הערב הגיע ואיתו ההתרגשות העצומה. אני עומדת עכשיו להציג את היצירה שלי בפני כל ילדי השיכבה והוריהם, וידיי לא מפסיקות להזיע.
במהלך כל הדרך לבית הספר חשבתי לעצמי שאני ממש גאה בתוצר הסופי שלי, אני חסרת סבלנות לראות את מה ששאר הכיתה הכינה. השיר של שיומין היה הדבר שהכי רציתי לשמוע הערב, מה הוא חשב לעצמו כשעינה אותי כך והשאיר אותי במתח?
כאשר הגעתי לבסוף לשער בית הספר קפאתי במקומי- האם עיניי מתעתעות בי?
"אבא?" שאלתי המומה, "מה אתה עושה כאן?"
"ציפור קטנה לחשה לי שאת מציגה עכשיו את הפרוייקט שלך ומקבלת תעודה, אז איך יכולתי שלא לצוץ?" השיב לי עם חיוך,
הוא באמת בא לכאן כל הדרך מאוסטרליה רק בכדי לראות את היצירה שלי? המחשבה על כך גרמה לי לאושר עילאי. מרוב התלהבות פשוט קפצתי עליו בחיבוק מוחץ ולא הוצאתי מילה נוספת מפי למשך כמה רגעים ארוכים.
"אתה הרגע קראת לי ציפור?" סהון צץ משום מקום והפריע לרגע שחלקנו ביננו,
"מה קורה?" אבא שלי שאל אותו ושלח לעברו יד.
סהון לחץ את ידו, "קצת לחוץ אבל חוץ מזה הכל מדהים, איך היתה הטיסה?"
"מתישה אבל שרדתי" אבא ענה ואז פנה לעברי, "נו, אז מתי אני יכול לראות את היצירה של הגוזל שלי?"
"ממש עכשיו" קראתי לעברו וכולנו החלנו לצעוד בתוך בית הספר, כאשר אני וסהון מנווטים אל האודיטוריום ואבי בעקבותינו.
"וואו" אבא נעצר מול היצירה שלי, "תמיד ידעתי שאת כישרונית אבל זה משהו מעבר לכל דימיון" עיניו נצצו מגאווה, בתגובה לכך לחיי נצבעו בורוד ותחושת סיפוק געתה בי.
"סו, זה באמת מהמם" סהון אמר וטפח לי על השכם, פעולה שאנחנו נוהגים לעשות תמיד כאשר השני מצליח להפתיע אותנו.
"תודה" מלמלתי ולא יכלתי להוריד את החיוך מפניי.
אחרי עוד כמה דקות ששלושתינו קישקשנו ביננו, סהון הלך אל תוך האודיטוריום בכדי לעשות עם טאו חזרה אחרונה ואבי פנה לצפות בעוד יצירות שהיו תלויות במסדרון, במקום להתלוות אליו החלטתי לחפש את שיומין.
מצאתי אותו בתחילת המסדרון, ניצב ליד אימו וגבר שמעולם לא ראיתי לפני. גבו היה כפוף ומבטו מושפל בהכנעה, המחזה הזה צבט קצת את ליבי. בגלל שעיניו היו מקובעות על נעליו, הוא לא שם לב שהתקרבתי לעברו.
"בו" לחשתי באוזנו והוא בתגובה קפץ בבהלה, כשקלט שזו רק אני הוא חייך,
"אמא אני הולך עכשיו עם הא-סו, ניפגש אחר-כך, ביי" קרא לעברה במהירות, תפס את ידי וגרר אותי משם.
"למה אתה כל כך להוט להסתלק משם?" שאלתי,
"אני לא רוצה שיראו אותי עם האיש הזה" מילמל במבוכה,
YOU ARE READING
Lucky One || Kim Minseok
Fanfiction°•°• הושלם °•°• אם תפנו אליו, סביר להניח שלא תקבלו אף מענה כי שיומין הוא שקט, מופנם וחסר ביטחון. הא-סו לעומתו היא חברותית, חייכנית וכובשת. כוויכול- הם הפכים, אך האמת היא ששניהם רק צריכים אדם שיוכלו להישען עליו, מישהו שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומ...
