הכעיס אותו מאוד.
"לא לכעוס? י'חתיחת טיפש! רץ לך ככה במגרש ולא שם לב לאנשים שרוצים לרוץ לתוכך ולהכשיל אותך. הוא רצה לגרום לך להתעלף, מה אתה דחליל? לא יודע להחזיק מעמד? לפחות תיקח אחריות על מה שאמרת במקום להתעלף מיד אחר כך!" ג'ימין הסמיק והשתתק באחת, חוזר במהירות אל הקשית שלו והמילקשייק אותו יונגי לא הבין איך הוא מצליח לשתות. היה קר בחוץ, בחורף לא אמורים לשתות משקאות חמים?!
"אני.. אה, אמרתי משהו?" שאל יונגי נבוך, הוא לא זכר שום דבר. הדוקטור אמר שהוא חטף זעזוע מוח קל, והמשפט האחרון שככל הנראה נפלט לשני בלי להתכוון בלבל אותו.
ג'ימין נאנח, "פשוט תסיים לשתות את מה שהזמנת, אנחנו צריכים לחזור לבית הספר, גם ככה בלינו את כל היום בבית החולים." יונגי בחן את הבעת פניו של חברו, מנסה לנחש מה הוא אמר. צה היה הדבר שהסעיר את אותו האחד שההשתתק עכשיו, זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהוא נפצע במגרש, הייתה את הפעם ההיא שהוא עיקם את הקרסול וג'ימין נשא אותו על גבו למרפאה, והייתה גם את הפעם ההיא שהוא החליק כי המגרש היה רטוב מגשם ושפשף את כל היד שלו וג'ימין מרח לו משחה וטיפל בו ממש כמו אחות טובה, והיו עוד כל כך הרבה פעמים שדברים כאלו קרו, אבל מעולם, באף אחד מהם ג'ימין לא כעס עליו כמו שהוא כעס עכשיו.
מה הוא אמר? יונגי ניסה להיזכר, אולי זה יסביר את התנהגותו המוזרה של ג'ימין. הוא מכיר את השני מספר לא מבוטל של שנים, הוא יודע מתיי ג'ימין משקר או מנסה להסתיר ממנו משהו. והיה נראה שמה שהוא אמר היה ממש חשוב בשבילו.
מה לעזאזל זה היה? יצר הסקרנות התעורר בתוך יונגי, הוא הרגיש צורך לדעת מהו אותו הדבר שהוא אמר שגרם לשני לאבד עשתונות בצורה כזו.
"אני הבטחתי לך משהו? אמרתי לך שאני אביא לך את הכדור עם החתימה של.." הוא ניסה שוב, מתחיל עם הדבר שהיה נראה לו הכי הגיוני,
"פשוט תסתום." התפרץ עליו ג'ימין ויונגי השתתק באחד, מסתכל עליו מופתע; ג'ימין מעולם לא דיבר אליו ככה. מה קרה עכשיו? מה הוציא אותו משיווי משקל כזה? "מצטער, אני פשוט... אני מצטער יונגי..." התנצל ג'ימין במהירות ודמעות עלו לעינו, מפתיעה את יונגי בעוצמת רגשותיו.
"זה בסדר," הוא חייך אליו בחזרה, מנסה להרגיע אותו על ידי תנועה זו. "אני לא כועס עלייך." המשיך בקול רגוע וחמים למרות שבתוך תוכו הוא היה ממש מופתע. הוא יגלה מה הוא אמר לג'ימין. בטוח שהיו הרבה אנשים מסביבם כשהוא אמר מה שהוא אמר. מישהו בטוח שמע אותו. ולעצמו הוא הבטיח שלא משנה מה זה היה הוא ינסה להגשים את אותו הדבר, גם אם זה אומר שהוא יצטרך לוותר על הכדור עם החתימה של מסי שנעול בתוך המזוודה מתחת למיטה שלו.

***

ג'ימין ניכנס לסטודיו הריקוד בשקט, סוגר מאחוריו את הדלת. כמו שהוא ציפה הסטודיו היה ריק בשעות האלו. זה גרם להקלה קטנה למלא אותו בזמן שהוא הדליק חלק מהאורות, משאיר את אולם האימונים חצי חשוך. הוא רצה מקום שקט והחדר שלו לא היה כזה, טאהיונג וג'ונגקוק החליטו לעשות ערב משחקיי מחשב, בתוספת אוכל שהם הזמינו וקריאות קרב שהלחיצו אותו. אולם ההחלקה על הקרח נעול כבר חודשים, מה שאומר שהמקום היחיד שבו הוא יכל לפרוק את הרגשות שלו ולחשוב על מה שקרה היום היה המקום הזה. הסטודיו של שיעוריי ההיפ הופ.

ג'ימין הדליק את המוזיקה ונעמד מול המראה, הוא היה עייף מהשעות בבית החולים ומהנסיעה חזור, אבל הוא היה צריך את השחרור הזה, המוזיקה שטפה אותו, כאילו מזמינה אותו לרקוד, הגוף שלו זז בלי שהוא חשב, המחשבות שלו היו במקום אחר, הם היו עם יונגי ששכב עכשיו במיטה בחדר שלו, מכוסה כולו בשמחה עבה כך שרק שערו הכהה מציץ החוצה .

יונגי אמר שהוא אוהב אותו.
יונגי אמר שהוא אוהב אותו.
יונגי אמר שהוא אוהב אותו.
יונגי אמר שהוא אוהב אותו ואז התעלף ושכח הכול. זה כל כך איכזב אותו שהוא לא זכר את אותו משפט שגרם ללבו הקטן והמסכן לרטוט, איך הוא יכל להצהיר דברים כאלו בלי לקחת עליהם אחריות?
התחושה שהוא הרגיש באותן שניות נצחיות לא הפתיע אותו, הוא חשד בזה שהוא נימשך לבנים כבר זמן מה ליפני כל מה שקרה עם קים נאם, אבל יונגי אוהב בנים גם? יונגי אוהב אותו? איך הוא אמור להתנהג עכשיו? זה כל כך מוזר. ובכל זאת, משהו בתוכו התרגש, קפץ מאושר כשהמילים הללו הגיעו לאוזניו. המוזיקה נגמרה, השיר הבא התחיל וגימין לא הפסיק, ממשיך לזוז, ממשיך לפרוק את רגשותיו דרך המוזיקה, מנסה לפרוק מתוכו את כל הבלבול, הצפיה, הכאב והשמחה שהוא הרגיש. בטוח שיונגי התבלבל, אין סיכוי שהוא אוהב אותו, אין שום סיכוי בעולם שהוא התכוון למה שהוא אמר. וזה כאב, כל כך כאב לחשוב בכזו צורה, כמה הוא רצה לבוא לידידו ולחבק אותו, לא להתנשק איתו, אפילו רק להתקרבל לידו, אבל הוא היה צריך לחשוב בהגיון, וההגיון שלו אמר שהוא יכול לשכוח מיונגי בתור בן זוג. הוא התנשף בפראות כשהמוזיקה הסתיימה בפתאומיות, ידיו נחות על ברכיו בשביל תמיכה, יונגי לעולם לא יהיה שלו בדרך בה הוא רצה, בדרך בה הוא דמיין את הדברים, צביטה קטנה במרכז ליבו ליוותה את המחשבות הרועשות והמבולבלות שלו. מישהו זז ביין הצללים של החדר, וג'ימין ראה עיניים חומות גדולות נעוצות בו מהחושך.

אז שוגה שכח הכול😶
ומי זה מי שמסתכל על גימין רוקד?😱

היי כולם, אז אחרי שלקחתי הפסקה מוואטפד חזרתי ושוב- פרק יעלה פעם בשבוע.
MiM