מצולקת

פרק 3

הוא לא נרתע מהמילים שלי או נראה מופתע, נזכרתי שזו לא הפעם הראשונה שאמרתי לו להניח לי למות ותהיתי למה הוא לא בורח מהאישה המצולקת שנראה שאיבדה את מעט השפויות שהייתה לה. "זה כואב?" הסטתי את המבט שלי הצידה, לא טורחת להמשיך להביט בו, אין טעם שהוא יעמיד פנים שאכפת לו.

"תלך" הוא לא זז מהמקום שלו "תלך או שאקרא לאבטחה" "אני לא הולך עד שהמשטרה תגיע לכאן" קפאתי, מביטה בו באימה. אם וויל ישמע שדיברתי עם המשטרה מה שקרה לי באותו לילה יראה כמו חלום ורוד.

כאילו הם חיכו לסימן הדלת נפתחה ואל תוך חדר בית החולים הקטן נכנסו שני שוטרים גבר ואישה. האישה הביטה בי ברחמים והגבר לא טרח לתת לי מבט שני, ישר שולף את הפנקס הקטן שלו ואוחז בעט.

"מיס האריס קוראים לי ליילה ואני כאן בשביל להכניס לכלא את מי שעשה לך את זה" הלב שלי פעם בעוצמה וקיללתי את המכונה הארורה שהייתה מחוברת לידי ולא הניחה לי להסוות את הפאניקה שהשתוללה בתוכי.

"אף אחד לא עשה לי את זה" נראה שהתשובה שלי הייתה מספיקה בשביל לגרום לשוטר השני להרים את המבט שלו מהפנקס ולהסתכל עליי. "אז מה קרה לך?" הבטתי ישירות לתוך העיניים השחורות שלו וכמעט גיחכתי שראיתי שהוא אפילו לא מנסה להסתיר את השעמום.

הוא לא נראה מבוגר מספיק בשביל להתייאש מהעבודה שלו אז כנראה אני לא מעניינת אותו מספיק. "נפלתי" עניתי מבחינה מזווית העין שלי את האופן בו הגוף של הזר המסתורי שלי נדרך. איך זה שהם עדיין לא ביקשו ממנו לעזוב?.

"נפלת? ואני מניח שהצלקת בפנים שלך היא בחירה אופנתית?" ליילה נראתה מבועתת מהבוטות של השותף שלה בעוד הזר המסתורי שלי נראה זועם. 
"תשמור על הפה שלך!" הקול הרועם שלו הבהיל אותי ומסתבר שאני לא היחידה כי השוטר הביט בו בהלם, כאילו רק עכשיו הבחין בו בחדר ואני תהיתי אם השוטר שיכור, לזר המסתורי שלי הייתה נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה אז איך הוא לא הבחין בו?.

"נפלתי על בקבוק שבור" עניתי מנסה לסיים עם התחקיר חסר הטעם הזה ולהעיף את כולם מהחדר שלי. ליילה הביטה בי בדממה ואז בזר המסתורי שלי לפני שמשהו ניצת בעיניה, הבנה? "מרקוס למה שלא תלווה את מר ווילסון החוצה ותיקח ממנו עדות" "כבר עשינו את זה" "אז תעשה את זה שוב!" הוא נאנח אבל עשה כמו שהיא הורתה לו.

עם מבט אחד אחרון לעברי הזר המסתורי שלי עזב את החדר עם השוטר הממורמר והשאיר אותי לבדי עם ליילה. "מיס האריס אם את מפחדת או מאיימים עלייך..." רגע היא חושבת שהזר המסתורי שלי הרביץ לי? המחשבה כמעט גרמה לי לפרוץ בצחוק.

"אף אחד לא מאיים עליי" היא החלה לצעוד לעברי נעצרת רק כשהיא נעמדה על יד המיטה שלי, היא הושיטה יד לאחוז בי ואני מיהרתי למשוך את ידי אחורה מביטה בה בחשד. "אני יודעת שמר ווילסון הוא גבר בעל עוצמה רבה אבל אפילו הוא לא מעל החוק את מבינה את זה נכון?" כמעט גלגלתי את עיני.