שיומין הגיע לבית הספר הזה בתחילת השנה לפני חודשיים. הוא הילד היחידי שהצטרף לכאן בכיתה יב וזה כבר נתן לו פחות סיכויים להתקבל בחברה כי לכולם יש את החבורה שלהם עוד מכיתה ז.
הוא תמיד יושב בפינת הכיתה ומסכם את השיעור בחריצות. המורים לא שואלים אותו שאלות אף פעם כי הם כבר הבינו כמו כולם, שהוא לא מדבר. הם התייאשו מלנסות לדבר איתו כבר בסוף השבועיים הראשונים וזה רק בגלל שהציונים שלו מעולים.
אני מציצה עליו עכשיו בשיעור כמו בכל שיעור, הוא סיכם ולא שם לב לסובבים אותו כלל.
"היי! הא-סו!" סהון ניסה למשוך את תשומת ליבי בלחישה רמה, "סו!" הוא המשיך,
"מה?" החזרתי לו,
"את תבואי איתי היום לבר קריוקי, נכון?" הוא שאל אותי. כאילו הוא צריך בכלל לשאול, אני תמיד הולכת איתו לשם בימי רביעי.
"למה נראה לך? נמאס לי לשמוע אותך כבר" החזרתי בציניות והוא גיכך.
"תפסיקי לשקר ל-"
"סהון והא-סו, אתם רוצים אולי לשתף את כל הכיתה בשיחה שלכם" המורה צעק לפתע וגרם לסהון להעצר באמצע המשפט שאמר.
"לא, סליחה" עניתי בשם שנינו והמורה המשיך ללמד כרגיל. סהון חזר לבהות אל מחוץ לחלון ואני חזרתי למחשבות שלי.
סהון ואני חברים טובים מגיל 4, אני יודעת עליו הכל והוא יודע עליי הכל. הוא תמיד שם בכדי לתמוך בי כמו אח גדול ואני שם תמיד בשבילו כמו אחות קטנה ומציקה. הוא היה הראשון שסיפרתי לו שהוריי התגרשו, הוא הראשון שתמך בי ללכת לבית ספר לאומנויות, והוא תמיד הראשון שאני מספרת לו את כל הסודות שלי. הוא תמיד עונה לי כשאני מתקשרת ותמיד בא בריצה כשאני צריכה עצה. הוא החבר הכי טוב המושלם.
השיעור נגמר וכולם נהרו אל מחוץ לכיתה. הבנים הלכו למחששה בעקבות לאי, והבנות לשכב בחצר בשמש. אני וסהון נשארנו לשבת בכיתה ולצחוק.
שמתי לב באמצע ההפסקה ששיומין קיבל לפתע הודעה ויצא במהירות מהכיתה עם ראש מושפל.
לא ראיתי את שיומין יותר היום.
אז היי, זהו הסיפור הראשון שלי.
מקווה שהפרק הראשון לא היה משעמם מידיי, העלילה רק תלך ותשתפר :)
מקווה שתקראו את ההמשך.
YOU ARE READING
Lucky One || Kim Minseok
Fanfiction°•°• הושלם °•°• אם תפנו אליו, סביר להניח שלא תקבלו אף מענה כי שיומין הוא שקט, מופנם וחסר ביטחון. הא-סו לעומתו היא חברותית, חייכנית וכובשת. כוויכול- הם הפכים, אך האמת היא ששניהם רק צריכים אדם שיוכלו להישען עליו, מישהו שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומ...
