bubbles

פרק 17

עברו חודשיים מאותו היום בו נאמג'ון וג'ין הצהירו על אהבתם, לג'ימין שישב כעת ביציע הרגיש הזמן הזה כמו רגע קטן שחלף, הוא עדיין זכר את ריח הרוח הסתווית שנשבה אז כשהם ישבו על הדשא הרך. עכשיו, למרות כמות המעריצות והאנשים הרבים שהקיפו אותו מכל הכיוונים; הוא עדיין חש ברוח הקרה. בתחזית מזג האוויר אמרו שתהיה סערת ברקים, אבל זה לא הרטיע אותו או את המעריצות שצעקו בקול מסביבו מלהגיע לצפות במשחק.
מימינו ישבו נאמג'ון וג'ין, ג'ימין העיף בהם מבט, הם עדיין ישבו באותה תנוחה; בוהים אחד  בשני כשעל הפנים שלהם מרוחה הבעה מאוהבת, שניהם היו נראים מנותקים לחלוטין מהמציאות. ג'ימין לא ידע מה היה הדבר שגרם להם לצאת מהחדר ולהגיע למשחק הכדור סל.  זה היה המשחק האחרון לעונה, משחק הכדור סל האחרון ליפני שהם יוצאים לחופשת החורף.
ג'ימין התעטף במעיל אותו לבש ליפני שיצא מחדרו, הוא חשב שג'ונגקוק וטאהיונג יגיעו גם לצפות במשחק, אבל רק ג'יי הופ הופיע, מתיישב בכיסא שלידו בלי למצמץ. וכשהוא שאל אותו לבסוף איפו נמצאים זוג החברים הנוסף שלהם הוא אמר שהם החליטו ללכת לאיזושהי הופעה שטאהיונג רצה ליראות ממזמן.
ג'ימין באמת לא הבין את התוכנית של ג'ונגקוק, אותה תוכנית שהייתה אמורה לגרום לטאהיונג להתאהב בו עד איבוד הכרה. כי  חוץ מלתקוע מבטים מאוהבים בטאהיונג, דבר שהוא עשה עוד ליפניי שהוא החליט 'לגרום לטאהיונג להתאהב בו' ג'ונגקוק לא עשה שום דבר מיוחד ויוצא דופן.
ג'ימין כמעט והרגיש נטוש שג'ונגקוק פחות בילה איתו והסתובב כל הזמן עם טאהיונג.
"תתעודד" הוא אמר לעצמו בשקט, מגרש ממחשבתו את הרגש המעצבן הזה שהתחיל להשתלט עליו, הכי חשוב שג'ונקוק שמח. הוא חזר להסתכל על יונגי והמשחק הסוער שהתחיל קודם לכן. ג'ימין כבר היה רגיל לזה שהמשחקים בהם ידידו השתתף היו סוערים, אבל הפעם המשחק היה פראי במיוחד.

"זה תמיד ככה?" שאל ג'יי הופ לידו, ג'ימין הסתכל לצדדים, ג'יי הופ באמת דיבר אליו?
"אני?" הוא שאל והצביע על עצמו, הם הכירו כבר התאמנו ביחד מעל חודשיים ועדיין, הוא יכול לספור על יד אחת את הפעמים בהם השני פנה אליו בחביבות.  בתגובה ג'יי הופ חייך אליו חיוך גדול,
"אתה רואה פה עוד מישהו שאפשר לדבר איתו?" הוא שאל וג'ימין משך בכתפיו במבוכה קלה, הוא לא חשב שזה רעיון טוב בכלל לדבר עכשיו, הוא בקושי שמע את עצמו עם כל הרעש שסביבם.
ג'ימין רכן קדימה, מתקרב אל השני, "בדרך כלל שיונגי משחק המשחק סוער יותר, הוא אחד השחקנים הטובים, עכשיו המשחק קצת אלים כי זה משחק סוף עונה וכול קבוצה רוצה לזכות... אתה רואה את הבחור הזה? אני חושב שעוד מעט יתנו לו פאול אם הוא לא ירגע..." באותה שנייה הבחור שג'ימין הצביע עליו נתקע ביונגי בכוח, זה היה חזק מידיי בשביל להיות טעות. יונגי התנדנד במקום ונפל על הרצפה, מקבל מכה חזקה בראש,
"יונג-י!" צעק ג'ימין ורץ למעטה ובתוך פחות משבריר שניה הוא כבר דילג בין המושבים , ניכנס לתוך המגרש מתעלם מכולם. יונגי שכב על הדשא וזה היה הדבר היחיד שעמד מול עיניו.
הוא היה הראשון שהגיע אל יונגי, "יונגי, אתה בסדר?" הוא התכופף לידו, מתעלם מהקשר הלח שלכלך את מכנסיו. "מין יונגי אתה שומע אותי?" הוא שאל שוב, עיניו של יונגי התגלגלו והתמקדו בפניו לשניה,
"פארק ג'ימין..." מלמל שוגה בקול כל כך חלש שג'ימין היה חייב להתקרב אליו מאוד כדי לשמוע, "ג'ימין," אמר השני שוב, וג'ימין ראה רופא ממהר להתקרב אליהם, "אני או-הב אות-ך." אמר יונגי בקול קטוע, ג'ימין הרגיש את גופו קופא למשמע המילים הללו, הוא שמט את  ידו של יונגי מאחיזתו. מביט ביונגי שעינייו התגלגלו שובהעיניים של יונגי  התגלגלו עוד פעם, מישהו דחף אותו הצידה. ג'ימין אפילו לא שם לב מי זה היה, הוא עדיין ניסה לעכל את משמעותן של המילים ששמע כרגע יוצאות מפיו של חברו הטוב ביותר.
"אני חושב שיש לו זעזוע מוח, אנחנו נפנה אותו עכשיו." הודיע הרופא שרכן עכשיו מעל יונגי, אותו אחד שכנראה הדף את ג'ימין הצידה.
מישהו תפס את היד של ג'ימין ועזר לו להתרומם מהדשא, מכוון אותו החוצה, אל מקום בו לא הצטופפו עשרות אנשים. ג'ימין אפילו לא שם לב מי זה היה. המילים של חברו מילדות התנגנו בראשו שוב ושוב, אוהב אותו? יונגי? מה קרה פה? מה הוא פיספס? איך זה קרה בלי שהוא שם לב?
"המטומטם הזה..." הוא מלמל לעצמו ומיהר ללכת אחריי מי שגרר אותו לכיוון האמבולנס עליו העלו את יונגי הפצוע. הוא צריך להצטרף אליו, למרות הבלבול שהוא חש הוא היה חייב לשמור על יונגי, הוא חייב להישאר לידו, הוא חייב להבין מה הוא חשב לעצמו ברגע שאמר את אותן מילים שגרמו לגופו להצתמרר.

יונגי מתוודה שהוא אוהב את גימין😫

היי כולם, חזרתי 🤗🤗 והמחשב שלי סוף סוף הסתדר, במשך השבוע אני יעלה גם בספרים האחרים שלי פרקים...