כשאני מבטיחה אני מקיימת- אז הנה הפרק השני להשבוע 😀
האמת היא שממש אהבתי אותו ואני מקווה שגם אתם...
* * *
"לאי" קראתי לשחור השיער בעצבים, תוך כדי דפיקה על דלת ביתו. הייתי נסערת ולא יכולתי להסתיר את זה גם אם הייתי מנסה בכל כוחי,
מה הוא חשב לעצמו בכלל?
דיפדפתי במחברת שלו כל הדרך לביתו והדברים שגיליתי שם לא מצאו חן בעיניי בכלל. הייתי נוכחת בכל עמוד במחברתו,
כל.
פאקינג.
עמוד.
"תפתח לי את הדלת, מיד" המשכתי לצעוק ולפתע אישה שנראת לי דיי מוכרת פתחה את הדלת לרווחה,
"שלום לך" אמרה לי וגרמה לי להסמיק עמוקות, האנשים בבית הזה לא נמצאים בעבודה בשעה כזו? או שאולי היא המנקה שלהם?
"היי, סליחה על ההפרעה אבל האם לאי נוכח?" שאלתי במבט מושפל, מתחרטת על כך שהקמתי מהומה עד לפני רגע.
"הוא בחדרו, אתם חברים?" שאלה בסקרנות גלויה,
"אני לומדת איתו באותה הכיתה, הגעתי בכדי להביא לו את שיעורי הבית" תירצתי.
"אהה כמובן, היכנסי. את יודעת איפה החדר שלו? ללוות אותך?"
"זה בסדר, תודה" עניתי בקצרה ועקפתי אותה במיומנות, מתקדמת מהר לחדרו של הצייר המהולל שמסתבר שיש לי בכיתה.
"אני אביא לכם עוגיות ושתיה קלה" קראה לי מאחור אבל כבר הייתי רחוקה ובקושי שמעתי את קולה.
"אתה יכול להסביר לי מה זה לעזאזל?" שאלתי את לאי בזמן שהתפרצתי לחדרו וזרקתי על מיטתו את המחברת כאילו היא מורעלת.
לאי, שישב באותו הרגע מול המחשב הסתובב לכיווני בהפתעה והעיף מבט על מיטתו, "פאק" הוא מלמל בזמן שנעמד ובלגן את שיערות ראשו.
"באיזה זכות אתה מצייר אותי? זה מה שעשית בשיעורים במקום ללמוד? זו הסיבה שאתה נכשל ואני אמורה לעשות לך שיעורים פרטיים? יש עוד מחברות כאלו שאני אמורה לדעת עליהן?" תקפתי אותו בשאלות, לא מסוגלת לרסן את עצמי.
"אממ, אני... זאת אומרת, אני מתכוון ש..." הוא החל לגמגם אך אחרי רגע הוא לקח נשימה עמוקה והתעשת על עצמו, "שמעי, אני מצטער. אני לא מסוגל לספר לך למה-"
"לא. אתה תקשיב לי," קטעתי אותו בגסות אך זה לא עניין אותי. הזעם ביעבע בדמי ולא הייתי מסוגלת לשמוע את קולו יותר. "אין למעשה שכזה תירוצים. זה ממש לא בסדר ומלחיץ ברמות אחרות. אתה צריך ללכת לטיפול פסיכיאטרי, מיד" השבתי נחרצות. "כדאי לך לשרוף את כל הציורים האלו ולמחוק את כל הפעמים שכתבת את השם שלי, אחרת אני לא יודעת מה אני אעשה לך"
הוא רק הינהן בהכנעה ובראש מושפל, לא מעז לענות לי וטוב שכך. פרקתי על מיטתו את הספרים שהבאתי לו מארוניתו בבית הספר ויצאתי מביתו כרוח סערה.
רק בערב, כששכבתי במיטתי וחשבתי על כל מה שעבר עליי היום הבנתי מאיפה האישה שראיתי בביתו של לאי מוכרת לי.
התאוריות שלי אושרו.
"כיתה יקרה שלי, אני יותר משמח להודיע לכם שעוד שניה נגמרת המחצית ולכן יש בפי בשורה עבורכם" המחנך של הכיתה הודיע,
"כמו בכל שנה, בית הספר שלנו יציג את כשרונות התלמידים מול ההורים ביום קבלת תעודות החציון, והשנה הנושא הוא רגשות.
תלמידי מגמת תיאטרון יציגו מונולוגים שהם יכתבו בעצמם ותלמידי מגמת ריקוד יציגו ריקודים שהם יצרו להם כראוגרפיה לבד, והכל יוצג באודיטוריום של בית הספר עוד שבועיים.
גם תלמידי פיתוח קול ונגינה יופיעו עם שירים ולחנים מקוריים משלהם.
תלמידי מגמת אומנות יצרו יצירות שיוצגו במסדרון המוביל לאולם, וכמובן שכל מה שתעשו יהיה קשור לנושא שלנו השנה.
אני בטוח שתרגשו אותי ותגרמו לי להתגאות בכיתה המוכשרת שלי.
המורים של המגמה שלכם יתנו לכם יותר פרטים בשיעורים שלכם היום" סיים את נאומו עם חיוך מרוצה וכל הכיתה בתגובה מחאה כפיים.
"השנה המנהל קבע שאפשרי להצטרף למגמה אחרת בעשיית הפרוייקט, מכיוון שאנו יודעים שהתלמידים בבית הספר הזה כישרוניים מאוד בהמון תחומים, אך אם מישהו אכן רוצה לעשות זאת הוא צריך לעבור קודם דרכי, דרך מורה המגמה שלכם ודרך מורה המגמה שאליה אתם מצטרפים כמובן, הוא יצטרך ללוות אתכם במהלך כל התהליך" הוסיף, "ועכשיו נחזור ללמוד היסטוריה" קבע והכיתה השמיע בתגובה קולות מחאה בזמן שהוציאו מחברות וספרים.
אני מחכה בקוצר רוח כבר להתחיל לעבוד על הפרוייקט הזה. במגמת אומנות אפשר להביע את כל הרגשות האפשריים במיליון דרכים שונות וזו הולכת להיות בחירה קשה. על איזה רגש כדאי לי לעשות? השנה הזו היתה קשה עבורי אז אולי 'כאב'? אני יכולה לעשות גם על 'כעס' כי לאחרונה אני מאוד עצבנית בגלל מישהו.
המחשבה על לאי גרמה לי להאנח בעצבים, ולכן הנושא הזה הוא אופציה מעולה. ככל שאני מחוברת יותר לרגש כך זה יתבטא יותר טוב ביצירה.
אני מדמיינת כבר הורים מתהלכים במסדרון, בדרך אל האודיטוריום, מתפעלים מהיצירה שלי ומחמיאים לי.
חייכתי לעצמי,
זה יכול להיות נחמד.
שאזמין את אבא שלי? אני לא חושבת שהוא יבוא מאוסטרליה רק בשביל זה, אולי-
"סוווווו" סהון ניער אותי ממחשבותי, "על מה את חשבת כל כך לעומק במהלך כל השיעור?"
"חשבתי על האם להזמין את אבא שלי. מתי השיעור בכלל נגמר?"
סהון גיכך בתגובה ורק משך בכתפיו. במהלך ההפסקה דיברנו על רגשות שסהון יכול לבחור בהם ותנועות מגניבות שיכול לעשות במהלך הריקוד. שיומין הצטרף אלינו באמצע השיחה והתרגשנו ביחד מן הפרוייקט. הוא שוקל לכתוב שיר בנושא 'עצב' אבל עדיין לא בטוח.
וכך היום עבר במהירות, כשהפרוייקט הזה היה כל מה שהילדים בשיכבה שלנו דיברו עליו בכל רחבי בית הספר.
* * *
הגיפ לא קשור אבל למי אכפת? באקהיון מושלם.
YOU ARE READING
Lucky One || Kim Minseok
Fiksi Penggemar°•°• הושלם °•°• אם תפנו אליו, סביר להניח שלא תקבלו אף מענה כי שיומין הוא שקט, מופנם וחסר ביטחון. הא-סו לעומתו היא חברותית, חייכנית וכובשת. כוויכול- הם הפכים, אך האמת היא ששניהם רק צריכים אדם שיוכלו להישען עליו, מישהו שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומ...
