אני באמת לא מאמינה שאני זו שצריכה לעשות את זה, נשיא הכיתה אמור להביא את שיעורי הבית לילד שמחסיר המון ימי לימוד. אני מבינה למה צ'אן נרתע מהרעיון הזה, לאי אכן מלחיץ... ובכל זאת, זה תפקידו. ולמה המורה שלח דווקא אותי? אומנם קריס וטאו בריב איתו אבל ללכת אליו הביתה זו הזדמנות נפלאה בכדי להשלים אחד עם השני.
איך זה שתמיד אני זו שסובלת?
המחשבות האלו עיצבנו אותי וגרמו לי לפדל במרץ בדרך אל ביתו של לאי. הגעתי ליעד מהר יותר מהמצופה והתנשמתי מאט בכבדות כאשר ירדתי מן האופניים.
"שלום, הא-סו! איזו הופתעה נעימה זה לראות אותך כאן היום" אימו של לאי פתחה את דלת הבית לפני שהספקתי לדפוק, כנראה שהיתה בדיוק בדרכה החוצה.
"שלום" עניתי בחיוך רחב וקדתי בנימוס, "לאי בבית?" שאלתי, מגיעה ישר לעניין שבגללו באתי הנה.
"הו, הוא לא נמצא. אבא שלו שמע על כך שהוא מסולק מבית הספר לשבועיים ולכן הוא החליט שלאי יתגורר אצלו בזמן הזה, הוא טוען שאני לא מגדלת את הבן שלו מספיק טוב" היא גילגלה את עיניה ושלחה לעברי חיוך עצוב, גורמת לי להרגיש לא בנוח עם העובדה שאני מסכימה עם בעלה לשעבר. הבן שלה הוא ללא ספק פרא אדם, אני מתכוונת- מה לעזאזל הוא חשב לעצמו כשהוא הגיע שיכור לבית הספר? באיזשהו שלב אפילו חששתי שהוא ירצח את שיומין.
"אהה, אני מבינה. אני אמורה להביא לו את שיעורי הבית כמה פעמים בשבוע בכדי שלא יווצר לו פער משמעותי עם הכיתה כשיחזור, אבל אם הוא לא כאן אז כנראה שאין מה לעשות" עניתי בעודי מסתירה את השמחה שבי מעצם הרעיון שיהיה לי גם שבועיים חופשיים מהילד הנוראי הזה.
"כמה נחמד מצידך" התלהבה, "האמת היא שאביו גר לא רחוק מכאן, ברחוב מיונג-דונג 67. את יכולה ללכת לשם, אני בטוחה שלאי ישמח לקצת חברה"
"כן, אני גם חושבת. אני אלך מיד" למה אני כל כך נחמדה?
"אם באת כבר עד הנה את רוצה עוגת אורז חריפה? בדיוק הכנתי כמה" הוסיפה במהירות בזמן שהנפתי את רגלי מעל מושב האופניים,
"לא אני בסדר, תודה בכל זאת" חייכתי בהוכרת תודה, "ביי"
"להתראות, היה נעים לפגוש אותך שוב" קראה לעברי בעודי מתרחקת.
באמת? גר לא רחוק מכאן? זה במרחק שכונה!
התחלתי לפדל במהירות בכדי לא לבזבז זמן.
האמת היא שאני כבר מחכה בקוצר רוח לחזור הביתה. אני ושיומין קבענו לעשות לילה לבן ולראות את הסידרה 'המפץ הגדול' ביחד, מסתבר ששנינו רצינו לראות את זה כבר המון זמן אך תמיד היינו עסוקים מידיי. אני מקווה שזה ילך טוב וששיומין יתחיל לחבב אותי בחזרה.
כן, אני מחבבת את שיומין.
מאוד.
המחשבה הזו גרמה לי להאנח בקול, איך זה בכלל קרה? שיומין הוא לא החבר שתמיד פינטזתי עליו. תמיד חלמתי על בחור גבוה- לפחות מטר שמונים, עם עיניים חומות עמוקות שרואות דרכי, חיוך צדדי מתחכם והומור. רציתי בחור שיגרום לי לחייך ולצחוק כל כך הרבה עד שיכאבו לי הלחיים! אבל מי כמוני יודע שהחיים מלאים בהפתעות...
YOU ARE READING
Lucky One || Kim Minseok
أدب الهواة°•°• הושלם °•°• אם תפנו אליו, סביר להניח שלא תקבלו אף מענה כי שיומין הוא שקט, מופנם וחסר ביטחון. הא-סו לעומתו היא חברותית, חייכנית וכובשת. כוויכול- הם הפכים, אך האמת היא ששניהם רק צריכים אדם שיוכלו להישען עליו, מישהו שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומ...
